מקצת שבחו
חכם יוסף חיים חזני נולד לאמו ולאביו חכם אהרון, בשנת תרנ"ו (1896), בעיר סננדג', בירת מחוז כורדיסטן האיראנית. חכם יוסף חיים חזני למד תורה וקבלה מאביו, אך התייתם בנעוריו.
בשנת תרע"ה (1915), כשהיה בן 19, קיבל על עצמו את עול הציבור. חכם יוסף חיים חזני ניהל את בתי הכנסת בעיר, ואת תלמודי התורה. לחכם יוסף חיים חזני היו כ-80 תלמידים אותם לימד תורה, גמרא וקבלה.
בימים שני וחמישי, ימי הוצאת ספר תורה, היה שרוי בתענית. בתקופת אלול נהג להכריז מעל גגות בתי הכנסת לקום לסליחות, אך כשהדבר גרם לתרעומת מצד המוסלמים, הפסיק ממנהגו מפני דרכי שלום. ביתו היה פתוח לקבלת אורחים, ובמיוחד התארחו בביתו חיילים יהודים, ששירתו בצבא האיראני, ושהו בעיר.
בשנת תש"ח (1948) עבר להתגורר בטהראן הבירה, בה החל לכתוב ספר דרשות על התורה - 'שמחת יוסף'.
בשנת תשל"א (1971), והוא בן 75, עלה לארץ והתיישב בעיר רמלה. כעבור 5 שנים עבר לעיר ראשון לציון, שם היה דורש בבית הכנסת, ובזמנו הפנוי היה כותב מזוזות ומנורות התמיד והיה מחלק לכל נצרך ללא תמורה.
חכם יוסף חיים חזני נלקח לבית עולמו בי"ד בכסלו תשמ"ו (1987)
מדברי הרב בעניין 'אהבת ישראל' מלמד שפרנס על הציבור, יהיה מורגל במידת הרחמנות.
כשהקב"ה היה רוצה להקים פרנס על הציבור עושה אותו קודם רועה צאן, כדי שיהיה מורגל במידת רחמנות, שיהי לו בטבע לרחם על עדרו של השם יתברך.
משה ראה ברוח הקודש שינהג את ישראל ארבעים שנה במדבר: 'ויבוא אל הר הא-להים חרבה'. למה שמו חרבה? - אותיות 'חברה', רוצה לומר שנתחברו זה את זה, ונעשתה 'חברה' אחת ו'בחרה' במשה כפי שאמרו חז"ל: יבוא עניו להר עניו, וזה הר סיני.
חכם יוסף חיים חזני , שמחת יוסף - פירושים נחמדים על התורה, עמוד 97, הוצאת הספריה הספרדית, מכון בני יששכר, ירושלים, תשמ"ט, 1989 מתוך 'החכם היומי'
מדברי הרב בעניין 'צדקה ומרפא' מורה חסד של שקר על מזמין אורחים, כמלווה על מנת להחזיר.
וכי יש חסד של שקר?! - אלא חסד שעושים עם המתים הוא חסד של אמת. אמנם, נצטווה על חסד של אמת, שלא יחכה לתשלום גמול. כמו הלווית המת שאין אפשרות שיקום וילווה אותנו וישלם לנו גמול על הספד למת, על השכבה שעשינו או כל דבר שעשינו למען המת, לקבל גמול כנגדו.
אבל חסד של שקר זהו שאדם מביא אורח עשיר וסוחר לביתו ומאכילו ומשקהו ומשכיבו ועושה לו כבוד, כי העושה זאת צפוי לגמול דומה או יותר גדול ממעשיו. כאשר אדם עושה משתה או חתונה לבנו, או משתה לכבוד ברית מילה, או מסיבה שעושים חברים, שכנים או קרובים, קוראים זה לזה ומזמינים זה את זה לאכול ולשתות ולשמוח. הם עושים זאת כמלווה על מנת להחזיר, ולזה אומרים חסד של שקר.
אם כן מה שאמר יעקב אבינו עליו השלום 'ועשית עמדי חסד ואמת' - מלמד אותנו כי זה צריך להיות בלא תשלום גמול.
חכם יוסף חיים חזני , שמחת יוסף - פירושים נחמדים על התורה, עמוד 82, הוצאת הספריה הספרדית, מכון בני יששכר, ירושלים, תשמ"ט, 1989 מתוך 'החכם היומי'
מדברי הרב בעניין 'מסורת אבות' מביא סימן 'אם בחוקותי תלכו' שילכו הילדים בדרך הוריהם.
'אם בחוקותי תלכו ואת מצוותי תשמרו ועשיתם אותם' - מצאתי בכתב יד דבר ששייך לכאן וזהו עניינו: הרי כתיב - 'עקב אשר שמע אברהם בקולי, וישמור משמרתי, מצוותי, חוקותי ותורותי'.
'אם בחוקותי תלכו ואת' - ראשי תיבות אבו"ת. 'מצוותי תשמורו ועשיתם אותם'- ראשי תיבות אמו"ת. וזה בא לפרש לנו - כשם ששמרו אבותיכם ואמותיכם מצוותי ותורתי, כך אתם תהיו כמותם.
חכם יוסף חיים חזני , שמחת יוסף - פירושים נחמדים על התורה. עמוד 223. הוצאת הספריה הספרדית, מכון בני יששכר, ירושלים, תשמ"ט, 1989. מתוך 'החכם היומי'
מדברי הרב בעניין 'גאולת ישראל' מלמד שבשמירת שתי השבתות טמון רעיון 'ואהבת לרעך כמוך'.
'ויקהל משה את כל עדת בני ישראל' - אמרו רבנינו זכרם לברכה: 'אם ישמרו ישראל שתי שבתות כהלכתן מיד נגאלין'. מה הן שתי שבתות? - שבת קודם פסח ושבת שובה.
ויקהל משה - שתי הקהלות, וטבעי שיהיו בשבתות המוזכרות כאן: בשבת הגדול - דורש בהלכות פסח ובין השאר גם בענייני הגדה, כגון, כל דכפין ייתי ויכול, לתת פת ולרחם על הבריות.
ובשבת שובה - גם כן לצורך עיון במעשינו והרהור ביחסים, בעיקר בין אדם לחברו לצורך מחילה ורחמים איש על רעהו. בשתי השבתות האלה טמון רעיון של 'ואהבת לרעך כמוך'. רחמים על הזולת ודאגה למסכן וכל המרחם על הבריות מרחמים עליו מן השמיים, ונותנים לו כל מבוקשו, ובכלל טובתו ומבוקשו הגאולה, ועל כן נגאלין ישראל בכך.
חכם יוסף חיים חזני , שמחת יוסף - פירושים נחמדים על התורה. עמוד 167. הוצאת הספריה הספרדית, מכון בני יששכר, ירושלים, תשמ"ט, 1989. מתוך 'החכם היומי'
מדברי הרב בעניין 'מנהג ישראל' מביא המנהג לכתוב דברי מוסר בצוואה, וזהו רמז תיבת 'אחריו'.
'כי ידעתיו למען אשר יצווה את בניו ואת ביתו, אחריו' - דבר גדול הוא להזהיר אב לבנו ולביתו, ולא ימנע מלהוכיחם תמיד, כל ימי חייו. נוהגים, אף אחרי מותו, להשאיר להם דברי מוסר בצוואתו, לכתוב דברי מוסר, ולהנחיל לכל אחד ואחד מאלה ששייכים לו, זהו שרמז בתיבת 'אחריו', כי כל התורה תלויה בזה הפסוק. הכל רמז על מוסר ותרבות ודרך ארץ של בני הבית.
חכם יוסף חיים חזני , שמחת יוסף - פירושים נחמדים על התורה. עמוד 38. הוצאת הספריה הספרדית, מכון בני יששכר, ירושלים, תשמ"ט, 1989. מתוך 'החכם היומי'
מדברי הרב בעניין 'בין ישראל לעמים' מלמד, שאף בעובדי עבודה זרה, יתכבד שם א-לוהי האמת.
עובדי עבודה זרה, כי אפילו שהמה מוטעים בדרכם ויקראו א-לוהים ללא א-לוהים. עם כל זה, הלא העילה בזה, היא מפני שחושבים על העבודה זרה, שזוהי הא-לוהים האמיתי, חס ושלום, ואם כן הלא בין כך יתכבד שם א-לוהי האמת, וזהו 'ממזרח שמש עד מבואו מהולל שם ה'.
חכם יוסף חיים חזני , שמחת יוסף - פירושים נחמדים על התורה. עמוד 123. הוצאת הספריה הספרדית, מכון בני יששכר, ירושלים, תשמ"ט, 1989. מתוך 'החכם היומי'
מדברי הרב בעניין 'לימוד התורה' מזהיר ממצווה לשם יוהרה וגאווה שהיא נשיאת שם ה' לשווא.
'לא תישא את שם ה' אלוהיך לשווא' - נראה לדעתי, 'לא תישא' - רוצה לומר, לא תיקח ציצית ותברך עליה, לשם יוהרה וגאווה חס ושלום, אלא לשם שמיים.
חכם יוסף חיים חזני , שמחת יוסף - פירושים נחמדים על התורה. עמוד 133. הוצאת הספריה הספרדית, מכון בני יששכר, ירושלים, תשמ"ט, 1989. מתוך 'החכם היומי'
