מקצת שבחו
חכם ישראל משה חזן, נולד לאמו ולאביו רבי אליעזר בשנת תקס"ח (1808) באיזמיר, שבתורכיה.
בשנת תקע"א (1811), בהיותו בן שלוש, חכם ישראל משה חזן עלה עם אביו לירושלים, ולמד תורה מפי סבו הראשון לציון החכם יוסף רפאל חזן.
חכם ישראל משה חזן הוכר כתלמיד חכם כבר בצעירותו, והיה דורש ברבים. הקב"ה חננו בקול נעים, והוא שר וחיבר שירים בסגנון האהוב על הקהילות הספרדיות. שלט בערבית, בספניולית, טורקית ואיטלקית.
בשנת תר"ב (1842), נתמנה לחבר בית הדין הגדול בירושלים, מינויו נשאר בתוקף אף שעזב את ירושלים.
בשנת תר"ג (1843) נשלח ע"י ראש הכולל הספרדי בירושלים לקהילות ישראל בצפון אפריקה לאסוף כסף לבניית בית חולים בירושלים. בביקורו בתוניס, אלג'יר ומרוקו למד מחכמיהם והושפע מדרך לימודם.
בשנת תר"ד (1844) נסע לאנגליה כמיצג "חכמי ורבני הספרדים והאשכנזים שבירושלים", ללחום נגד התנועה הרפורמית. שם חבר את ספרו 'דברי אמת ושלום'. בשנת תר"ה (1845) נסע לאמסטרדם, שם חיבר את הספר 'קנאת ציון' - פולמוס חריף נגד התנועה הרפורמית. מלונדון ביקר בפורטוגל, ומשם עבר לליוורנו שבאיטליה.
בשנת תר"ו (1846) נבחר לכהן כרבה של רומא. השפעתו היתה ניכרת בכל תחום חייהם של יהודי רומא, ושמעו נישא בפי כל תושביה. ברומא חיבר את הספרים: 'כרך של רומי', 'נצח ישראל' ו'נחלה לישראל'.
בשנת תרי"ב (1852) חכם ישראל משה חזן התפטר ממשרתו, ושם פעמיו לארץ ישראל. בדרכו עבר בקורפו. הקהילה היהודית באי הפצירה בו הקהילה לשבת על כסאו של חכם יהודה ביבאס שעלה לחברון, והוא נענה. בקורפו כתב את 'קדושת יום טוב'. בשנת תרט"ז (1856) עבר לכהן כרבה של אלכסנדריה.
בשנת תרכ"א (1861) חכם ישראל משה חזן זכה ועלה חזרה לארץ ישראל, והשתקע בעיר יפו. בשל מחלתו, בחודש חשוון תרכ"ב (1863), עלה לעיר ביירות להחליף אוויר, אולם לא האריך ימים. חכם ישראל משה חזן נפטר בחודש טבת בשנת תרכ"ב (1863), ונקבר בסביבות העיר צידון.
יום פטירתו אינו ידוע לנו, ואנו מציינים את יום פקידתו ביום י' טבת תרכ"ב (1863)
מדברי הרב בעניין 'אהבת ישראל' מלמד הכללים הטובים של כסהו בלילה כדי לזכות את ישראל.
כמה כללים טובים שהורונו אבותינו ורבותינו, נאספו רובם אל עמם,: 'מוטב שיהיו שוגגין', 'לאו כולי עלמא דינא גמירי', 'כל ישראל בחזקת כשרים הם', 'אי אפשר להוכיח לסוף ישראל להיות חסידים'. וכאלה רבים כדי שלא יצאו לתרבות רעה, ויבוא יומו, וגדולה תשובה שמגעת עד כיסא הכבוד. ...
כוח חכמי ישראל הבקיאים בדרכי ההוראה וכל מקראה, יודעים מלאכי השרת הדרך הנחמדת, ולהנהיג את העם בסבלנות וביראת ה'. ובאופנים של כסהו בלילה כדי לזכות את ישראל.
חכם ישראל משה חזן, הרב ישראל משה חזן, קדושת יום טוב, דף כ"ז, א-ב, וינה 1855 מתוך 'החכם היומי'
מדברי הרב בעניין 'בין ישראל לעמים' מודיע כי חכמי הנוצרים בזמנו אוהבי החכמה והמדע.
ידעו נאמנה רבני ישראל, כי אין הדבר רחוק בשום אופן - כי באמת, בלתי שום צד חניפות אני אומר, וכמו שכבר כתבתי והדפסתי פעמים רבות: כי חכמי הנוצרים הם אמיתיים, אוהבי החכמה והמדע, דנים את האדם לכף זכות, מכבדים הדתות ואיש יולד בהנה, חוקרים תמיד אחר האמת, ואם נתברר להם הדברים בשרשם, העבודה, עומדים כאריות לברר האמת לעיני השמש והירח.
חכם ישראל משה חזן, הרב ישראל משה חזן, נחלה לישראל, דפוס וינה עמ' ס"א , 1851 מתוך 'החכם היומי'
מדברי הרב בעניין 'גאולת ישראל' מלמד לתקן שכל ילדי ישראל ילמדו לדבר לשון הקודש.
הלא אם אתם מבקשים אהבה ואחדות בין האומה הישראלית יותר ויותר, היה לכם לתקן שכל ישראל אנשים ונשים יגדלו בניהם בבקיאות לשון עמם - הוא לשון הקודש.
שכבר נודע שעיקר האחווה המדינית תלויה בשלושה דברים: אכילה ושתיה, חיתון זה עם זה, אשר ישמעו איש שפת רעהו. והרי שתיים הראשונות הנה באו. והשלישית? - צרת הלשון מרקדת בינינו.
שהן בעוון בלע ה' פלג לשוננו. ומי בכל עמי הארצות אשר אבדו לשונם כמונו בעונות. אבל אם הייתם משתדלים במקום זה לפתוח בתי למוד לשון הקודש ולשון כלדי (ארמית, לידע הספרות הרבנית) שהוא מוכרח, כמה היינו מרוויחים אמונה ואהבה אמת ושלום.
חכם ישראל משה חזן, יוסף פאור, הרב ישראל משה חזן - האיש ומשנתו, עמוד צ"ט, דפוס המערב, ירושלים, 1977 מתוך 'החכם היומי'
מדברי הרב בעניין 'לימוד התורה' מלמד לתלמיד חכם לעמוד גם בהיכלי החכמות הטבעיות.
תלמיד חכם שמילא כרסו בתורה עד גיל עשרים וחמש, יש לו לעמוד בהיכלי החכמות הטבעיות. ידע זה יסייע לו גם במדעי היהדות. אני שמהר הקודש ירושלים חוצבתי, וגדלוני אבותי ורבותי הקדושים על התורה ועל העבודה ועל החכמה התלמודית, עם כל זה לא מנעתי עצמי מלהיטפל באיזה ידיעות ופרפראות לחכמה, בשעה שלא יום ולא לילה. ובפרט מיום שדרכתי אלו המדינות, נטיתי בכל לבי לירד חדרי בטני העניינים האירופים, בכל כחי, עד מקום שיכולתי מגעת.
חכם ישראל משה חזן, יוסף פאור, הרב ישראל משה חזן - האיש ומשנתו, עמוד ס"ו, דפוס המערב, ירושלים, 1977 מתוך 'החכם היומי'
מדברי הרב בעניין 'מנהג ישראל' מתיר המוסיקה אשר מנגנים בבית תפילתם של אומות העולם.
כמו שנאמר: 'ונשלמה פרים שפתינו' - והיא התפילה בהכנעה ובקול נעים, גילה ורעדה יותן לה הוד והדר בבית א-להינו. ואם הקול הזה אשר מנגנים בבית תפילתם של אומות העולם הוא קול ההכנעה, הנכנס ללב לפי משקל המוסיקה, ולפי מה שהורגל בו, זה לאו הכי לא יכוון לבב השומעים ולא יתיישב דעתם בתפילתם? היאומן כי יסופר?! - כי בשביל שוטים שקלקלו, וקבעום בבית תפילתם ניאסר אנחנו בדבר שטבענו מחייב, כי הוא אחד מחמש חושים שהגוף נהנה מהם?! – ומה שונה מחוש הטעם וחוש הריח?!
חכם ישראל משה חזן, הרב ישראל משה חזן, כרך של רומי, סימן א דף ב, דפוס ברוקלין, 1991 מתוך 'החכם היומי'
מדברי הרב בעניין 'מסורת אבות' מלמד להשיב, למי שאינו יכול לשאת, כשאין כוחנו להכריע.
דבר שאתה שואלני מחלוקת קדומה היא. ורבו האוסרין על המתירין, אך אמנם כיוון שהדבר שאנו דנין עליו לא בא מפורש בתלמוד שלנו - לא לאסור ולא להתיר. ...
אם הדבר הזה הוא לך ידידי צער גדול בשעת הדחק מפורסם כי לא תוכל שאתו. ...
הרי הודעתיך דעת המתירין ואם מעט המה ואתה תבחר - ולא אני, ולא תסמוך דעתי כלל כי בדברים הללו אין כוחנו להכריע לפי משקל דרכי ההוראה אשר הורונו אבותינו. כה יהיה תשובתנו אל הנכבד השואל, ואנו יוצאים ידי חובת שמים וידי חובת בריות.
חכם ישראל משה חזן, הרב ישראל משה חזן, כרך של רומי, סימן ח דף י"ז עמ' ב, ליוורנו, הוצ' ישראל קושטא, תרל"ו (1876) מתוך 'החכם היומי'
