מקצת שבחו
חכם רפאל משה אלבז נולד לאמו ולאביו חכם שמואל בשנת תקפ"ג (1823) בעיר צפרו שבמרוקו. הוא התייתם בגיל צעיר, גדל ולמד בבית מדרשו של דודו חכם עמרם אלבז, ושימש את
חכם עמור אביטבול.
לצד לימודי תורת הנגלה והנסתר עיין חכם אלבז גם במדעים, כמו אסטרונומיה, מתמטיקה, היסטוריה ועוד.
חכם רפאל משה אלבז התחתן עם בתו של חכם אברהם מאמאן, שהיה ככל הנראה אדם אמיד, מנכבדי קהילת צפרו. לא נולדו להם ילדים, אך הם גידלו ילדה יתומה.
בהיותו בן 28 נתמנה לדיין לענייני ממונות בבית הדין של צפרו.
חכם רפאל משה אלבז כתב שירים לאירועים ולתפילה. שיריו מושרים גם כפתיחות בפיוטי שירת הבקשות. הוא שימש גם כדרשן, וכדי למשוך אליו חלקים רבים מהעם נשא את דרשותיו בערבית השגורה בפי יהודי צפרו. חכם רפאל משה אלבז הרבה לבקר חולים, הכניס אורחים לביתו, וגישר בין אדם לחברו, ובין איש לאשתו.
חכם רפאל משה אלבז נפטר ביום כ"ב תמוז תרנ"ו (1896), ונקבר בצפרו.
בין ספריו: 'הלכה למשה' - ספר שאלות ותשובות על ארבעת חלקי השולחן ערוך, 'שיר חדש' - ספר שירים, 'ארבעה שומרים' - דינים ומוסר, 'דרש משה' - דרושים, ספרי ביאורים וליקוטי מדרשים כגון: 'עדן מקדם' ו'מיני מתיקה', וכן ספרי הלכות וספרים העוסקים בתולדות עם ישראל, בעיבור השנה ובנושאים כלליים.
מדברי הרב בעניין 'אהבת ישראל' מפרש קול הישועה באהלי רשעים, שימין ה' פשוטה לקבל שבים.
'קול רינה וישועה באהלי צדיקים ימין ה' עושה חיל' - והוא על דרך שאלה ותשובה.
והכוונה: איך יהיה דבר זה של התשועה - לרשעים, אשר התעיבו עלילה וקלקלו צינורות השפע, ואדרבה היה ראוי שיהיה קול רינה וישועה - באהלי צדיקים ולא באהלי רשעים.
לזה השיב: ימין ה' - שהיא פשוטה לקבל שבים. לא מלבד שמתכפרים עוונותיו, אלא גם זדונות נעשות לו כזכויות. וזהו - 'עושה חיל'.
אבל זה לא יתכן כי אם כשתהיה התשובה מאהבת הרוממות, לא מיראת העונש. וזהו שאמר 'ימין ה' רוממה', פירוש, כשתהיה ימין ה' רוממה, שתהיה התשובה מאהבת הרוממות - אז ימין ה' עושה חיל.
חכם רפאל משה אלבז, כריתות גיטין, דרש משה, דרוש לשבת תשובה, עמ' ו', דפוס דרור, ירושלים, תשמ"ו (1986) מתוך 'החכם היומי'
מדברי הרב בעניין 'צדקה ומרפא' רומז לשם הוי"ה ב'מצוה' צדקה, התחלה קשה וסוף גילוי רחמים.
הנותן צדקה גורם 'יחוד קודשא בריך הוא ושכינתיה' כמו שאמר רבינו האר"י זכרונו לברכה.
וזה הטעם שנקראת מצות הצדקה בשם - מצוה סתם, כמו שאמרו בגמרא, שהיו הולכים למצוה. פירוש - לגביית צדקה. יען כי 'מצוה' הם אותיות שם הוי"ה ברוך הוא. כי י"ה בחילוף אתב"ש הם - מ"צ, עם אותיות ו"ה הרי - מצווה.
והטעם שהתחלה היא - בחילוף אתב"ש, יען שחילוף אתב"ש היא דין. והתחלה במצות הצדקה הוא דבר קשה. הן מצד מזג האדם וטבעו - כי אדם דואג על איבוד דמיו. הן מצד מידת הדין - שאור שבעיסה המעכב. אבל אחר שגמר בליבו ליתן - אז אין שליטה למידת הדין, כי הצדקה מהפכת מידת הדין למידת הרחמים. ולכן סוף השם - בגילוי רחמים פשוטים
חכם רפאל משה אלבז, ארבעה ספרים נפתחים, עדן מקדם, ערך צדקה, עמ' ע"ר-רע"א, הוצאת מכון ישמח לב - תורת משה, ירושלים, תשמ"ב (1982) מתוך 'החכם היומי'
מדברי הרב בעניין 'לימוד התורה' מלמד שהמרבה במלאכה, יקנה חבר, שיעסוק בתורה, וידון לזכות.
'יהושע בן פרחיה אומר: עשה לך רב, וקנה לך חבר, והווי דן את כל האדם לכף זכות.' -
וזהו שרמז התנא: 'עשה לך רב' - פירוש, עשה לך מלאכה וסחורה הרבה על דרך - 'יש לי רב'. אבל צריך על כל פנים - 'וקנה לך חבר', שיעסוק בתורה, כי 'בצל החכמה בצל הכסף'.
ואל תאמר: שמא תלמיד חכם זה, שאני טורח בשבילו, שמא אין תוכו כברו ולשווא צרף צרוף - כי אור שבה מחזירו למוטב. והוא שסיים 'והווי דן את כל האדם לכף זכות'.
חכם רפאל משה אלבז, ארבעה ספרים נפתחים, מני מתיקה, עמ' כ"ג, הוצאת מכון ישמח לב - תורת משה, ירושלים, תשמ"ב (1982) מתוך 'החכם היומי'
מדברי הרב בעניין 'מסורת אבות' מורה שירושת תלמיד חכם, בחכמה וביראה ולא בגדולה ובקרבה.
רב שמת, והניח בנו - תלמיד חכם, ובן בנו האחר - תלמיד חכם, ורצו הקהל למנות במקומו אחד מהם, איזה מהם קודם? - מה שנראה לעניות דעתי בזה הוא, שדווקא לגבי מלכות או נשיאות, שאי אפשר לשני מלכים שישתמשו בכתר אחד, הוא שיש קדימה לבן הגדול על הקטן. אם היה הבן הגדול מלא ביראה ולא בחכמה, והקטן מלא בחכמה ולא ביראה.
אבל לעניין שאר המינויים, שיכולים שניהם להשתמש בכתר אחד - אין קדימה לבן על הבן, ולא לבן על בן הבן - שכיוון שכולם ראויים למלאות מקום אביהם, ומכוחו הם יורשים. מה לי בן ומה לי בן הבן.
חכם רפאל משה אלבז, הלכה למשה, אורח חיים, סימן א', עמ' א, הוצאת יד יקותיאל, ירושלים, תשס"ט (2009) מתוך 'החכם היומי'
מדברי הרב בעניין 'מנהג ישראל' מזכיר איסורי שבת כי לא נשאר ביד רבים - רק מנהג אבותיהם.
אף לזאת יחרד לבי. אנכי הרואה חזות קשה. הלא היא ברבת מבני עמנו. בחשכה יתהלכו. מזלזלים בקדושת שבת ולא נשאר בידם זולתי מנהג אבותיהם לאמור - שבת היא.
עד שהם סוברים שזהו קיום שמירת שבת - לאכול ולשתות ולשמוח וללבוש בגדים נקיים 'ויצא לבן החוצה', ולחגור בחבלי בוץ וארגמן. ועיניהם לא ראו שבדברים אלו שעשו לכבוד שבת. פתאים עברו על איסורים חמורים שחייבים עליהם סקילה וכרת וחטאת.
ואם ישאלנו השואל ידידי! היאך אתה מתנהג בשמירת שבת ומה מעשיך ביום המנוח הזה? יהיה כמשיב: תהילות לאל, כן יהיה תמיד. אני שומר ומכבד את השבת כראוי.
והוא כפי האמת מחללו בידיים. לכן באתי כמזכיר קצת מאיסורי שבת ...שכמעט רוב בני אדם נכשלים בהם או במקצתם. והם לדעתם היתר גמור.
חכם רפאל משה אלבז, ארבעה ספרים נפתחים, ארבעה שומרים, שומר שבת, עמ' מ"ו, הוצאת מכון ישמח לב - תורת משה, ירושלים, תשמ"ב (1982) מתוך 'החכם היומי'
מדברי הרב בעניין 'גאולת ישראל' רומז אותיות 'משיח' מאותיות 'נחש', שלעתיד יומתק הכל.
'כינוס לרשעים רע להם ורע לעולם' - רצה לומר כשהנחש בשלמות. רע לעולם שהגלות נמשכת. אבל- 'פיזור לרשעים', שיתפזר 'נון' מנחש ויעשה ממנה מ"י - 'הנאה להם והנאה לעולם'. הנאה להם - שלעתיד יומתק הכל ויחזור לקדושה. והנאה לעולם - שיבוא משיח,
חכם רפאל משה אלבז, ארבעה ספרים נפתחים, עדן מקדם, ערך משיח, עמ' רי"ט-ר"כ, הוצאת מכון ישמח לב - תורת משה, ירושלים, תשמ"ב (1982) מתוך 'החכם היומי'