מקצת שבחו
חכם חֲנָנִאֵל רפאל חי נֵיפִּי נולד לאימו ולאביו חכם שמואל חנניה בשנת תקי"ט (1759) בעיר פרארה באיטליה.
ראשית תורתו למד מפי רבו, החכם שלמה למפרונטי, רב העיר פרארה. בשנת תקל"ז (1797) נפוליאון כובש את פרארה. וברוח המהפכה הצרפתית, היהודים הופכים להיות אזרחים שווי זכויות, ושערי הגטו מוסרים.
בשנת תקמ"ב (1782) נפטר רבו, והוא יצק מים על ידיהם של תלמידי רבו, החכם משה כהן וחכם שמואל ידידיה. כשנתיים לאחר מכן, מגיע לפרארה מירושלים החכם יעקב משה עייאש. הוא שימש רב העיר, והקים שם ישיבה גדולה. חכם חֲנָנִאֵל רפאל חי נֵיפִּי היה מתלמידיו, החל ללמד בבתי מדרש בעיר, ונודע בדרשותיו.
בשנת תקס"ו (1806) חכם חֲנָנִאֵל רפאל חי נֵיפִּי זומן לפאריז ע"י נפוליאון להשתתף בסנהדרין של פאריז, כנציג של יהודי צפון איטליה. אחרי כשנה, חכם חֲנָנִאֵל רפאל חי נֵיפִּי שב לעירו פרארה, והמשיך לשמש דרשן ומלמד תורה. הוא העמיד תלמידים רבים, ורבים מתלמידיו שימשו בקודש כרבני קהילות איטליה, ביניהם חכם יששכר יחזקאל ריג'יו. בשנת תקע"א (1811) החל לשמש דיין בבית הדין של פרארה. הוא חי בפרישות ובסגפנות, בפרט בימי השובבים. על תשובותיו היה נוהג לחתום, לא ליודעי ח"ן - ראשי תיבות שמו: חֲנָנִאֵל נֵיפִּי.
בשנת תקפ"ב (1822) עבר לעיר הסמוכה צ'נטו, שם שימש רב העיר. בשנת תקפ"ו (1826) האפיפיור שוב מקבל תחת חסותו את שטחי צפון איטליה. זכויות היהודים נשללו, ושערי הגטו הוחזרו למקומם.
חכם חֲנָנִאֵל רפאל חי נֵיפִּי חיבר שו"ת בן שישה כרכים בשם 'לווית חן', אך הספר לא הודפס ונותר בכתב יד. חיבור נוסף שכתב בשם 'זכר צדיק לברכה' על חכמי איטליה, הודפס אחר פטירתו בספרו של
חכם מרדכי שמואל גירונדי בספרו 'תולדות גדולי ישראל וגאוני איטליה'. בכתב ידו נשארו גם דרשות, תפילות, ותשובות בנושאים שונים.
חֲנָנִאֵל רפאל חי נֵיפִּי נפטר ביום כ"ח בטבת תקצ"ו (1836), ומנוחתו כבוד בעירו צ'נטו.
מדברי הרב בעניין 'בין ישראל לעמים' מלמד שאפשר להעלים עין, שנחשב לו לחסרון דרך ארץ
הפקידים לאספת פאריז, הוכרחו להתעכב שם, גם בימי חג הסוכות, להשיב דבר דבור על אופניו, על כל אחת ואחת מהשאלות ששאל מהם המלך. ובהיות שאם אדם שנתמלא זקנו, ישב חמישה או שישה ימים בלתי יתגלח, נחשב לו לחסרון דרך ארץ, ויתבייש לעמוד בין הגויים. עמד השואל ליידע האם הפקידים הנזכרים לעיל, שכבר גילחו ערב הרגל, יכולים לחזור ולגלח את זקנם בחול המועד ולסמוך על רבינו תם, שמתיר, מפני שהאומות שיודעים שהם פקידי המלך, אם יראום מנוולים בזקן ארוך, קרוב הדבר שילעיגו אותם, וירגנו עליהם לאמור, שהם קרואי המלך, ובעיר המלכוה אין להם דרך ארץ, וזה אולי יזיק אל מגמת הפקידים, שהיא להוכיח אל המלך, שהיהודים יכולים לשמור דתם ולנצור הלכות דרך ארץ כמו שאר האומות, והילכך שמא על זה נאמר, שביטולה של תורה היק קיומה. ...
שבנידון שלנו, שמלבד שיש רבנו תם, שמתיר, יש עוד פרטים, שבעבורם חשבו לעצמם שהוא מותר, שאפשר להעלים עין לגמרי, ודי שיקבלו עליהם לא לפרוץ גדר גם להבא
חכם חֲנָנִאֵל רפאל חי נֵיפִּי , הרב יוסף חיים ירא, ליקוטים מכתבי הרב חננאל ניפי, ברלין, תרס"ט (1909) עמ' 3-8 מתוך 'החכם היומי'
מדברי הרב בעניין 'אהבת ישראל' מלמד שאין חיוב שלא לגלח הזקן, ואינו מוטל אלא על חסידים
אין חיוב זה, שלא לגלח את הזקן, מוטל אלא על חסידים, ובאים בסוד ה', ולא כל הרוצה ליטול את השם -ייטול. ועל זה בא מה שהביא אחר-כך עדות רבי מנחם עזריה מפאנו, שהיה מסתפר במספרים, למעלה בפנים, חוץ ממקום הפאות, וכמו שעושים כמה רבני אשכנז, כשהייתי עמהם בפאריז. ....
ומה שכתב שראה במנטובה צורת רבי מנחם עזריה מפאנו, והוא בזקן מלא על גדותיו, ושהוא הכחשה בעדות, נראה לעניות דעתי, שאין כוח בדיוקן מלאכת הצייר, להכחיש עדות רבנים גדולים.
חכם חֲנָנִאֵל רפאל חי נֵיפִּי , הרב יוסף חיים ירא, ליקוטים מכתבי הרב חננאל ניפי, ברלין, תרס"ט (1909) עמ' 14 מתוך 'החכם היומי'
מדברי הרב בעניין 'לימוד התורה' מלמד לפרשם לזכות, אפילו באיזה דוחק, ולא לחשוד בכשרים
ואני בעוניי, אף שאני מכיר מיעוט ערכי להשיב על דברי החכם, מכל מקום משנה שלימה שנינו: 'הכל מלמדים זכות', וקל וחומר על החכמים, מחברי הספרים, שחייבים אנחנו לדונם לכף זכות, ולמסור את נפשו, להצדיק דבריהם, וצא ולמד מאותו חסיד, שהשכיב ריבה אחת תחת מרגלותיו, ואחר כך בבוקר ירד וטבל, ודנוהו תלמידיו לכף זכות, שלא נתכוון לעבירה, מפני שהיו מכירים במעשיו הטובים, ודנוהו שנתכוון להציל איזה מתלמידיו מן החטא, וכוונו על האמת. ועל אחת כמה וכמה בדברי המחברים שמן הסתם, נכתבו לזכות בהם את הרבים, אם אפשר לפרשם לזכות, אפילו באיזה דוחק, יש לנו לפרשם כך, ולא לחשוד בכשרים, שנשמתם צרורה בגן עדן. דוגמת מה שכתבו רבותינו זיכרונם לברכה: כל היכן שיש לדרוש לשבח - אנו דורשים, לגנאי - אין אנו דורשים. וכבר אמרו: לעולם יראה אדם כאילו בעל שמועה נגדו.
חכם חֲנָנִאֵל רפאל חי נֵיפִּי , הרב יוסף חיים ירא, ליקוטים מכתבי הרב חננאל ניפי, ברלין, תרס"ט (1909) עמ' 11 מתוך 'החכם היומי'
מדברי הרב בעניין 'צדקה ומרפא' מלמד שירו כאברהם נדיב ידיים, וכאהרון הקריב אלי שמיים
נודה לצור עליון אשר חננו. הגדיל יאל לעשות עמנו: שישו ושמחו תהלו ורונו: אחי ורעי נא ובשפתיים. עוזי וזמרת יה לשבעתיים: לכבוד הדר תורה להוד תיכונו: נודה לצור עליון אשר חננו: לפני אלי אבות ברוב תפארת: נגלה אדון עולם והנחילנו: תורת אמת לעד ורצה בנו: להיות סגולתו ובו נקשרת: נודה לצור עליון אשר חננו: לכן בחג זה אלי רקיע: חסדי ה' כברו עלינו: יהי לרצון מעשי ידינו: יתר שאת ועוז מופיע: נודה לצור עליון אשר חננו: מי זה כאברהם נדיב ידיים. פיזר זהב כיסו וחידש ספר. תיקן תעודת אל במכתב שפר. וכאהרון הקריב אלי שמים: נודה לצור עליון אשר חננו: אשכיל במנחתו הכי נשגבה. יומא דקא גרים להגדיל כושר. דבר בעיתו להוסיף אושר. קמה אלומתו וגם ניצבה: נודה לצור עליון אשר חננו: יישא ברכות רב יהי זורח. ברוך בחילו יעשה ויצליח. ברוך בבנים יעמיד יצליח. ברך בכל טוב עד בלי ירח: נודה לצור עליון אשר חננו: רחום כמו מאז בהר נראית. תשוב להגלות לאנשי חלד. קבץ נפוצות עם חבוש הסלד. יודו לאומים כי מאוד נפלאת: נודה לצור עליון אשר חננו. הגדיל יאל לעשות עמנו:
חכם חֲנָנִאֵל רפאל חי נֵיפִּי , חכם חננאל ניפי, שיר לכבוד הכנסת ספר תורה, שנתרם על ידי אברהם אהרן מודנה, שנת תק"ץ (1830), כתב יד. הספרייה הלאומית מתוך 'החכם היומי'
מדברי הרב בעניין 'מסורת אבות' מלמד שההצלחה שלנו תלויה בתמיכה של הסביבה האנושית
באופן שנתקיים במשפחה מקרא שכתוב: 'לא ימוש ספר התורה הזה מפיך, ומפי זרעך, ומפי זרע זרעך', וכרב ראיתיו, ההספד שהספיד עליו הרב 'פחד יצחק', ובסוף הדרוש בבואו לנמנומי הציבור, אמר שרב הנזכר לעיל, הניח בן, שיהיה ממלא מקומו בחכמה ויראת חטא, אשר יישא את שם הרב זקנו מנשה כי 'קישוא קישוא מפריחתו ידוע', שיפרח ויציץ בתורה החוזרת לאכסנייה שלה.
חכם חֲנָנִאֵל רפאל חי נֵיפִּי , חכם חננאל ניפי, 'זכר צדיקים לברכה' בתוך 'תולדות גדולי ישראל', טריאסטה, תרי"ג (1853) עמ' 167,169 מתוך 'החכם היומי'
מדברי הרב בעניין 'מנהג ישראל' מלמד שקמים ביום ראשון של סליחות לילך לבית הקברות
בפאריס נוהגים האשכנזים, שקמים ביום ראשון שקמים לסליחות, לילך לבית הקברות, ועושים הקפות על קברי הצדיקים, ואומרים תחינות, ואחר-כך נאספים כולם בחדר שלפני הקברות, ובא רב אחד ודורש לעוררם על התשובה. ובשנת תקס"ו, שהייתי שם, הלכתי גם אני לבית הקברות עם שאר הקהל. והרב הזכר לעיל עשה להם את הדרוש, ואמר דברים מתוקים מדבש ונופת צופים. ומן הרשום בזיכרוני, הביא מאמר רבותינו: ... 'ואני אהיה לך דבר המתבקש לעולם, שנאמר: אהיה כטל לישראל'. והרב זיכרונו לברכה, עשה דמיון ואמר ... שנאמין ברבותינו חכמי האמת והצדק, בעלי רוח הקודש, כמו שכתוב: 'לא תסור מן הדבר אשר יגידו לך, ימין ושמאל', נתן לנו דבר שעל ידו נבין כל התורה, ויש לנו צורך בו לעולם כמו הטל ... והיו דבריו נכנסים בלב השומעים, באופן שכמעט כל העומדים שם, היו עיניהם זולגים דמעות, ומתעוררים לאהבת ה' יתברך ולשמור מצוותיו.
חכם חֲנָנִאֵל רפאל חי נֵיפִּי , חכם חננאל ניפי, 'זכר צדיקים לברכה' בתוך 'תולדות גדולי ישראל', טריאסטה, תרי"ג (1853) עמ' 275,277 מתוך 'החכם היומי'
