חכם שבתאי בוחבוט

כ"ג שבט תר"ל - י"ז ניסן תש"ח      

1 9 4 8 - 1 8 7 0      

חכם שבתאי בוחבוט

מקצת שבחו

חכם שבתאי בוחבוט נולד לאמו אסתר ולאביו חכם שלמה, שעלו ממרקש, שבמרוקו, בשנת תר"ל (1870) ביפו.
לצד לימודי התורה למד שפות ממורים פרטיים, ובהמשך למד בבית ספר אליאנס - כל ישראל חברים'. בשנת תרמ"ט (1889) עברה משפחתו לירושלים, ובאותה שנה נשא לאישה את מזל די בוטון. בירושלים למד מפי חכם יעקב מאיר, שלימים מונה לראשון לציון. בשנת תרס"ו (1906) חכם שבתאי בוחבוט מונה לדיין ביפו.
בשנת תרע"ד (1914) עם תחילת מלחמת העולם הראשונה, חכם שבתאי בוחבוט עבר לכהן כרב העיר קיליס (כיום בגבול טורקיה סוריה), בה כיהן עד לשנת תרפ"א (1921).
בשנת תרפ"ד (1924) חכם שבתאי בוחבוט החל לשמש כרבה הראשי של בירות ואב בית הדין שלה. תפקיד אותו נשא עד יום מותו. חכם שבתאי בוחבוט היה דרשן, פייטן ומשורר.
חכם שבתאי בוחבוט נפטר ביום י"ז ניסן תש"ח (1948).
חיבוריו עדיין בכתב יד, ולא זכו לצאת לאור. בין חיבוריו: 'שיר ציון', 'ארץ חפץ', 'תכשיטי הנפש'', שפתי צדק'. 
מדברי הרב בעניין 'צדקה ומרפא' מלמד להאיר פנים למצפה לשולחן אחרים, שעולם חשך בעדו.
והינה כי עיקר מצוות הצדקה, לצרף עם מצוות הצדקה דברים ניחומים ודברים טובים, להשיב נפשו העגומה, לבלתי יצטער העני שבא לידי כך שיצטרך לבריות, וכמו שאמרו רבותינו זיכרונם לברכה: המפייסו מתברך בי"א ברכות. 'וטוב איש חונן ומלווה יכלכל דבריו במשפט' - ושיכלכל דבריו לעני בדברים מסודרים בהשכל בצדק ובמשפט.
ובהיותו סמוך על שולחנו בנוח, יתבייש העני, כי המצפה לשולחן אחרים - עולם חשך בעדו, וחייו אינם חיים, ופניו משתנים ככרום. ולזה מקדים בדבריו להעני: 'הא לחמא עני' - כי אבותינו במצרים אכלו בעוני במרירות לב, ואחר כך נגאלו. ובכן בהיות העני סמוך על שולחנו, בזכות הצדקה מקרבת הגאולה, ונגאל כולנו, ולשנה הבאה 'בארעא דישראל בני חורין' - ונאכל בשובה ונחת.
חכם שבתאי בוחבוט, פר שפתי צדק, כתב יד מספר 38, אוסף משפחת זיתוני, המכון לכתבי יד, הספריה הלאומית, ירושלים מתוך 'החכם היומי'
מדברי הרב בעניין 'בין ישראל לעמים' מלמד שהתנ"ך נמסר לכל אומה ולשון, כיום המאיר לכל.
תנא דבי אליהו: 'יום ליום יביע אומר - זה תורה, נביאים וכתובים' - כי זה ידוע: כל דבר יקר המעלה, וכל דבר המאיר לכל, בתוך הנפש, יכונה: 'יום' - כיום המאיר לכל העולם. וכל תקופה ותקופה מושכת לתקופה שאחריה, דבר הגלוי וידוע ומפורסם לכל, 'יביע אומר' - שמכרזת ואומרת דברי א-להים חיים ומלך עולם. ועל זה אמרו שעומד על התנ"ך הקדוש, הנמסר לכל אומה ולשון, וכולם מחבבים ומעריצים אותו, כיום הזה, הנהנים מאורו כל תושבי תבל. וזה כבוד שמים.
ואנחנו ביחוד, עם הישראלי, מ'לילה ללילה יחווה דעת' - היא התורה שבעל פה, שרק לנו ניתנה, ומשה קיבל תורה מסיני ומסרה ליהושע. ולזה סיים התנא דבי אליהו: 'ולילה ללילה יחווה דעת - זו תורה שבעל פה: המשניות וההלכות וההגדות, וכל מה שיחדש תלמיד ותיק - כולם נתמסרו למשה רבנו, עליו השלום, בסיני 'בלי נשמע קולם' - שהם נמסרים מפה לאוזן.
'בכל הארץ יצא קוום - אלו בתי כנסיות ובתי מדרשות' - הם השדיים להניק את חלב התורה שבעל פה, והם גבורות ה' וחסדי ה' על עם ישראל בפרט. ואוהב ה' שערי ציון אלו עשרים המצוינים בהלכה, ומיום שחרב בית המקדש אין לו להקב"ה בעולמו אלא ד' אמות של הלכה.
חכם שבתאי בוחבוט, ספר שפתי צדק, כתב יד מספר 38, אוסף משפחת זיתוני, המכון לכתבי יד, הספריה הלאומית, ירושלים מתוך 'החכם היומי'
מדברי הרב בעניין 'גאולת ישראל' מייחל שיראנו הנפלאות, שעושה עמנו, בשובו שיבת ציון.
'כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות' - ולא אמר: אעשה נפלאות, כי יחולנו ותקוותנו, שה' יראנו נפלאות כימי צאתנו ממצרים, כי האף אמנם כי ה' עושה עמנו נפלאות בכל דור ודור, כי אלמלא זאת לא היינו קיימים, אך הם נסתרים ונעלמים, ותקוותנו כי יהיו מוחשיים, עין בעין נראה.
חכם שבתאי בוחבוט, ספר שפתי צדק, כתב יד מספר 38, אוסף משפחת זיתוני, המכון לכתבי יד, הספריה הלאומית, ירושלים מתוך 'החכם היומי'
מדברי הרב בעניין 'מנהג ישראל' כותב מביירות האם לשנות מנהגם לעמוד בעשרת הדברות.
חפצתי לכתוב לו בדבר נחוץ. והוא כי פה מזה איזה שנים בנינו בית הכנסת חדשה שנקראת 'מגן אברהם'. ותקנו הגבאים בהסכמתי לעמוד בקריאת עשרת הדברות ביום חג השבועות ובפרשת יתרו, וסמכתי על כמה ספרים שבכמה מקומות נוהגים כן. וזה מוסיף יקר ופחד ומורא בבית הכנסת. ורבי שמעון בן צמח דוראן במנהגי ארג'יל כתב כי הם נוהגים לעמוד ביום השבועות ובסדר יתרו, לא בסדר ואתחנן. והחולקים על זה סומכים על שבקשו לקובעם בקריאת שמע, אך בטלום מני תרעומת המינים. ועיין באורח חיים סימן קמ"ו סעיף ד', שהביא משם מורנו הרב מאיר מרוטנבורג, שמחמירים לעמוד בכל קריאת ספר תורה.
באתי כעת בקצרה, כי העת נחוץ, ובעת אחרת אאריך. רק חפצתי שיתייעץ עם הרב הגדול וכו' הדה"מ מר אביו, שיחיה לימים ארוכים, אם צריך לעשות כך, כי שמעתי כי המקובלים מתנגדים לעמוד על פי שיטת האר"י זצ"ל, ובגין דבריהם שכבר נהגו איזה שנים אם נחוץ לבטל המנהג או אפשר להמשיך והנני מחכה לתשובה. והנני הוגה בדבר שלומו ובנחיצות.
חכם שבתאי בוחבוט, בתוך: חכם עובדיה הדאיה, ישכיל עבדי, חלק ב', סימן א', דף א', עמ' א', הוצאת מדרש עובדיה, ירושלים, תשל"ז (1977) מתוך 'החכם היומי'
מדברי הרב בעניין 'מסורת אבות' מלמד שהסגולה היא חירות הנפש, הנטועה בנו מדור לדור.
הנה כי דת ישראל היא מבוססת על החמלה הכללית ולא רק על היהודים התושבים, כי אם גם על הגרים, להתחשב עמהם כאלו הם אזרחי הארץ, כמה שנאמר: 'כאזרח מכם יהיה הגר, הגר אתכם, ואהבת לו כמוך כי גרים הייתם בארץ מצרים'. ולכן בחג הזה, חג חירותנו, ואף בגלותנו המר הזה שאנחנו תחת עול זרים, מכל מקום זאת חירות מתוך עבדות, ואף שאינה דומה חירותו לחירות כל העמים, אמנם חירותו עומדת למעלה מחירות כל הגויים והעמים, והר נעלה ורוממה החירות הזאת היא הנותנת לו כח נעלמה לסבול כל ייסוריו ומכאוביו, כל ייסורי הנפש וייסורי הגוף. ...
המסירות הנפש היא שהקריבה אותנו להר סיני, וקבלנו את התורה, ובחר בנו מכל העמים, ונתן לנו את תורתו, וכל העמים ילכו בשם א-להיו, ואנחנו נלך בשם ה' א-להינו, ואם לפעמים נתרשל מעבוד את ה', ונעשה מעשים שאינם מתאימים לרוח תורתנו הקדושה, גם אז נרגיש בחטאתנו ורוח א-להים הנטוע בקרבנו. ובזכרנו את העבר: את יציאת מצרים, את מתן תורתנו, את האור הצפון בתוכה, את גזענו, את מחצבנו, נשוב אל ה' מתוך התעמקות והכרה ברורה, ומתוך אותה החירות, הנטועה בנו חירות הנפש, שרכשנו בחג חירותנו זה, היא שהגנה על עם ישראל להישאר בטהרתו, ואב לבנים מוריש את הסגולה הזאת, מדור לדור, ובכן גם בגלותנו אנו שמחים על חירות הנפש, ומקיים כי יראה ה' בעונינו - לתת לנו גם חירות הגוף ובהתאחדם יחד נעבוד את ה'.
חכם שבתאי בוחבוט, ספר שפתי צדק, כתב יד מספר 38, אוסף משפחת זיתוני, המכון לכתבי יד, הספריה הלאומית, ירושלים מתוך 'החכם היומי'