חכם רפאל פנחס יהושע די שיגורה

- י"ח אדר      

0 - 0      

חכם רפאל פנחס יהושע די שיגורה

מקצת שבחו

חכם רפאל פנחס יהושע די שיגורה חי ופעל באיזמיר במאה ה-19 והיה אחד מגדולי החכמים שפעלו בעיר, וכונה בדורו הפרד"ס.  בין ספריו 'אות לישועה', 'אות היא לעולם', 'אות הברית'.
חכם רפאל פנחס יהושע די שיגורה נאסף לבית עולמו ביום ח"י אדר.
מדברי הרב בעניין 'צדקה ומרפא' מלמד גדולת הצדקה, שזוכה לבנים, ויכלו כל הנשמות שבגוף.
'תניא רבי יהודה אומר: גדולה צדקה שמקרבת את הגאולה, שנאמר: כה אמר ה' שמרו משפט ועשו צדקה כי קרובה ישועתי לבוא' - ולבי אומר לי שאפשר לפרש טעם: כעיקר שמה נשתנה מצוות הצדקה לטובה כל כך, אשר על ידה מקרבת את הגאולה, והוא בהקדים מה שכתוב במסכת בבא בתרא שם על כן שנינו: מה יעשה אדם ויהיה לו בנים זכרים? רבי אלעזר אומר: יפזר מעותיו לעניים וכולי מבואר שמעשה הצדקה היא המעולה, שעל ידי זה זוכה לבנים זכרים. ועוד ידוע מה שכתוב במסכת יבמות דף ס"ב עמוד א': אמר רב אסי: אין בן דוד בא, עד שיכלו כל הנשמות שבגוף שנאמר: כי רוח מלפני יעטוף ונשמות אני עשיתי. עד כאן. ועיין פרוש רש"י זיכרונו לברכה.
ואם כך מעתה אפשר שזה הטעם שאמר רבי יהודה: גדולה צדקה שמקרבת את הגאולה - שכיון שהגאולה תלויה ועומדת עד שיכלו כל הנשמות שבגוף לזאת והצדקה הרי זה סגולה, שעל ידה זוכה לבנים ולפרות ולרבות, ואם כן הרי זה סיבה גדולה לקרב את הגאולה .
אות היא לעולם, חלק פרק אמרי כהן, עמ' ו, איזמיר, דפוס בני הרב יעקב שמואל אשכנזי התרנ"ז (1897).
מדברי הרב בעניין 'אהבת ישראל' מלמד שתכף שאנשים ניצים, יבקשו לעשות שלום ביניהם.
צריכים אנחנו לחוש ולעשות כל השתדלות, שלא ישמע בעירנו זאת, שום קטטה ומחלוקת, לא בכלל ולא בפרט, שהרי עיננו הרואות דברי רבותינו הקדושים, זיכרונם לברכה, שכל דבריהם כגחלי אש וברוח הקודש נאמרו. הם אמרו, שבלעם הרשע כך אמר: מר כלענה וראש כנחלים נטיו - וכוונתו להטיל מום בקודשים, קודש ישראל לה', שהם מריבים זה עם זה, ונמצאת למד שהמריבה הלא היא מידה רעה עד למאוד, רחמנא ליצלן, וכל כך היא מגונה ומאוסה עד שהקדוש ברוך הוא. ...
צריכים אנחנו לקבל עלינו קבלה גמורה, שלא יהיה קטטה ומריבה בנינו, ותכף שבאו אנשים עברים נצים, יבקשו לעשות שלום ביניהם, ומכל שכן אם יהיה הקטטה בין איש לאשתו.
ספר אות לישועה, דרוש ב' לשבת תשובה, דף ח עמ' א. איזמיר דפוס כת"ר אהרן יאושע די שיגורה וחבריו, התרל"ו (1876)
מדברי הרב בעניין 'מסורת אבות' משבח לימוד תינוקות של בית רבן יותר מתלמידי חכמים גדולים.
שבח המגיע לתינוקות של בית רבן, שלימודם בתורת ה', יש לו נחת רוח לאבינו שבשמים, ביותר מלימוד התלמידי חכמים הגדולים, מטעם שהרי הוא הבל שאין בו חטא. וכאמור אפשר לתת טעם למה שכתוב בחכמינו זיכרונם לברכה, במדרש חזית, על-פי 'משכני אחריך נרוצה', ככתוב כאן: אמר רבי מאיר בשעה שעמדו ישראל על הר סיני, אמר להם הקדוש ברוך הוא: הביאו לכם ערבים ... אמרו לו: בנינו ערבים עלינו. אמר להם: ערבים טובים שנאמר 'מפי עוללים ויונקים יסדת עוז'.
ספר אות לישועה,, דרוש א לשבת הלבשה, דף סז עמ' ב. איזמיר דפוס כת"ר אהרן יאושע די שיגורה וחבריו, התרל"ו (1876)
מדברי הרב בעניין 'לימוד התורה' מלמד שחוכמה כשמלמד, ועושר כשנותן שקולים לבנים.
כתוב במכילתא, והובא בילקוט על פי זה, וזה לשונו: 'הנה נחלת ה' בנים' - מדת בשר ודם, אבל מי שאמר והיה העולם - אינו כן, אלא תאב לבנים - נותן לךו, שנאמר: 'הנה נחלת ה' בנים'; תאב לחכמה - נותן לו, שנאמר: 'כי ה' יתן חכמה'; תאב לנכסים - נותן לו, שנאמר: 'והעושר והכבוד מלפניך'.
רחם לבי, לב נשבר, אני עני, לתת טעם בדברי חכמינו זיכרונם לברכה, במה שנקטו בשלושה דברים אלו דווקא, יותר טוב מכמה עניינים אחרים, שהאדם תאב להם? ...
מבואר שעל ידי עסק התורה והחכמה ומלמד לאחרים - זוכה להבנות, ושיהיו לו בנים, וכל כיוצא על ידי העושר ועושה מצוות וצדקות בישראל - הרי זה נקרא תולדות. ... על כן מבואר שעל ידי מצוות ומעשים טובים, אשר יעשה האדם ,הרי זה נקרא בשם - אשר יש לו בנים. ומה הטעם שנקטו חכמינו זיכרונם לברכה לאלו שלושה דברים? - שהם קשורים ופעולותיהם שוות.
יוצא מזה שאל יצטער האדם ביתר שאת, אם לא היה לו בנים מאשתו הגשמית, שהרי יש לו כשתיים הנה: או על ידי עסק התורה והחכמה - אם יכול לעשות כן או על ידי עשותו מצוות ומעשים טובים מהבא בידו, שעליו הכתוב אומר: 'פרי צדיק עץ חיים', והרי זו מעלה גדולה, שזכה לשם ולתפארת שיש לו פרי צדיק, ואין לך מעלה גדולה מזאת.
ספר אות לעולם, מזמור קכז, איזמיר, דפוס בני הרב יעקב שמואל אשכנזי התרנ"ז (1897).
מדברי הרב בעניין 'מנהג ישראל' מלמד טעם 'שבת הלבשה' לעניים כדי להתלמד במעשה הצדקה.
במה שנשתנה לשבת זה להיקרא בשם 'שבת הלבשה', ואגב זה גובים ונדון על המנהג הקדוש הזה, אשר הוקבעו בעירנו זאת מימי עולם וכשנים קדמוניות לעשות כדת היום, לתת אלה הבגדים ממעות הנגבים על יד מיחידי עירנו, ה' עליהם יחיו אמן, מאת כל איש אשר ידבנו לבו, שאם לעניין נתינת צדקה, שבח לאל יתברך, כל ישראל קדושים וזהירים וזריזים, לתת לכל שואל, יום יום, איש אשר כברכתו, כן ירבה וכן יפרוץ, ויהי רצון שתקובל לפניו לרצון. ולמה הוצרכו לעשות כדבר הזה, לקנות בגדים ולחלקם לתינוקות של בית רבן, והלא זה יתנו כל אחד כפי השגת ידו סך מה, וכל אחד ואחד יעשה בהם מה שלבו חפץ, ובוודאי שעל צד ההכרעה, הוקבע המנהג הלזה, כדי שעל ידי זה, יתנו דעתם להתלמד איזה לימוד במעשה הצדקה, באופן היותר נאות ולנו לדעת.
ספר אות לישועה, דרוש א לשבת הלבשה, דף סז עמוד ב איזמיר בדפוס כת"ר אהרן יאושע די שיגורה וחבריו, התרל"ו (1876)
מדברי הרב בעניין 'גאולת ישראל' מלמד הטעם, שמזכיר זכות אבות, מזכיר עמהם זכות הארץ.
למה מזכיר זכות אבות, ועמהם מזכיר זכות הארץ, שהלא האדם יראה לעיניים, שהאבות גדולה מעלתם מצד זכות מעשיהם הטובים, אך בזאת הארץ מה זכות נמצא איתה?
ולזה הביא משל למלך, שהיו לו שלושה בנים, ושפחה אחת משלו מגדלתם. כל זמן שהיה המלך שואל בשלום בניו, כדי להתמלא רחמים על בניו ביותר. מה היה עושה ואומר: שאלו לי בשלום המגדלת, וכוונתו להביא בדעתו ובזיכרונו, מה שעשה כביכול ה' משמים. ואל האישה אמר: שיהיו דדיה במקום נאה, כדי שלא יבוא הולד לידי סכנה חס ושלום. ...
ספר אות לישועה ,דרוש ד' לשבת תשובה, עמ' טוב. איזמיר דפוס כת"ר אהרן יאושע די שיגורה וחבריו, התרל"ו (1876)