מקצת שבחו
קֶס הדנה טקויה נולד לאביו קֶס טקויה ולאימו למלם בשנת תרפ"ג (1923), בכפר גורבה, אתיופיה.
בשנת תרפ"ו (1926) התייתם מאימו, למלם ברקולן, ובשנת תרצ"ו (1933) התייתם מאביו, קֶס טקויה אבאטו. גדל בתורה וביראה על ברכי המֶלֶקְסוִץ', הנזירים היהודים נגה טקה ואבא דג'ן.
בשנת תש"ב (1942) סיים את לימודיו אצל הנזירים, עבר לאמבובר, והוסמך לשמש ככוהן. הוא נשא לאישה את מרת אלמיתו ברהנו הלוי, ונולדו להם עשרה ילדים. בנם, חכם יוסף הדנה, שימש בישראל, כרב הראשי ליהודי אתיופיה מטעם הרבנות הראשית.
בשנת תשי"ד (1954) החל ללמוד עברית ויהדות רבנית, בבית ספר 'למען נדחי ישראל', שהקים באסמרה, הרב שמואל בארי, מטעם הסוכנות היהודית. אחר חזר למחוז הולדתו בבגמדר, והחל ללמד עברית ויהדות כשליח הסוכנות היהודית. אחר שהסתיימה שליחותו, החל נודד בין הכפרים בויינייה, אוצ'פר, בלסה, בלובאהו, ווזבה. בכל מקום שעבר לימד תורה, וחיזק את יהודי המקום.
בשנת תשל"ו (1976) קֶס הדנה טקויה נבחר ללִיקֶה כָּהַנַת, הכהן הגדול של יהודי אתיופיה, בבחירות שנערכו שמונה ימים, בידי שישים ושישה קֶסים. במקום מושבו באמבובר, שימש אב בית הדין.
בשנת תשמ"ד (1984) עבר עם משפחתו לאדיס אבבה כדי לעלות לארץ ישראל. בשנת תשמ"ה (1985) זכה ועלה לארץ ישראל, דרך חרטום וקהיר, והתיישב בעיר בית שמש.
קֶס הדנה טקויה עמד בראש הפגנות עולי אתיופיה כנגד דרישת הרבנות הראשית לגייר לחומרא את היהודים העולים מאתיופיה. עם זאת, לאחר פגישות עם הרבנים הראשיים לישראל, הוביל קו מתון, שגדול השלום. הוא הכיר בפלאשמורה כחלק מביתא ישראל ופעל למען העלאתם לארץ ישראל. עמד בראש טקסי הסיגד וימי הזיכרון לנספים בדרך לארץ ישראל. תרגם את ספר האורית משפת הגעז לשפה האמהרית כדי לזכות את הרבים, ולאפשר להמוני העם ללמוד בספר האורית.
בשנת תשע"א (2011) יצא לאור ספרו 'מגונדר לירושלים' בידי בנו, עמנואל הדנה.
קֶס הדנה טקויה נפטר ביום כ"ב בחשוון תשפ"א (2020). יום אחרי שפטירת אשתו, אלמיטו ברהנו.
מדברי הרב בעניין 'בין ישראל לעמים' מלמד שהתבודדו כ'קהילה', והתגנו בשם זה בפני הגויים
ישנם אזורים מסוימים באתיופיה, בהם היהודים הקימו כפרים ויישובים, ונתנו להם שמות עבריים ... היהודים קראו לעצמם בשם העברי 'קהילה', למרות שעם הזמן, בשפת המקומיים, קיבל השם 'קהילה' משמעות שונה ואנטישמית, מהמשמעות המקורית והאמיתית. השם 'קיילא', שהיה בתחילה 'קהילה' אפיין את הקהילות היהודיות, אשר היו מתקהלות סביב עצמן, מתבודדות מהמקומיים האתיופים, וחיים בצוותא כעדה סגורה ומסוגרת, בפני הלא יהודים. אך כיום מושג זה קיבל את הקונוטציות השליליות, וראו בנו היהודים כ'קיילא' - שם זה נתפס כאמירה גסה ובוטא כנגד היהודים.
קֶס הדנה טקויה , 'מגונדר לירושלים', עמוד 49, דפוס משכן, בית שמש, תשע"א (2011) מתוך 'החכם היומי'
מדברי הרב בעניין 'גאולת ישראל' מלמד פנייתם לחסידה, האם ירושלים עומדת על כנה
הכיסופים לציון הם שהניעו את השאיפה והכמיהה לעלות לארץ האבות. בתקופות בהם הדבר היה בלתי אפשרי, היינו כחולמים ומבקשים לשמוע ולו רק פיסת מידע אודות ירושלים וארצנו הקדושה. לעיתים, כשלא היה מידע זמין, נהגנו לפנות אל החסידה שמבשרת את עונות השנה ושאלנו אותה 'שמלא שמלא, אגרצ'ין ירושלים דהנה? - האם ירושלים עומדת על כנה, השלום לה?
קֶס הדנה טקויה , 'מגונדר לירושלים', עמוד 122, דפוס משכן, בית שמש, תשע"א (2011) מתוך 'החכם היומי'
מדברי הרב בעניין 'מסורת אבות' מלמד להתנגד לכל דרישה שיש בה לערער על זהותנו היהודית
אני יהודי, בן לאבא יהודי ולאמא יהודייה, שניהם ממשפחות מיוחסות, איני צריך לעבור מילה בפעם השנייה, כך גם לא בני עמי. אני ניצב לצד בני עמי, ומתנגד לכל דרישה כזו או אחרת, שיש בה כדי לשלול או לערער, ולו במקצת את זהותנו היהודית.
כך יצאתי יחד עם בניי ובנותיי, והתנגדנו לכל מי שביקש לגייר את בנינו בפנימיות, בישיבות ובמרכזי קליטה או בכל מקום אחר. עד היום, אני ובני הרב יוסף הדנה, משיאים זוגות צעירים יהודים מביתא ישראל, שלא יכלו להינשא במועצות הדתיות שבאזור מגוריהם בישראל, בטענה שאינם יהודים, בלי להזדקק למילה או טבילה לחומרא, לפני החופה והקידושין.
קֶס הדנה טקויה , 'מגונדר לירושלים', עמוד 183, דפוס משכן, בית שמש, תשע"א מתוך 'החכם היומי'
מדברי הרב בעניין 'אהבת ישראל' מלמד אף שחטא ישראל הוא, וודאי שחרב מונחת על צווארו
בשעה שדנתי בסוגיית עליית הפלשמורה, הדגשתי תמיד את דבר התנצרותם מתוך כורח בלבד ולא מתוך בחירה חופשית. בתור מנהיגה הרוחני של הקהילה, וכמי שאף זכה להשיב חלק מהם לחיק היהדות עוד באתיופיה, אני מכיר בהשתלשלות העניינים בכל הקשור בקבוצה זו. ...
ישראל אף על פי שחטא ישראל הוא, קל וחומר יהודי שחרב חדה מונחת על צווארו. אב הרחמן הוא אבינו שבשמים, רחום וחנון הוא על בניו. הקדוש ברוך הוא חפץ ורוצה בתשובה, בצום ובתפילה, מכפר עוונות ואל סולח הוא. לא אוכל לנהוג אחרת מאבות אבותיי, על אחת כמה וכמה מבוראי, הוא מלך המלכים הקדוש ברוך הוא. על כן כתובים ויסודות אלה עמדו לנגד עיניי, והיו נר לרגליי ומאור עיניי, עת פסקתי בעניין הפלשמורה מה שפסקתי.
קֶס הדנה טקויה , 'מגונדר לירושלים', עמוד 94-95, דפוס משכן, בית שמש, תשע"א (2011) מתוך 'החכם היומי'
מדברי הרב בעניין 'מנהג ישראל' מלמד שקושרים סרט בן חימשה חוטים על ראש החתן
בעת החתונה נוהגים לקיים את טקס ה'קשרה' לחתן. במעמד הטקס, הכהן פותח בסלסולי ברכת הודיה לה' - אסבהקה. טקס ה'קשרה' המתקיים ביום שני, מבדיל את החתן היהודי מטקסי החתונה המקומיים באתיופיה. טקס ה'קשרה' הינו כנגד חמישה חומשי תורה.
הסרט שמשתמשים בו לטקס מורכב משלושה חוטים לבנים ושני חוטים אדומים. במהלך הטקס קושרים את הסרט סביב ראשו של החתן בחלק העליון. הטקס הוא סימן הטוהר של האישה. סדר החוטים הוא: לבן, אדום, לבן, אדום ולבן. החוטים עשויים מבד כותנה. הטקס מתקיים בשירה, זמרה, הלל ובהודיה לה', בשעה שקושרים את הקשרה סביב ראשו של החתן.
קֶס הדנה טקויה , 'מגונדר לירושלים', עמוד 112, דפוס משכן, בית שמש, תשע"א (2011) מתוך 'החכם היומי'
מדברי הרב בעניין 'לימוד התורה' מלמד בשל פיקוח נפש רוחני, ביטלו מעצמם מצוות פרו ורבו
הנזירים נאלצו להתמודד עם קונפליקט מורכב ביותר. מתוקף היותם בקיאים בתורת ה', ומודעים היטב למצוות 'פרו ורבו ומלאו את הארץ', הם נאלצו להחליט האם פיקוח נפש דוחה הכל, והאם הם נמצאים במצב של פיקוח נפש. שאלת השאלות הייתה: האם יהודי אתיופיה נמצאים בסכנת הכחדה רוחנית, שמגדירה את המצב כפיקוח נפש, ואז ברור שהמצב דוחה הכל - לרבות חיי אישות. האם על הנזיר לקיים את המצווה הראשונה של 'פרו ורבו ומלאו את הארץ' או לחיות כסגפן ולהקדיש את זמנו לנדודים בין הכפרים היהודיים, שם יחזק את 'ביתא ישראל' ויפיץ את תורת ישראל.
קֶס הדנה טקויה , 'מגונדר לירושלים', עמוד 68-69, דפוס משכן, בית שמש, תשע"א (2011) מתוך 'החכם היומי'
