חכם יחיא בדיחי

תקס"ג - ט"ז תשרי תרמ"ח      

1 8 8 7 - 1 8 0 3      

חכם יחיא בדיחי

מקצת שבחו

חכם יחיא בדיחי נולד לאמו ולאביו יהודה (שוכר) בשנת תקס"ג (1803) בצנעא שבתימן. 
מארי יחיא בדיחי גדל ולמד בין ברכי החכמים של צנעא, והיה בקי הן בתורת הנגלה, והן בתורת הנסתר. לפרנסתו עסק בכתיבת ספרי תורה.
בשנת תר"ד (1843) יהודי צנעא סבלו מגזירות שונות. מארי יחיא בדיחי נכלא ועונה בבית האסורים. לאחר זמן קצר נמלט מארי יחיא בדיחי מבית האסורים וגלה לעיר כוכאבן, שם עמד בראש הקהילה היהודית.
בשנת תרל"ד (1873) לאחר כיבוש צנעא על ידי התורכים, שב מארי יחיא בדיחי לצנעא, ועמד בראש הישיבה הכללית, שם זכה להשאיר אחריו תלמידים גדולים בתורה כמו מארי שלום אלשייך.
מארי יחיא בדיחי נפטר ביום ט"ז תשרי תרמ"ח (1887).
מארי יחיא בדיחי כתב שני ספרים: 'לחם תודה' - קיצור הלכות שחיטה על פי ספר שערי קדושה למהרי"ץ (מארי יחיא צאלח). ו'חן טוב' - דרושים על התורה ושו"ת.
מדברי הרב בעניין 'מנהג ישראל' מלמד כמה גדול כוח המנהג, כשטעמו עושה שלום בין גדולים.
נדרשתי למה ששאלו על מה שנהגו מקרוב קצת מדקדקים: כששליח ציבור מתפלל תפילה אחת עם הציבור, בני קדושים ורבנים, ואין עונים אחריו אמן, אף על פי שאומרים עם שליח ציבור מילה במילה ומקדימים לסיים סוף הברכה קודם השליח ציבור, ומורים לאחרים שלא יענו, וטעמם שעניית אמן אחר ברכת התפילה, היא כהפסק למרן וסיעתו.
האם אפשר להורות לאחרים לבטל מנהגם, ואם יש סמך למנהג העונים אחר שליח ציבור? ...
ולמדנו מזה כמה גדול כוח המנהג, שאף על פי שטעם המנהג גורם לחילוק בין גדולים כגון זה לבין הטעם הראשון. אף על פי כן המנהג חזק ומכריע. כל שכן וכל שכן כשיש מנהג, שטעמו עושה שלום בין גדולים ומשווה דעותיהם, שחזק יותר ושריר ולא תזוז ממנו. הלכך היכן שנהוג לענות אחר אותה ברכה, שהיא על דבר שמברכים עליו נהוג. והיכן שלא נהוג לענות, נהר נהר ומסלולו, ינהג כל אחד כדרכו ובלבד שכל אחד יחזיק במנהג אבותיו.
חן טוב, עמ' רי"א, רט"ז, דפוס דרור, ירושלים, תש"ל (1970)
מדברי הרב בעניין 'מסורת אבות' מלמד שמנהג אבותיו נכבד ממה שימצא בספר.
והאיש הירא והחרד במעשיו לשם שמיים, יאחוז דרך מנהג הקדמונים ולא יקל במנהגותם, כי שיחתם - תלמוד וכוונתם רצויה, על דרך: 'בכל דרכיך דעהו'.
לא כמו שפשטה המספחת בדור הזה, ברבים המתחכמים בעיניהם ובפני המון עם הארץ, שאם ימצאו באיזה ספר מדבר כפי מנהגם איזה קולא או חומרא - שלא כמנהג אבותינו הקדמונים, תולה בקבוקים ריקים באבותיו - שלא הבינו בדברי חז"ל וטועים היו. ואין להאריך בדברים אלו.
חן טוב, עמ' ס"ה , דפוס דרור, ירושלים, תש"ל (1970)
מדברי הרב בעניין 'לימוד התורה' מלמד למשוך לב האדם כשיתחיל ללמוד התורה בסיפורי אגדה.
'מה טעם פתח בבראשית' - בא חכם יהודה ללמד דעת אותנו, ולהעיר התלמיד חכם הבא ללמד ולדרוש אל העם שילמוד ממידת קונו, שהיה צריך להתחיל התורה: 'מהחודש הזה' - שהיא תחילת המצוות שנצטוו ישראל המקבלים את התורה והיא כמעט תחילת התורה. ...
וכדי להמשיך את לב האדם כשיתחיל ללמוד התורה, לא כן עשה להתחיל התורה במצוות החודש, אלא פתח בסיפורי כוח מעשיו, דומה לתלמיד חכם הבא לדרוש לעם שצריך לפתוח בסיפורי אגדה.
וזה שנאמר: 'מה טעם פתח בבראשית' - רצה לומר: והלא יכול לספר מעשיו וגבורותיו ונפלאותיו שעשעה עמנו ועם אבותינו אחרי המצוות, ותירץ משום: 'כוח מעשיו הגיד לעמו' - רצה לומר: כדי שממידותיו וממעשיו ילמוד האדם כשיבוא לדרוש לעם וללמדם חוקי הא-לוהים ותורותיו.
שכמו שהוא פתח והתחיל התורה בסיפורי אגדה, שהם סיפורי בריאת העולם, שעל ידי זה נמשך לב האדם אחר לימוד עסק התורה, ויתלהב ליבו לאהבת השם יתברך, במה שרואה גבורת השם יתברך וחסדיו ונפלאותיו אשר עשה עם האבות ובניהם, שהוציאם ממצרים, וכיוצא שאלו הסיפורים שאני קורא אותם סיפורי אגדה, כמאמר הפסוק 'הגיד לעמו', הגיד דווקא.
חן טוב, עמ' ב-ג , דפוס דרור, ירושלים, תש"ל (1970)
מדברי הרב בעניין 'אהבת ישראל' מלמד שישתלם הפרט גם הכלל ישתלם, ויהיו הכל חיבור אחד.
'ואתה תצוה את בני ישראל ויקחו אליך שמן זית זך כתית למאור להעלות נר תמיד.' - מלשון צוותא, לצוות לזה שהוא לשון חיבור ודיבוק, כלומר על ידי שתודיע את בני ישראל בסגולת מצוות הנרות שהיא מכפרת ומחזרת הנשמות הנפרדות בעוון הכרת מכלל בני ישראל, להיתקן ולהידבק בשורשה עם שאר נשמות ישראל, אז יהיו כל ישראל חיבור אחד ולא יהיה בהם חס וחלילה חסרון ופגם.
ואמר: 'ויקחו אליך' - רצה לומר: שהדבר נוגע אליך שיהיה אף הכלל לשם, כי כשיהיה חס וחלילה חסרון ופגם בפרט, מגיע החיסרון לכלל. ... וכשישתלם הפרט, גם הכלל ישתלם, ולא יהיה בו חיסרון, ויהיו הכול חיבור אחד בפרט ובכלל.
חן טוב, עמ' ס"ד, דפוס דרור, ירושלים, תש"ל (1970)
מדברי הרב בעניין 'בין ישראל לעמים' מלמד שיצחק ראה בעשיו נשמות קדושות שיצאו ממנו.
''ויאהב יצחק את עשיו כי ציד בפיו' - יש לשאול האיך יצחק אבינו אהב את עשיו הרשע, ולא אהב את יעקב שהיה יושב אוהלים ועוסק בתורה ובעבודת השם יתברך? ...
אלא שהיה רואה שיש בו כללות נשמות גדולות וקדושות שיצאו ממנו, והם הגרים היוצאים מחלציו.
חן טוב, עמ' ל"א, דפוס דרור, ירושלים, תש"ל (1970)
מדברי הרב בעניין 'לימוד התורה' מלמד שכל ישראל יש להם חלק בתורה.
כל ישראל יש להם חלק בתורה, וכל אחד קיבלה נשמתו בסיני מה ששייך נשמתו לחדש בתורה.
חן טוב, מתוך ההקדמה, דפוס דרור, ירושלים, תש"ל (1970)