חכם יעקב חיים סופר

תר"ל - ט' סיון תרצ"ט      

1 9 3 9 - 1 8 7 0      

חכם יעקב חיים סופר

מקצת שבחו

נולד בשנת תר"ל (1870) בבגדד לרב יצחק ברוך ממשפחת 'מוסא' ולאמו מרת אסתר. מאביו למד תורה וכתיבת סת"ם. נתחנך בישיבת 'מדרש בית זלכה' תחת השפעת ראש הישיבה החכם עבדאללה סומך, וחכם אלישע דנגור החכם באשי וראש בית הדין בגדד. הושפע בלימוד תורה וקבלה מחכם יוסף חיים - ה'בן איש חי', ואף הוסמך על-ידו למורה צדק. לפרנסתו עבד כסופר סת"ם, מכאן משפחתו - 'סופר'.
בראש חודש אייר תרס"ד (1904) עלה לארץ ישראל, יחד עם חבריו הרבנים יחזקאל עזרא רחמים וצדקה חוצין. גר בירושלים ולמד בישיבת המקובלים בית אל. בשנת תרס"ט (1909) הקים יחד עם רבנים יוצאי בגדד את בית הכנסת 'שושנים לדוד' בשכונת בית ישראל, בה היה דורש בשבתות וימים טובים. בעליה קטנה הצמודה לבית הכנסת, למד וחיבר ספריו. מאוחר יותר הצטרף ללומדי הקבלה בישיבת רחובות הנהר, שם היה תלמיד חבר לרב חיים שאול הכהן דוויק.
הרב סופר נתפרסם כפוסק הלכה, תלמיד חכם ומקובל, בעיקר בזכות ספרו ההלכתי 'כף החיים', ליקוטי דינים ופסקי הלכה על שלחן ערוך. בין חיבוריו: 'קול יעקב' - הלכות סת"ם, 'חוקי חיים' - דרשות לאירועים שונים, 'חיים עד העולם' - דרשות וביאורים לסיומי מסכת, 'יגל יעקב' - דרשות על סדר פרשת השבוע, 'ישמח ישראל' -דרשות על סדר פרשת השבוע. עוד מחיבוריו שעדיין בכתב ידו: 'באר מים חיים' - שו"ת, 'בית יעקב' - דרשות על סדר פרשת השבוע, 'חפץ בחיים' - דרשות לאירועים שונים, 'עדות ביעקב' - דרשות לד' שבתות, וביאור פרקי אבות. וכן החיבור 'חזיונות יעקב' - קרוב ל-800 חלומות חזיונות וגילויים שנתגלו לו ורשמם.
הרב נפטר בגיל 69 ביום שבת ט' סיוון ה'תרצ"ט (1939), הוספד על ידי שישה עשר מרבני ירושלים, ונקבר בחלקת החסידים לעדת הבבלים שבהר הזיתים.
מדברי הרב בעניין 'אהבת ישראל' מפרש אחדות - שכל אחד עושה מצווה, נחשב כאילו עשוה כולם
אמרו כי רמ"ח מצוות עשה הם כנגד רמ"ח אבריו של אדם, ושס"ה מצות לא תעשה הם כנגד שס"ה גידיו של האדם, ואם עבר על אחד - פגם בנשמתו כנגד אותו הגיד, המתייחס לאותו הלאו. ואם עשה מצוה אחת, תיקן בנשמתו כנגד אותו אבר, המתייחס לאותה מצווה. ...
אמנם הקשו המפרשים ז"ל. שאיך אפשר לאדם לקיים כל רמ"ח מצוות עשה, שהרי יש מצוות שאין יכול ביד האדם לקיימם כגון יבום וחליצה וכיוצא. ועוד יש מצוות שאין שייכים בישראל כי אם בכוהנים כגון: ברכת כוהנים וכדומה, ועוד יש מצוות שאין שייכים כי אם במלך כגון 'ולא ירבה לו נשים'.
ותירצו - שעל ידי האחדות - שיהיו ישראל באחדות אחת, אגודה אחת, ואוהבים זה את זה, אז כל אחד ואחד עושה מצווה, נחשב כאילו עשוה כולם. וזה שאמר 'תורה ציווה לנו משה'. ...אם תאמר איך אפשר לקיים כל התרי"ג מצוות ...לזה אמר - 'מורשה קהילת יעקב'. רוצה לומר - תהיה כמו ירושה שיקיימוה כולם - על ידי קהילת יעקב, שיהיו קהילה אחת אגודה אחת.
ישמח ישראל - דרשות על התורה, חלק ב' עמודים שס"ט-ש"ע ירושלים, תשמ"ט (1989).
מדברי הרב בעניין 'אהבת ישראל' מפרש מדוע מונה הכתוב שמות בני ישראל היורדים מצרימה
נראה טעם לפרש שחזר ומנאן כאן, לפי שבכאן מתחיל לספר בשעבוד ישראל. ושלא יסבור האדם לומר מפני שלא היו הגונים חס וחלילה, לפיכך באה להם צרת השעבוד. לפיכך חזר ומנאן, להורות כי הם חשובים וחביבים. כי המספר מורה על חשיבות - שלא תחשוב כי בשל חטאם הגיעם הגלות.
ישמח ישראל דרשות על התורה פרשת שמות - ואלה שמות, ירושלים, תשמ"ט (1989).
מדברי הרב בעניין 'מנהג ישראל' לעלות לתורה ביום אזכרה, שאין נחת רוח למת אם עולה בקטטה
כל אדם אם יש לו יאר צייט או דבר אחר ורוצה להיות חזן או להתפלל או לעלות לספר תורה, ויש אחרים גם כן שיש להם יאר צייט או דבר אחר, שלא יתקוטט בעבור זה - להתפלל הוא או לעלות לספר תורה, כי מגרעות נתן חס וחלילה, אלא שתיקתו זה שכרו, וזה כבוד ונחת רוח לאביו.
כף החיים סימן נ"ג סעיף צו ד"ה שם הגהה
מדברי הרב בעניין 'מסורת אבות' מדבר שכל שבט עולה תפילתו דרך שער המיוחד לו
יש ברקיע י"ב חלונות כנגד י"ב שבטים. כל שבט ושבט עולה תפילתו דרך שער אחד מיוחד לו ...והנה אין ספק כי אם תפילות כל השבטים היו שוות, לא היה צורך לי"ב חלונות ושערים - וכל שער יש דרך בפני עצמו, אלא ודאי מוכרח הוא - שכיוון שתפילותיהם משונות, לכן צריכים שערים מיוחדים לכל שבט ושבט. וכי כפי שורש ומקור נשמות השבט ההוא, כן צריך להיות תפילתו, ולכן ראוי לכל אחד ואחד להחזיק כמנהג סדר תפילותיו כמנהג אבותיו.
כף החיים, סימן ס"ח ד"ה ואמנם בעקרי המנהגים
מדברי הרב בעניין 'בין ישראל לעמים' מלמד שמשה רבינו רצה לזכות לכלל בני אדם ולאומות.
'אמר משה לפני הקב"ה: ריבונו של עולם משבעים אומות שיש לך, אין אתה מצווני אלא לישראל בלבד?!' - והקשו המפרשים ז"ל איך משה רבינו, עליו השלום, מלאו ליבו לבקש מאתו יתברך, שיצווה לו על אומה אחרת לקיום מצוות?! ... ונראה לעניות דעתי לתרץ, בעזרת השם, שמשה רבינו, עליו השלום, רוצה לזכות לבני אדם ובכלל רצה לזכות לאומות.
ישמח ישראל, שמות פרשת תצווה עמ' ר"ל, ירושלים תשמ"ט (1989)
מדברי הרב בעניין 'צדקה ומרפא' מפרש כפל 'נתון תיתן לו' לתת בלב טוב
יש בני אדם נותנים צדקה מפני הבושה, כגון שרואה עשירים שמתנדבים מעות לעניים, זה כך וזה כך. ומי שלא ייתן, יהיה חסרון לפי כבודו. ולכך הוא נותן - לפי הבושה, כדי שלא יהא חסרון בכבודו.
ויש בני אדם, נותנים צדקה לעניים מפני התרעומת, שמתפחדים שלא יתרעמו עליהם העניים, ויקללו אותם. ...ואם כן, כל כגון זה, אין נותנים בלב שלם, ולזה אמר 'נתון תיתן לו', רוצה לומר - שתי נתינות: אחד בלב ואחד בפועל ולא בלב שלם.
ישמח ישראל דרשות על התורה, חלק ב' עמודים רצ"ג-רצ"ד, ירושלים, תשמ"ט (1989)
מדברי הרב בעניין 'לימוד התורה' מפרש 'מרבים שלום בעולם', שמלמדים לרבים דברי אגדה
ע"י לימוד התורה בדרוש אגדה, יש כוח למחול כל עוונות ישראל, ואם מוסיף ואומר קדיש על האגדה, אפילו נחתם עליו גזר דין לרעה, הקב"ה מוחל לו ומכפר עוונותיו. וזה שאמר כל בנייך לימודי ה', רוצה לומר - אם כל בנייך יהיו לומדים דברי אגדה ואומרים עליה קדיש, שהוא שבח לה', אז 'רב שלום בנייך' - שיהיה להם שלום הרבה, שאפילו נחתם עליהם גזר דין לרעה מתבטל.
חיים עד העולם, סיום למסכת ברכות, עמ' ו-ז, דפוס מוריה, ירושלים, תרפ"א (1921)