חכם סאסי נסים חדאד

תמוז תרצ"ה - כ"ג תשרי תשנ"ט      

1 9 9 9 - 1 9 3 5      

חכם סאסי נסים חדאד

מקצת שבחו

חכם סאסי נסים חדאד נולד לאמו ולאביו בחודש תמוז בשנת תרצ"ה (1935) באי ג'רבה שבתוניסיה. 
בגיל 9 חלה והתעוור עם זאת התמיד בלימודיו. הוא הכיר על פה מקורות רבים. גם בעיוורונו, היה מצטטם במדויק, ומפנה למיקום המובאות בספרים. 
בשנת תשי"א (1951) זכה ועלה עם משפחתו לארץ ישראל, והיו ממקימי היישוב בית הגדי. 
בשנת תשכ"ו (1966), בהיותו בן 30, נישא לרעייתו תראכי, ונולדה להם בתם היחידה, צביה. בשנת תשל"א (1971) עבר עם משפחתו מבית הגדי לעיר נתיבות. בשנת תשל"ו (1976), לאחר שהתאלמן, נישא בשנית. 
חכם סאסי נסים חדאד שילב תורה ומלאכה, ונהנה מיגיע כפיו. עבד במאפייה, ולאחר מכן כטלפונאי. את חידושי תורתו כתב בכתב ברייל ואחר כך במכונת הכתיבה. בסוף ימיו הקליט עצמו על קלטות. 
חכם סאסי נסים חדאד נלקח לבית עולמו ביום כ"ג תשרי תשנ"ט (1999), ונטמן בעיר נתיבות. 
חכם סאסי נסים חדאד הותיר אחריו מספר חיבורים שנדפסו בספר אחד לאחר פטירתו: 'יראתך היא' ובו חידושים על תהילים, רות, אבות, כריתות, יומא - ראשי תיבות תראכ"י - אשתו הראשונה, וספר 'חסדי ה'' - חידושי שולחן ערוך, רמב"ם וש"ס.
מדברי הרב בעניין 'אהבת ישראל' מלמד שאפילו מפרים התורה, כשידידותם גמורה, נמחל להם.
'ושם האיש אלימלך, ושם אשתו נעמי, ושם שני בניו מחלון וכליון אפרתים מבית לחם יהודה.' -
אמרו רבותינו זיכרונם לברכה, על פי: 'חבור עצבים אפרים - הנח לו', שאפילו אם ישראל עובדים עבודה זרה, כשהם באחדות הקדוש ברוך הוא מוחל להם.
וזה כתוב: 'ושם האיש אלימלך' - היינו: הקדוש ברוך הוא, הנקרא 'איש מלחמה', והוא 'אלי' וגם 'מלך' על הכל. 'ושם אשתו' - היינו כנסת ישראל שהיא בחינת אישה לה' כידוע.
'נעמי' - רוצה לומר: מעשיה נעימים, כאשר בניו: 'מחלון' - כלומר מוחלים ביניהם, דהיינו: שהם בידידות ואחדות גמורה, אז: 'וכיליון' - זאת אומרת מתכלית, 'אפרתים מבית לחם' - דהיינו: הפרת התורה המכונה 'לחם', ככתוב: 'לכו לחמי בלחמי', דהיינו: שמתכלה ונמחל כל מה שהפרו ועברו עליה.
חכם סאסי נסים חדאד, יראתך היא, חידושי רות, ע' פג. דפוס ש.ם, נדפס בישראל. תשנ"ט (1999) מתוך 'החכם היומי'
מדברי הרב בעניין 'צדקה ומרפא' מלמד מעלה שהעני יכול להסתכל פניו של הנותן, ישר בלי בושה.
'כי צדיק ה' צדקות אהב ישר יחזו פנימו' - כתב הרמב"ם זיכרונו לברכה: שיש ח' מעלות בצדקה, והחשובה והנעלה מכולם היא כאשר הנותן אינו יודע למי נותן, והמקבל גם כן אינו יודע ממי קיבל.
וזהו: 'ה' צדקות אהב'. ואיזו מהם אהב מכל? - כאשר 'ישר יחזו פנימו' - דהיינו: כשהעני יכול להסתכל פניו של הנותן, ישר בלי שום בושה, כי לא יודע שזהו שנותן לו.
וגם אפשר לפרש הפסוק לפי המעשה שהביאו חכמי המוסר; שפעם אחת מורנו הרב חיים ויטאל זצ"ל ראה במצחו של המהר"ם גלנטי זצ"ל כי האות ג' הפוכה, ואמר לו שיש לו חשש גזל חס ושלום. וכשבדק נוכח לדעת כי אישה אחת היתה טווה לו צמר ביתר יעילות מיתר הנשים, והוא היה משלם לה כמו כולם. ואז שילם לה כראוי לעבודה היפה שעשתה, ונתקנה הג'. וזהו: 'ישר יחזו פנימו'.
חכם סאסי נסים חדאד, יראתך היא, חידושי תהילים, עמוד י'. דפוס ש.ם, נדפס בישראל. תשנ"ט (1999) מתוך 'החכם היומי'
מדברי הרב בעניין 'לימוד התורה' מלמד להקדים לדברי מוסר דברים משמחים, המושכים את הלב.
'כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא' – כידוע נוהגים לומר משנה זו לפני קריאת פרקי אבות. ונראה לעניות דעתי הטעם, על פי הידוע כי טבע האדם אינו נוח לשמוע דברי מוסר. ולכן הדרשן צריך להתנהג בחכמה, כגון להשמיע דברים משמחים, או סיפור מעניין כדי למשוך אליו לב המקשיבים לו, ואחר כך יאמר דברי מוסר. ולכן לפני קריאת מסכת אבות, שהוא דברי מוסר, מבשרים על החלק הטוב לעולם הבא שיש לכל ישראל, ואחר כך קוראים דברי המוסר.
חכם סאסי נסים חדאד, יראתך היא, חידושי אבות, עמוד צ'. דפוס ש.ם, נדפס בישראל. תשנ"ט (1999) מתוך 'החכם היומי'
מדברי הרב בעניין 'גאולת ישראל' מרמז שמות ה' ברחמים תמיד בארץ ישראל יותר מחוץ לארץ.
'רבים אומרים לנפשי אין ישועתה לו בא-לוהים סלה - כתב הרב ברכה תהילה על התהילים, מזמור נ"ז משם המקובלים, זיכרונם לברכה, ששם הוי"ה בין בארץ ישראל בין בחוץ לארץ תמיד 'רחמים', אבל בארץ ישראל 'רחמים' יותר מחוץ לארץ. אבל שם א-לוהים בארץ ישראל 'רחמים' כמו הוי"ה בחוץ לארץ, ובחוץ לארץ 'דין'. עד כאן.
וזהו שאומר הפסוק: 'רבים אומרים לנפשי אין ישועתה לו בא-לוהים סלה' - שכשישראל בגלות שם א-לוהים תמיד דין, ולכן אין לישראל ישועה, חס וחלילה. על זה סיים דוד המלך עליו השלום אמר: 'לה' הישועה', בגלות השם יתברך ישתמש בשם הוי"ה שהוא רחמים אפילו בחוץ לארץ.
חכם סאסי נסים חדאד, יראתך היא, חידושי תהילים, עמוד ה'. דפוס ש.ם, נדפס בישראל. תשנ"ט (1999) מתוך 'החכם היומי'
מדברי הרב בעניין 'מסורת אבות' מרמז אותיות להזכיר זכות אבות בתפילה, ולא בזה את תפילתם.
'ה', אל באפך תוכיחני ובחמתך אל תייסרני' - ראשי תיבות אבת"ו - אותיות 'אבות', לרמוז שכשמתפללים צריכים להזכיר זכות האבות.
וזה גם רמז הכתוב: 'ה', שמעה תפילתי ושוועתי אלייך תבוא' - 'תבוא' - אותיות 'אבות'. ועוד רמז הכתוב בסמוך: 'ולא בזה את תפילתם', ראשי תיבות 'ובאת' - אותיות 'אבות'.
חכם סאסי נסים חדאד, יראתך היא, חידושי תהילים, עמוד ז'. דפוס ש.ם, נדפס בישראל. תשנ"ט (1999) מתוך 'החכם היומי'
מדברי הרב בעניין 'מנהג ישראל' מרמז אותיות 'אמרי פי' להזכיר התנא רבי מאיר בעת צרה.
'אמרי האזינה ה', בינה הגיגי' - 'אמרי' אותיות 'מאיר' - לרמוז מה שידוע שבעת צרה מזכירים זכות התנא הקדוש רבי מאיר בעל הנס ותפילתם נענית, וזהו: 'אמרי' - אותיות 'מאיר', שבזכותו 'האזינה ה' בינה הגיגי', וזהו הכתוב שם: 'יהיו לרצון אמרי פי' - בזכות 'אמרי' הוא 'מאיר'.
חכם סאסי נסים חדאד, יראתך היא, חידושי תהילים, עמוד ו'. דפוס ש.ם, נדפס בישראל. תשנ"ט (1999) מתוך 'החכם היומי'
מדברי הרב בעניין 'צדקה ומרפא' מרמז שבגלל הבכי והדמעות של העני, ה' נהיה משגב לו.
'ויהי ה' משגב לדך' - סופי תיבות: 'יהבכ' - אותיות: 'בכיה', לרמוז מרבותינו זיכרונם לברכה, ששערי דמעה לא ננעלו, לכן בגלל הבכי והדמעות של העני, ה' נהיה למשגב לו ושומע תפילתו.
חכם סאסי נסים חדאד, יראתך היא, חידושי תהילים, ע' ט'. דפוס ש.ם, נדפס בישראל. תשנ"ט (1999) מתוך 'החכם היומי'