מקצת שבחו
חכם משה עמבר נולד לאמו פרחה חנה לאביו יוסף יעקב בשנת תרס"ט (1909) בעיר בגדאד שבעיראק.
בילדותו התייתם מהוריו וכנער רך בשנים נאסף יחד עם אחיו לבית דודו עזרא. את השכלתו הכללית רכש בביה"ס אליאנס בגדאד, הצטיין מיוחד בלימוד שפות וידע על בוריין: עברית, ערבית, אנגלית, צרפתית וכשעלה לארץ ישראל למד לדבר גם בשפת האידיש.
בשנת תרפ"ז (1927) בהיות בן ח"י שנים, חכם משה עמבר עלה לארץ ישראל לבדו, בחוסר כל. תלאות רבות עבר כשהוא מבריח את עצמו מגבול עיראק, וניצל מסכנות רבות בדרך עד שזכה לעלות לעיר הקודש ירושלים.
בשנת תרפ"ט (1929), חכם משה עמבר נשא לאשה את נעימה בת פרחה כהן שגם היא נולדה בעיראק ועלתה לארץ ישראל יחד עם אמה האלמנה. הם קבעו דירתם ברובע היהודי בירושלים, ולאחר מכן עברו לדור בשכונת נחלאות שם גרו רוב ימיהם בצניעות ובכבוד, תוך שהם עוסקים בתורה ובמצוות ובגמילות חסדים.
מאז עלותו לארץ, השקיע עצמו בלימודי התורה בעיקר בבית המדרש 'שמש צדקה' של
החכם צדקה חוצין עמו למד ועם
החכם יעקב מוצפי, בנגלה ובתורת הנסתר. את עיקר פרנסתו מצא בבית הדפוס המפורסם 'אשכול' שם עבד כמגיה וסדר ראשי שנים רבות.
לימים, התמנה לרב בית הכנסת 'סוכת שלום' הסמוך לביתו, בשכונת נחלאות בירושלים. שם שימש כחזן, דרשן ומורה הוראה למתפללים במשך 40 שנה.
בשנים האחרונות לחייו, ומיוחד לאחר פטירת אשתו נחלש ועבר להתגורר תחילה בבית בתו וחתנו בשכונת גילה בירושלים ולאחר מכן באחד מבתי האבות שבעיר. גם בשני משכנות אלו לא פסק מלדרוש בפני הציבור והיה אומר דברי תורה בכל הזדמנות.
חכם משה עמבר נפטר ביום כ"ז סיון תשנ"ג (1993) בהיותו בן 84 ומנוחתו כבוד בירושלים.
ספרו היחיד שיצא לאור 'יראת השם' - דרשות, חידושים, ופירושים על חמישה חומשי תורה, הפטרות, מועדים ואירועים שונים. נערך על ידו, אך הוא לא זכה לראותו יוצא לאור בחייו, וכשנה לאחר פטירתו הוציאוהו לאור בני משפחתו יחד עם הרב משה בן אבו רב שכונת גילה בירושלים.
מדברי הרב בעניין 'לימוד התורה' מבאר שלוש מדרגות במלמד תורה לאחרים.
'אלה תולדות נוח, נוח איש צדיק היה בדורותיו, את הא-להים התהלך נוח' -
נקדים שיש ג' מדרגות בצדיקים בעניין ללמד תורה לאחרים: האחת - צדיק סתם שמלמד תורה רק לבניו. השנייה - שמלמד תורה גם לאחרים וזה נקרא צדיק תמים. השלישית - הגבוה מכולם וזה המוכיח לאחרים ומחזירם למוטב ואינו חס על כבודו ושלוותו ומבזבז ממונו בשביל זה.
וזהו שאמר: 'אלה תולדות נח, נח איש צדיק' - זה מדרגה א' הנמוכה שהוא נח בדיבורו ומלמד תורה רק לתולדות שלו, וזהו נקרא צדיק בסתם ולא יותר.
ומדרגה ב' יותר גדולה - זה שמלמד תורה גם לאחרים, שהתלמידים נקראים בניו ותולדות שלו וזה שאמר: 'צדיק תמים היה בדורותיו', שנקרא צדיק תמים על שהוא מלמד תורה גם בדורותיו, לאחרים.
ומדרגה ג' שהיא הכי גבוה - זהו הצדיק שהוא חשוב: 'את האלוהים התהלך נח' - זה שהוא קרוב לה' ביותר שמוציא יקר מזולל, וחס על כבוד המקום יותר מכבודו.
חכם משה עמבר , יראת השם, פרשת נח, עמ' 9 הוצאת בן המחבר, ירושלים תשנ"ד (1994) מתוך 'החכם היומי'
מדברי הרב בעניין 'צדקה ומרפא' מחדש תפילת העבודה ומחבר 'לשם ייחוד' ביציאתו לעבודה.
לשם יחוד קודשא בריך הוא ושכינתיה וכו' הריני הולך לעבודה כדכתיב: 'יצא אדם לפעלו ולעבודתו עדי ערב' - להרוויח לחם חוקי ולהביא טרף לבני ביתי, לחם לאכול ובגד ללבוש, והוא ברחמיו יסייעני ויצילני מכל חשש איסור ונדנוד עבירה בעבודתי ובכל מקום שאני נמצא.
ויקויים בי מקרא שכתוב: 'יגיע כפיך כי תאכל אשריך וטוב לך', 'אשתך כגפן פורייה בירכתי ביתך, בניך כשתילי זיתים סביב לשולחנך'. ויהיה רצון מלפניך ה' א-לוהינו וא-לוהי אבותינו ש'אל תשליכיני לעת זקנה ככלות כוחי אל תעזבני' - לי ולבני בייתי כל ימי חיינו תמיד לעבודתך.
חכם משה עמבר , יראת השם, ליקוטים וחידושים , עמ' 414-415 הוצאת בן המחבר, ירושלים תשנ"ד (1994) מתוך 'החכם היומי'
מדברי הרב בעניין 'גאולת ישראל' מלמד זמן הגאולה כי גדול יום יזרעאל - לשון זריעה וקיבוץ גלויות.
'ונקבצו בני יהודה ובני ישראל יחדו, ושמו להם ראש אחד, ועלו מן הארץ כי גדול יום יזרעאל' - ואמנם, כשיגיע זמן הגאולה של 'בעתה', אז אפילו אינם ראויים לא ידמו לעפר אלא לחול, שראוי יותר לזריעה ... וזה יהיה ע"י האחדות והאמונה וכנראה בהמשך ההפטרה: 'כי גדול יום יזרעאל' - שהוא לשון זריעה וקיבוץ גלויות, ולפני זה כתוב: 'ושמו להם ראש אחד' - שיהיו רק מפלגה אחת.
חכם משה עמבר , יראת השם, הפטרת מדבר עמ' 158-159, הוצאת בן המחבר, ירושלים תשנ"ד (1994) מתוך 'החכם היומי'
מדברי הרב בעניין 'מסורת אבות' מלמד לאב להילוות לאשתו, שנזקקים לו בגידול הבנים.
'עתה הפעם ילווה אישי אלי' - שמעתי הלצה, שדרך האישה כשיש לה שני בנים ויוצאת לשוק תופסת אחד מימין ואחד משמאל. ואמנם כשיש לה שלושה בנים תזדקק לעזרת בעלה. וכן כאן - לוי שהיה הוא הבן השלישי, אמרה עליו אמו בלידתו: 'עתה הפעם ילווה אישי אלי' - כי ילדתי לו שלושה בנים.
חכם משה עמבר , יראת השם, ליקוטים וחידושים , עמ' 397, הוצאת בן המחבר, ירושלים תשנ"ד (1994) מתוך 'החכם היומי'
מדברי הרב בעניין 'מנהג ישראל' מבאר המנהג לברך הנימול 'כשם שזכה לברית'.
שמעתי על מה שנוהגים לומר: 'כשם שנכנס לברית כך יזכה להיכנס לתורה ולמצוות ולמעשים טובים' - ולמה לא מברכים לבר מצווה גם כן כך? וכן בשאר מצוות?
אלא, הכוונה שכמו שהנימול אי אפשר שהייתה לו פנייה בקיום מצוות המילה, כך יזכה לכשיגדל לקיים את המצוות לשמה - בלי שום פנייה אחרת כלל ועיקר.
חכם משה עמבר , יראת השם, ליקוטים וחידושים , עמ' 383 הוצאת בן המחבר, ירושלים תשנ"ד (1994) מתוך 'החכם היומי'
מדברי הרב בעניין 'בין ישראל לעמים' מלמד שכל העולם יתברכו מפרותיה של ארץ ישראל.
'והיה שארית יעקב בקרב עמים רבים כטל מאת ה' כרביבים עלי עשב' - זה רמז שארץ ישראל באחרית הימים תהיה מבורכת בתחום הכלכלי עד כדי כך שכל העולם יתברכו מפרותיה, כמו טל ומטר המחייה את הזרעים, כך פרות ארץ ישראל יתברכו.
חכם משה עמבר , יראת השם, הפטרת בלק, עמ' 187 הוצאת בן המחבר, ירושלים תשנ"ד (1994) מתוך 'החכם היומי'
