חכם שמואל שאול סרירו

שכ"ו - ה' שבט תט"ו      

1 6 4 5 - 1 5 5 6      

חכם שמואל שאול סרירו

מקצת שבחו

חכם שמואל שאול סרירו נולד לאמו ולאביו חכם דוד סרירו, ממגורשי קסטיליה, בשנת שכ''ו (1556) בעיר פאס שבמרוקו. בשנת שמ"ה (1575), והוא בן 19, השלים את חיבורו 'חנוך לנער'. 
בשנת שנ"ט (1589), והוא בן 33, מונה לראש ישיבה בפאס, ושנתיים לאחר מכן, התמנה כדיין בבית דינו של חכם וידאל הצרפתי. בשנת שפ"ב (1612) עם פטירת חכם שמואל איבן דינאן, נתמנה לראש החכמים בעירו פאס. בתפקידו תיקן תקנות וגזרות להנהיג הקהל בהגיון ובשכל ישר, כדי להציל עשוק מיד עשקו ולהרבות האחדות והשלום. ידיעותיו הרחבות בפילוסופיה, במחשבת ישראל ובקבלה, לצד חכמת העמים וספריהם, באים לידי ביטוי בדרושיו ובספריו.  
בין ספריו הידועים לנו: 'דרושי מהרש"ש'; 'חנוך לנער' – פירושו לספר משלי; ו'דברי הימים של פאס'
חכם שמואל שאול סרירו נפטר ביום ה' בשבט בשנת תט"ו (1645), והוא בן 90 שנה.
מדברי הרב בעניין 'אהבת ישראל' מלמד שתכלית המצוות לקשר האחווה והאחדות.
קיום והעמדת האומה הישראלית כולה, הוא תלוי בהתקשרם ובהתאחדם יחד, להיות כאיש אחד בעבודתו יתברך ולדבקה בו, ולזה צריך שיוקדם היותם הם, רצוני כל האומה הנזכרת, בהתייחדות ואחווה ואהבה בינם, וכל אחד יאהב את חברו, ותהיה הסכמה והתייחדות ביניהם, ולזה ציותה התורה 'ואהבת לרעך כמוך'.
אם כן יש כאן שני מיני אחדות: האחד - אחדות גופני בין האומה, והשני - אחדות שכלי, כולם שכם אחד בעבודתו יתברך. ולזה התכלית ניתנו המצוות כולם - מהם לקשר האחווה בינם לבין עצמם, בחלק הדינים והמשפטים, והרחקת הגזל והחמס.
חכם שמואל שאול סרירו , דרושי מהרש''ש סירירו חלק ב', עמוד רמ"ד, הוצאת הרב דוד עובדיה, י-ם, תשנ''א (1991). מתוך 'החכם היומי'
מדברי הרב בעניין 'צדקה ומרפא' מפרש הפסוק שיתנו הצדקה כענני הגשם המפזרים בכל מקום.
'אם ימלאו העבים גשם - על הארץ יריקו' - יאמר האדם: אניח לבני, וממה שיש לי אני נותן. לזה אמר: 'למוד מן העבים' - שאם ימלאו גשם יריקו. ואם תאמר: אולי אינם ראויים והגונים אלו, למי שאני נותן, אמתין עד שיבוא אחד כשר והגון, ואתן. לזה אמר: 'למוד מן העבים' - שמריקים הגשם בכל מקום, במאמרו יתברך והלכת בדרכיו, וזה שאמר 'על הארץ יריקו', ואפשר שיש באחד מאותם אחד הגון.
חכם שמואל שאול סרירו , דרושי מהרש''ש סירירו חלק ב', עמוד ר"ל, הוצאת הרב דוד עובדיה, י-ם, תשנ''א (1991). מתוך 'החכם היומי'
מדברי הרב בעניין 'לימוד התורה' מלמד המדרש להחזיק טובה לרב שלימדו.
צריך לומר בכבוד רבו, שכל מה שהוא יודע אין לבריות להחזיק לו טובה, כי אם צריך להחזיק טובה לרב שלימדו, ויביא לעניין זה ראיה ממה שכתבו זכרם לברכה על פסוק 'ויהושע בן נון מלא רוח חכמה כי סמך משה את ידיו עליו' - למה הדבר דומה, לנהר שמשקה כל המדינה, והכל משבחין אותו. אמר להם אחד: שבחו למעין, שמספיק לזה. כך היו משבחים את יהושע, שהיה משקה כל ישראל מחכמתו. אמר להם הקדוש ברוך הוא: שבחו למשה, שכך העמיד, 'כי סמך משה את ידיו עליו'.
חכם שמואל שאול סרירו , דרושי מהרש''ש סירירו חלק ב', עמוד תל"א, הוצאת הרב דוד עובדיה, י-ם, תשנ''א (1991) מתוך 'החכם היומי'
מדברי הרב בעניין 'גאולת ישראל' משיב לנוצרי, שעם כל אורך הגלות, אומתנו קיימת בעולם.
אורך הגלות לא ייאש לבנו מן הגאולה, אדרבא הוא מחזק לבנו - בראותנו היות אומה זו קיימת בעולם. עם כל זה, מן הזמן שהיא גולה וסורה, ובהיותם מחזיקים כל כך בתורה ובמצוות. וזאת היתה תשובתי לנוצרי כנגד טענת אורך הגלות.
והנה למה שאמר עוד מפאת הטענה השנייה, והיא היותנו פזורים בכל פאות העולם, ואין עומדים במקום אחד לעזור אלו עם אלו. אמרתי לו, כי הנה גם זה היה מפאת השגחתו עלינו, להשאיר לנו אחרית ותקווה, שאלו גלינו כולנו למקום אחד ולא נתפזרנו בין האומות, הנה יכלו האומות אותנו, למצוא אותנו מכונסים במקום אחד. אמנם היותנו פזורים בכל פאות העולם, גם שיקומו לכלות, אשר במקום אחד, עדיין ישארו אשר בשאר המקומות, ואם כן טובה וצדקה עשה עמנו השם בעניין זה.
חכם שמואל שאול סרירו , דרושי מהרש''ש סירירו חלק א', עמוד קכ"ב, הוצאת הרב דוד עובדיה, י-ם, תשמ''ט (1989). מתוך 'החכם היומי'
מדברי הרב בעניין 'מנהג ישראל' מסייע למי שנוהג בשתיית חמש כוסות בליל הסדר.
למה היו ארבע כוסות ולא חמש. וגם למה שאמר רבי יוחנן: כנגד ארבע לשונות של גאולה - קשה, שחמש לשונות הם, והחמישי הוא - 'והבאתי אתכם אל הארץ'.
וגם לדברי רבי יהושע בן לוי שאמר: כנגד ארבע כוסות של פרעה - חמש נזכרים באותו עניין, והחמישי הוא – 'ויתן את הכוס על כף פרעה'.
ואם לדברי ר' לוי שאמר: ארבע מלכויות - חמש הם, שרצה לומר: ארבע גלויות, וכן במדרש אחר אומרים כנגד ארבע גלויות - חמש הם: גלות מצרים, גלות בבל, גלות יון, גלות מדי, גלות אדום. ...
אותם ששותים חמש כוסות, כמו שהביאו הפוסקים - כל מה שאמרנו סיוע להם ולמנהגם.
חכם שמואל שאול סרירו , דרושי מהרש''ש סירירו חלק א', עמוד תקל"ג, הוצאת הרב דוד עובדיה, י-ם, תשמ''ט (1989). מתוך 'החכם היומי'
מדברי הרב בעניין 'מסורת אבות' מבאר 'זקניך ויאמרו לך', שישמעו דבריו כאילו מפי זקנים נאמרו.
'זקניך ויאמרו לך' - כי לא היה ראוי לי, כי אם לזקנן בשנים ובחוכמה, ואני קטן בשנים וצעיר בחוכמה, ואם כן מטעם זה היה לי למנוע את עצמי ... ואין מדרך הקטן להוכיח למי שגדול ממנו. ואל יחשבוני, מכל מקום, כמוכיח, כי אם מספר ואומר תוכחות הנביאים, אבותינו הקדושים, אשר היו מוכחים לאנשי דורם, וכאילו הדברים, נאמרו מפי הזקנים ולא מפי... ואל זה אמרתי הכוונה שנית - 'זקניך ויאמרו לך' שתהיה מגמת כבודכם, כאילו זקניך הם האומרים לך, ואני מספר הדברים משמם. ...
כמה מן השינויים עברו עלינו בשנה הזאת, וכמה מן החכמים הראויים מתו עד כי גרם הזמן, שהשועלים יכנסו במקום האריות. ואל זה כוונתי באומרי - 'בינו שנות דור ודור'. רצוני יבינו, כבוד תורתם, כמה ראינו מן השינויים, כאילו עברו עלינו דור ודור.
ואם כן, הזמן גרם להיות, אני המוכיח גם כי איני ראוי. כי שינוי הזמן ותהפוכותיו סבבו לזה, שמתו החכמים הזקנים, ובאו השועלים כמוני לרשת מקומם, ואל זה כוונתי - 'בינו שנות דור ודור', שלא ייחלו ממני כפי ערך הראשונים.
חכם שמואל שאול סרירו , דרושי מהרש''ש סירירו חלק ב', עמוד א'-ב', הוצאת הרב דוד עובדיה, י-ם, תשנ''א (1991) מתוך 'החכם היומי'
האזנה