מקצת שבחו
חכם משה די בושאל נולד לאימו ולאביו החכם המקובל שלמה בן משה, כנראה בשנת ש"ע (1610) בצידון.
גדל בתורה וביראה על ברכי סבו ואביו, במשפחה של גבירים, תלמידי חכמים, עליהם כתב: 'המה הגיבורים הגברים, המכניסים בביתם פתוח לרווחה, עוברים ושבים, באים לגור ומשתקעים שם ימים ושנים, בהראות להם פנים צהובים, ובהכן להם מעדני מלכים, ובכל יום ויום בעינם כחדשים, וכמה צדקות ופזורים בכל שבת ושבת לעניי הארץ, מלבד החלוקים שהיו שולחים מצידון, בכל שנה כמה פעמים, לקדושים אשר בארץ חכמי ורבני צפת תבנה ותגונן במהרה זיכרונם לחיי העולם הבא, נמצא תורה וגמילות חסדים במקום אחד'.
בשנת שפ"ב (1612), בהיותו בן 12, גלה מביתו למקום תורה בעיר צפת, והקדיש עצמו לתורה. בשנת שצ"ה (1635) עבר לאי רודוס. לימים, חכם משה די בושאל שימש רב הקהילה היהודית ברודוס, אב בית הדין, ועמד בראש הישיבה. בשנת תכ"ב (1662) אירח את משיח השקר, שבתאי צבי, שהיה בדרכו מאיזמיר לארץ ישראל.
בשנת תל"ה (1675) הוציא לאור באיזמיר את ספרו 'ישמח משה' - דרשות וחידושים לפרשת השבוע. חכם משה די בושאל חיבר ספר נוסף בשם 'שמחת מצווה', שנותר בכתב יד, ואבד לנו.
חכם משה די בושאל נפטר, כנראה בשנת ת"מ (1680), לאחר פרסום ספרו.
ביום ה' באדר ב' ת"מ (1680) הובאה עדות לפני בית הדין ברודוס, שאלמנתו רבקה, הורתה לנשל מן הירושה את בנם היחיד שלמה, שהיה מתלמידי משיח השקר, שבתאי צבי, והתאסלם בעקבותיו.
יום פטירתו של חכם משה די בושאל, אינו ידוע לנו, אנו מציינים אותו, ביום ה' באדר.
מדברי הרב בעניין 'לימוד התורה' מלמד בכלל ברוכים גם עמי ארצות, הבאים לשמוע כדי לקיים
'ארור אשר לא יקים את דברי התורה הזאת' - אמרו זיכרונם לברכה: אילו אמר 'אשר לא ילמד' לא הייתה תקומה, חס ושלום, אלא 'אשר לא יקים' - דהיינו שגם עם הארץ, שיבוא לשמוע כדי לקיים, הרי הוא בכלל 'ברוך'. ועל זה אמר: 'והיה אם שמוע' - דהיינו שתלך לבתי כנסיות ולבתי מדרשות לשמוע.
חכם משה די בושאל, ישמח משה, דף קלג ע"א, דפוס אברהם בן ידידיה גבאי כף נחת, איזמיר, תל"ה (1675) מתוך 'החכם היומי'
מדברי הרב בעניין 'גאולת ישראל' מלמד 'קדושים תהיו' כולם כאחד ולכל אחד ואחד
'דבר אל כל עדת בני ישראל' - כולם כאחד איש לא נעדר, כיוון שכולכם תהיו קדושים, על ידי זה יתקדש שמי בכם, שכיוון שתהיו קדושים ימהר יחישה גאולתנו, לפי שאין בן דוד בא אלא בדור שכולו זכאי או בדור שכולו חייב, לזה צריך שכולם כאחד יהיו קדושים, ועל ידי זה 'כי קדוש אני ה' א-לוהיכם' - יתקדש שמי בכם. ואמר גם כן: 'ואמרת אליהם' - כלומר לכל אחד ואחד מהם ...
וכוונת העניין כמו שכתב הרמב"ם, זיכרונו לברכה, בפרק ג' מהלכתו תשובה: צריך כל אדם שיראה עצמו כל השנה כולה כאילו חציו זכאי וחציו חייב, וכן העולם חציו זכאי וחציו חייב, עשה חטא אחד הרי הכריע את עצמו ואת כל העולם כולו לכף חובה וגרם לו השחתתם. עשה מצווה אחת, הרי הכריע את עצמו ואת כל העולם כולו לכף זכות וגרם לו ולהם תשועה והצלה, שנאמר: 'וצדיק יסוד עולם' - זה הצדיק שהכריע את כל העולם לזכות והצילו. עד כאן לשונו.
לזה אמר הקדוש ברוך הוא: 'דבר אל כל עדת בני ישראל' - כאחד יחד כולם 'קדושים תהיו'. ולא אמר 'היו' בלשון ציווי אלא 'תהיו' - כלומר כיוון שקדושים תהיו על ידי זה 'כי קדוש אני ה' א-לוהיכם'. ולבוא למידה זו צריך ש'ואמרת אליהם' - כלומר לכל אחד ואחד, 'איש אמו' - שהיא כנסת ישראל, 'ואביו' - זה הקדוש ברוך הוא 'תיראו'. והיראה היא מה שאמרנו: לעולם יראה עצמו וכל העולם כולו כאילו חציו זכאי וחציו חייב, וכיוון שכל אחד ואחד יעשה כן, נמצא שיהיו כולם קדושים כולם כאחד, ויתקדש שמו עלינו, שיבוא משיח צדקינו.
חכם משה די בושאל, ישמח משה, דף כא ע"א-ע"ב, דפוס אברהם בן ידידיה גבאי כף נחת, איזמיר, תל"ה (1675) מתוך 'החכם היומי'
מדברי הרב בעניין 'צדקה ומרפא' מלמד 'וכי ימוך אחיך' למצוות ביקור חולים
'וכי ימוך אחיך' - שהוא מך מבריאותו עד ש'מטה ידו' - מכל וכל, מלקום ולהתהלך בחוץ על משענתו, אז 'עמך' - היא השכלתו והצלחתו, כי במה שתבקר אותו, 'והחזקת בו' - לפי שמקל חוליו, ואפילו לגר ותושב צריך אתה לקיים מצווה זאת של ביקור חולים. ואם תעשה כן, 'וחי עמך' - למלטך ולהצילך מגהינם ולשמרך מיצר הרע. וגם כן אם תחלה, השכינה למעלה מראשותיך, תבוא לבקרך, וזהו: 'וחי עמך'.
חכם משה די בושאל, ישמח משה, דף פח ע"ב, דפוס אברהם בן ידידיה גבאי כף נחת, איזמיר, תל"ה (1675) מתוך 'החכם היומי'
מדברי הרב בעניין 'אהבת ישראל' מלמד מי האיש החפץ חיים לראות בטובתם של הבריות
נתבייש הרוכל, להשיב לרבי ינאי, ששאל ממנו סם חיים, לומר לו כמו שהיה בדעתו להשיב לכל שואל: 'נצור לשונך מרע'. מה עשה? - הוציא לו ספר תהילים, והראה לו הפסוקים ככתבם: 'מי האיש', והפסוק שאחריו 'נצור לשונך', והפסוק שאחריו 'סור מרע', לפי שכוונת הפסוקים כפי דעת הרוכל כך הוא: לא אמר 'מי חפץ חיים' - שיובן שחפץ חיים לעצמו, אלא 'מי האיש החפץ חיים' - לבריות, 'אוהב ימים' - לעצמו, 'לראות טוב' - לבריות. ולכך לא אמר: 'לקנות טוב' - אלא 'לראות טוב' - כלומר לראות בטובתם של בריות.
האיש הזה, החפץ בחיים וטובת העולם, יעשה עצמו מוכיח לבני דורו, ויאמר לכל אחד: 'נצור לשונך מרע ושפתיך מדבר מרמה' - שכיוון שלא יש לשון הרע בין הבריות, חיים וטובה בעולם. ... לכך אמר שמי שחפץ בחיי עולם, יוכיח וילמד דעת את העם, לומר לכל אחד: 'נצור לשונך מרע'.
חכם משה די בושאל, ישמח משה, דף עח ע"א-ע"ב, דפוס אברהם בן ידידיה גבאי כף נחת, איזמיר, תל"ה (1675) מתוך 'החכם היומי'
מדברי הרב בעניין 'אהבת ישראל' מלמד שאינו יכול לקיימן, קריאתן, יחשב לו עשייתן
'זאת תורת העולה' - שבזמן שאין בית המקדש קיים, כמה מצוות יש שאינם נוהגות, ונמצא שהאדם הולך חסר מהם, לפיכך עשה הקדוש ברוך הוא שקריאת כל דבר ודבר יחשב לעשייה, 'ונשלמה פרים שפתינו'.
'זאת תורת העולה' - היא התורה שאדם קורא דיניה ופרטיה, 'היא העולה' - נחשב לו כמו העולה בעצמה. לזה אמר: 'רצה הקדוש ברוך הוא לזכות את ישראל' - וראה שכמה מצוות אין אדם יכול לקיים אותם, מה עשה? 'הרבה להם תורה ומצוות' - כלומר שנתן להם שכר בקריאת התורה כמו קיום המצוות בעצמן.
חכם משה די בושאל, ישמח משה, דף מו ע"א, דפוס אברהם בן ידידיה גבאי כף נחת, איזמיר, תל"ה (1675) מתוך 'החכם היומי'
מדברי הרב בעניין 'מסורת אבות' מלמד 'והחזקת בו' אף שמטה ידו בעוון, מה שעשה לך שהיה בגדולה
'לא תקום ולא תטור את בני עמך' - שאם עשה ראובן עמך רעה, לא תהיה נוקם ונוטר כנחש, לשלם לו כרעתו, אלא 'ואהבת לרעך כמוך' - כשם שאם אתה היית עושה שום רעה, היית רוצה שלא יהיו נוטרים לך איבה, אף אתה אם עשו לך רעה, לא תהיה נוקם ונוטר, אלא אדרבה תעשה להם טובה, כשם שהיית חפץ שיעשו לך. ואל יראה בעיניך דבר קשה איך לא תוכל להשיב לו כרעתו. למה? '- אני ה'' במתנהג כך עמך, שכן כתוב: 'לא כחטאינו עשה לנו' או יאמר 'אני ה'' - לשני פנים: נאמן להיפרע ולשלם שכר. ...
וזהו עכשיו כוונת הפסוק: 'וכי ימוך אחיך' - וראית והבנת שמה ש'מטה ידו' הוא בעוון, שעשה עמך בהיותו בגדולה, כמבואר, עם כל זה כשאתה רואה אותו בצרה ובצער 'והחזקת בו' - ותהיה משלם טובה תחת רעה. ולא רק לאחיך אלא 'לגר ותושב'. ובזה אתה משתכר הרבה ש'וחי עמך' - כלומר שימים ושנות חיים - חיים ממש, חיים - לשון פרנסה טובה, יוסיפו לך. וזהו: 'וחי עמך'.
חכם משה די בושאל, ישמח משה, דף פט ע"א, דפוס אברהם בן ידידיה גבאי כף נחת, איזמיר, תל"ה (1675) מתוך 'החכם היומי'
