מקצת שבחו

'טוב אשר תאחז בזה' - דהיינו: ללמוד תורה, 'וגם מזה' - דהיינו: דרך ארץ, 'אל תנח ידיך'. והיינו שנקט באחד לשון אחיזה ובאחד לשון 'אל תנח', דהיינו: תורה קבע ומלאכתו עראי. 'כי ירא א-לוהים יצא את כולם' - רצה לומר: אף על פי שירא א-לוהים יצא את כולם, ותעשה מלאכתו על ידו, ותעוז לו חוכמתו מעשרה שליטים אשר היו בעיר, כמו שכתב מהרש"א: שלא בשביל שאמרו 'הרבה עשו כרבי שמעון בן יוחאי ולא עלתה בידם', לא ימצא אפילו בצדיק גמור, שתעשה מלאכתו על ידי אחרים, אלא אם זכה מלאכתו נעשית על ידי אחרים. אלא בא להשמיע לנו שלא יסמוך האדם עצמו על הנס: 'כי אדם אין צדיק בארץ, אשר יעשה טוב ולא יחטא'. לפיכך אין אדם יכול לומר: אני צדיק גמור ואשב בקרב ביתי בחדר משכבי, והקדוש ברוך הוא יזמין לי פרנסתי, אלא יעשה כסברת רבי ישמעאל, ויצלח בכל דרכיו.

'ונגש משה לבדו אל ה', והם לא יגשו' - שם רמז לביאת משיחנו, שיבוא ויגאלנו במהרה בימינו אמן. וכבר ידוע מה שכתוב ב'רעיא מהימנא' בזוהר הקדוש, שגאולה העתידה היא בזכות משה, שהוא יתבע עלבונה של תורה, כמו שאמר הכתוב: 'גם כי יתנו בגויים עתה אקבצם'. וזה מה שרמזתי, בעזרת ה', שיבוא משיח צדקנו במהרה בימינו אמן, ואם, חס ושלום, יתארך הזמן אל תחושו לזה, שמשה רבינו, עליו השלום, לא ישקוט ולא ינוח מלבקש מלפניו יתברך. 'ונגש משה לבדו אל ה'' - לבקש מפניו על גאולתנו ועל פדות נפשנו 'והם לא יגשו' - ירצה משה רבינו, עליו השלום, ואינו צריך לתפילתם והגשתם כי די והותר. והוא יהי רצון זכותו יגן בעדינו ויבוא משיח צדקנו במהרה ובזמן קרוב. אמן כן יהי רצון.

עיקר קיום התורה תלוי באחדות עם בני ישראל. וכמו שכן היה בקבלת התורה, ככתוב: 'ויחן שם ישראל נגד ההר', ודרשו רבותינו זיכרונם לברכה: באחדות גמורה, כאיש אחד. וזה יהיה רמז הכתוב בסדר יתרו: כה תאמר לבית יעקב' - בית יעקב בכללות, שחשובים כגוי אחד, שעל ידי האחדות יזכו לכל התורה כולה.

מעלה יתירה במצוות הצדקה, שהמפייס את העני מתברך באחד עשר ברכות, כמו שאמרו רבותינו זיכרונם לברכה. ובוודאי שצריך הנותן צדקה לפייס לעני גם כן כדי שיזכה גם לאותם הברכות.
וזה נראה לי רמז הכתוב בסדר ויחי: 'ועתה אל תיראו, אנכי אכלכל אתכם ואת טפכם, וינחם אותם וידבר על לבם' - שיש לדקדק, שמאחר שאמר להם שיכלכל אותם, למה צריך עוד נחמה ודברים המתיישבים על הלב? - אלא הוא הדבר אשר דברנו, והוא שהשבטים הם עניים באותה שעה מחמת הרעב, כמו שאמרו רבותינו זיכרונם לברכה, שמשמת יעקב חזר הרעב. ועל זה בא אמר להם יוסף לפרנסם ולכלכלם, ואמר להם: 'אנכי אכלכל אתכם', וגם פייס אותם בדברים המתיישבים על הלב, על דרך והמפייסו כדי לזכות לאחד עשר ברכות, וזהו: 'וינחם אותם וידבר על לבם'.

'גדולים מעשי ה' דרושים לכל חפציהם' - שלכל מעשי ה' מצאנו כמה טעמים רבים ונכבדים ונדרשים לכל שואל, לפי העת והזמן, ולפי השואל תחילה. שעל ידי זה שעושים פרסום רב, בהזכירם זיכרון נסי הא-ל יתברך, כאשר שומעים ורואים האומות, מתפחדים מלבוא על ישראל מפחד ה', שלא יעשה להם כמו שעשה לשאר האומות, שבאו על ישראל. וזהו: 'הוד והדר פעלו' - תדע שיש הוא והדר לפועל ה', שהם הנסים והנפלאות, שיעמדו לעד לעולם בכל דור ודור, למען ישמעו ויראו כל הגויים. ... ואמר עוד: 'זכר עשה לנפלאותיו' - לומר, שמה שעשה זכר לנפלאות ה', הוא למען תדע כי אין כה' א-לוהינו חנון ורחום, ולא תתייאש מן הרחמים בגלות האחרון, שמי שגאל את האבות יגאל את הבנים, כמו שכתב הרב המחבר בעל 'בינה לעתים'. ועל ידי זה בזמן 'טרף נתן ליראיו' - דהיינו: טירוף ובלבול בגלות וצרות אחרונות, 'יזכור לעולם בריתו' - דהיינו: הברית אשר כרת ה' עם האבות, שהיא מידה כנגד מידה, שכמו שעם בני ישראל זוכרים מהנסים, אשר עשה לאבותיהם, גם הוא יתברך זוכר הברית אשר כרת עם אבותיהם. באופן שצריך האדם לזכור תמיד בכל יום ויום מהנסים והנפלאות, אשר עשה הקדוש ברוך הוא לאבותינו ולנו.

גדולה מעלת הנושא אישה כשרה, שזוכה לדברים הרבה: שלום, טובה וברכה וחיים ארוכים, ובפרט אם יזכה ילוד אישה לקחת לו בת תלמיד חכם, שגדולה מעלתו עד מאוד, וגם שעל ידי התדבקותו בתלמיד חכם, בקחתו את בתו, ולומד מעשיו הטובים, וכמו שהפליגו רבותינו זיכרונם לברכה, בגודל חיוב האדם לישא בת תלמיד חכם, וכמאמרם: 'תנו רבנן: לעולם ימכור אדם כל מה שיש לו, ויישא בת תלמיד חכם'. ...
ואפשר שיאמר האומר, שכל זה שהפליגו וחייבונו רבותינו זיכרונם לברכה, היינו הטעם שכיוון שהיא מלומדת בבית אביה, במעשים טובים והנהגות טובות וישרות, אשר לאביה, והתלמיד חכם הנהיג לבתו כמידותיו הטובות, וכשהולכת לבית החתן גם היא מנהיגה את בעלה לפי לימודה, וככל אשר ראתה והביטה בבית אביה. ... ברם אם היא קטנה עדיין שלא יש בה דעת להבחין בין טוב לרע, ולהתלמד מעשיו הטובים של אביה, אם כן יאמר האומר שלא יש חיוב לקחת בת תלמיד חכם, כיוון שהיא קטנה ומה ידעה כדי להתלמד ממנה וגם לא יהיה לה הנהגת אביה - זה אינו, שהגם שהיא קטנה, ולא למדה ממעשים טובים והנהגותיו ומידותיו הטובות והישרות, על כל פנים זרוק מטה לאוויר על עיקרו שב, והשורש לא יכזב, והיא מצד עצמה על היותה בת תלמיד חכם הולכת בדרך ישר כראוי ואוחזת מעשה אביה.