חכם מכלוף פדידא

תר"ן - ד' אדר תשכ"ד      

1 9 6 4 - 1 8 9 0      

חכם מכלוף פדידא

מקצת שבחו

חכם מכלוף פדידא נולד לאמו אסתר ולאביו אברהם בשנת תר"ן (1890) בתפילאלת-ריסאני שבמרוקו. 
הוא למד אצל חכם דוד אבוחצירא, חכם אליהו הכהן וחכם משה תורג'מן.
חכם מכלוף פדידא הקדיש את חייו לעסק התורה ולתלמידיו.
בשנת תשט"ז (1956) חכם מכלוף עלה לארץ ישראל, התיישב בשלומי, ולאחר מכן עבר לחיפה.
הוא נפטר ביום ד' אדר תשכ"ד (1964) ונקבר בטבריה.
בידינו חיבור של חכם מכלוף בשם 'כתם פז', הכולל דרושים לשבתות מיוחדות. בחיבור זה רומז חכם מכלוף פדידא לקיומו של כתב יד נוסף, המאגד חידושים על פרשות השבוע. כתב יד זה אבד לנו.
מדברי הרב בעניין 'לימוד התורה' מלמד שביגיעתו זוכה במה שקיבלה נשמתו בשעת מתן תורה.
מאחר שמצינו, שבעת וזמן מתן תורה נתחלקה התורה לכל ישראל, כמו שאמרו במדרש על פסוק: 'ונוות בית תחלק שלל' - אם כן, היה ראוי שבלא עמל ובלא יגיעה, יכיר וידע כל אחד ואחד מישראל מה שקבלה נשמתו בסיני, תכף ומיד בבואו לזה העולם.
אם כן, איככה נוכל וראינו מאמר רבותינו זיכרונם לברכה: 'יגעת ומצאת תאמין'? ומה שאמר שלמה המלך עליו השלום: 'אם תבקשנה ככסף, וכמטמונים תחפשנה - אז תבין יראת ה'?
ותירץ מהר"ם אלשיך זכרונו לברכה: שבשעת מתן תורה לא היו כי אם הנשמות דווקא, ולכן בבוא האדם לזה העולם, החומר מונע ומעכב את הצורה, מלהוציא לאור תעלומה, כי אם על ידי יגיעה בבתי כנסיות ובתי מדרשות, שעל ידי זה יותש החומר המעכב וממילא בא שיזכה לידע מה שקבלה נשמתו.
חכם מכלוף פדידא, כתם פז, דרוש למתן תורה, עמ' י"ז, הוצאת הספריה הספרדית, ירושלים, תשע"א (2011) מתוך 'החכם היומי'
מדברי הרב בעניין 'מסורת אבות' מלמד ששומעים באוזניהם מאבותם, ומאמינים כמו ראו בעיניהם.
'כאשר שמענו כן ראינו, בעיר ה' צבאות, בעיר א-להינו, א-להים יכוננה עד עולם סלה.' - בא לרמוז על דורות הבאים לאחר מתן תורה, שצריכים שיאמינו במה שהיה בשעת מתן תורה, שהוא יתברך הרעיש והרגיש כל העולם עד שיצא הקול: 'אנכי ה' א-להיך', וכמו שנתבאר לעיל משם המדרש.
ואף על פי שכל הנשמות, שעתידים לבוא בעולם שם היו ושם נמצאו, בהר סיני בשעת מתן תורה, מכל מקום הגופים לא היו שם. ויצר הרע מערבב דעתו של אדם, שלא להאמין, חס ושלום, אבל ישראל מאמינים בני מאמינים בכל מה שהפליא לעשות הוא יתברך בשעת מתן תורה עמנו, מגדולות ונוראות וקולות וברקים וכאלה רבות אין מספר, ובכל הנסים והנוראות שעשה הוא יתברך עמנו בכל דור ודור מאמינים בהם כאילו ראינום בעינינו.
וזהו שכתוב: 'כאשר שמענו כן ראינו' - דהיינו בני הדורות אומרים לפניו יתברך: 'כאשר שמענו' - באזננו מאבותינו, מפה אל פה, מהנסים והנוראות שעשית עמהם, אנחנו מאמינים בהם באופן כאילו ראינו אותם בעינינו, וזהו: 'כן ראינו בעיר ה' צבאות בעיר א-להינו' - דהיינו שגם כן מאמינים במה שהגדלת ועשית עמנו, כל הנסים והנוראות כשהיית בהר סיני בשעת מתן תורה.
חכם מכלוף פדידא, כתם פז, דרוש למתן תורה, עמ' י-יא, הוצאת הספריה הספרדית, ירושלים, תשע"א (2011) מתוך 'החכם היומי'
מדברי הרב בעניין 'גאולת ישראל' מלמד שבסוף הגלות עתיד הקב"ה לפרש לנו התורה לאמיתתה.
'א-להים יכוננה עד עולם סלה' - בא לרמוז שכל הקושיות והספיקות, שהניחו רבותינו זכרונם לברכה - בתיקו, לעתיד לבוא, עתיד הקדוש ברוך הוא שילמד לנו התורה הקדושה כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה על פסוק: 'וכל בניך למודי ה', עד שנדע אותה על אמיתתה, וממילא יוותרו כל הקושיות.
וזהו: 'א-להים יכוננה' - לתורה הנזכרת לעיל, 'עד עולם סלה' - דהיינו: בסוף הגלות, שיבוא שילה, שהוא מלך המשיח - ש'סלה' - באלף-בית דזשרס"ץ היא 'שלה' - בזמן ההוא עתיד הקדוש ברוך הוא שיפרש ויכונן לנו התורה על אמיתתה.
חכם מכלוף פדידא, כתם פז, דרוש למתן תורה,עמ' יא, הוצאת הספריה הספרדית, ירושלים, תשע"א (2011) מתוך 'החכם היומי'
מדברי הרב בעניין 'אהבת ישראל' מלמד שעובד ה' מאהבה, אין לו מנוחה מיצרו אפילו שום רגע.
אמרו רבותינו זכרונם לברכה בגמרא קידושין: שיצרו של אדם מתחדש עליו בכל יום, ואלמלא הקדוש ברוך הוא עוזרו, היה נופל בידו שנאמר: 'צופה רשע לצדיק'.
וגם כן ידוע: 'שכל הגדול מחבירו, יצרו גדול הימנו' - ודהיינו: שכמו שהצדיק, תמיד תמיד הוא מוסיף בכל יום ויום, ואוחז דרכו דרך הקודש מתורה ומעשים טובים, כך גם היצר הרע בכל יום הבא, הוא מוסיף כח על כוחו, וחיילות ותחבולות על גונדא של החימה שלו, באופן עד שבכל יום, פנים חדשות באו, לפתותו ולהסיתו, לשוב לאחור מעבודת הקודש, ואם כן הצדיק, העובד השם יתברך מאהבה, בכל יום ויום, יש לו מלחמה חדשה עם יצרו הרע, ואין לו מנוחה ממלחמתו אפילו שום רגע.
חכם מכלוף פדידא, כתם פז, דרוש להספד, עמ' קיט-קכ, הוצאת הספריה הספרדית, ירושלים, תשע"א (2011) מתוך 'החכם היומי'
מדברי הרב בעניין 'צדקה ומרפא' מלמד שתינוקות של בית רבן משברים העבירות, שהם כמלאכים.
'ברוח קדים תשבר אניות תרשיש' - לזה אומר: 'תשב"ר' - שהיא ראשי תיבות: תינוקות של בית רבן, הם שקיבל הקדוש ברוך הוא מאבותינו ערבים. והטעם הוא: מפני שאין בהם טעם חטא, והבל פיהם קדוש כמלאכים, וזהו: 'תשבר אניות' - דהיינו: שהאניות, שהם העבירות - שפירש רש"י, זיכרונו לברכה, על פסוק: 'לא הביט אוון ביעקב' - והוא שכביכול אינו מביט באניות שלהם, עיין שם בדברי קודשו - הם נשברים, ונתבטלו, מן התשב"ר. וגם כן הבל פיהם קדוש כמשרתי עליון, וזהו: 'תרשיש' - שהם המלאכים, כנזכר לעיל, שהם דומים להם בהבלם שהוא קדוש.
חכם מכלוף פדידא, כתם פז, דרוש למתן תורה,עמ' י, הוצאת הספריה הספרדית, ירושלים, תשע"א (2011) מתוך 'החכם היומי'
מדברי הרב בעניין 'מנהג ישראל' מביא רמז שמקרא מגילת פורים ישמר לדורות לאות עולם.
'ה' ישמור צאתך ובואך מעתה ועד עולם' - כאן בא לרמוז מה שאמרו רבותינו זכרונם לברכה: שכל כתובים ונביאים יתבטלו לימות המשיח, חוץ ממקרא מגילה, שנאמר: 'וזכרם לא יסוף מזרעם'.
וזהו שכתוב: ה' ישמור צאתך ובואך' - דהיינו: הנס הנעשה על ידך ב'צאתך ובואך' לבית המלך, ישאר שמור לעולם, לדורות, לאות עולם, לא יכרת, וזהו: 'מעתה ועד עולם'.
חכם מכלוף פדידא, כתם פז, דרוש לשבת זכור,עמ' סז, הוצאת הספריה הספרדית, ירושלים, תשע"א (2011) מתוך 'החכם היומי'