חכם רחמים נאהורי

י"ב אב תרס"ב - כ"א תמוז תשמ"ה      

1 9 8 5 - 1 9 0 2      

חכם רחמים נאהורי

מקצת שבחו

חכם רחמים נאהורי נולד לאמו לאביו ביום י"ב מנחם-אב תרס"ב (1902) בעיר עונבה (בון), שבאלג'יריה. 
בגיל צעיר התייתם מאביו ועזב את הלימודים בכדי לפרנס ביחד עם אמו האלמנה את אחיו. במקביל לעבודתו ועזרתו בבית הוא למד תורה בכוחות עצמו ללא מורה או רב מסוים. 
בשנת תר"ף (1920), בהגיעו לגיל שמונה-עשרה, החליט לממש את תשוקתו ללימוד תורה מעמיק והלך ללמוד אצל רבה הראשי של בון, חכם יעקב הכהן, שכבר לאחר שנתיים, בשנת תרפ"ב (1922), הסמיכו כרב ומורה הוראה בישראל. כדרך חכמי הספרדים, לא רצה חכם רחמים נאהורי להנות מכתרה של תורה, ועל-כן התפרנס כשוחט ואף פתח חנות בשר ועבד בה כקצב. 
בשנת תרצ"ז (1937), לאחר מותו של חכם יעקב שושנה, רב העיר בון, ביקשו ראשי הקהילה מחכם רחמים נאהורי לכהן כרב העיר. חכם רחמים נאהורי קיבל על עצמו את התפקיד, והחל להתמודד עם ההשפעה הצרפתית העמוקה, שדחקה את לימודי התורה לשולי החינוך. חכם רחמים נאהורי פתח תלמוד תורה יומי לילדים לאחר שעות הלימודים, ואף ייסד מחנות קיץ תורניים בחופשות הקיץ. בהמשך הכשיר תלמידים ללימודים בישיבות מחוץ לאלג'יר, ואף ייסד בית ספר לרבנים בעיר הבירה אלג'יר.
בשנת תש"ה (1945), עם תום מלחמת העולם השנייה, חכם רחמים נאהורי ארגן את עניני הכשרות והשחיטה בעיר. כל ההכנסות היו קדש לקופת אליהו הנביא - קופת גמילות החסדים של הקהילה.
בשנת תשכ"ב (1962) עם קבלת אלג'יר עצמאות, נותר חכם רחמים נאהורי בעירו כל עוד נותרו בעיר מניין יהודים. כשעזבו עזב עימם לפאריס, והתמנה כאב בית דין. גם בפאריס השרה אווירה של קדושה על רבים מתושבי העיר. הוא פעל לפתיחת מקוואות, חנויות, מסעדות ואטליזים כשרים.
בשנת תשמ"ה (1985) ביום כ"א בתמוז, נפטר חכם רחמים נאהורי, ונקבר בהר הזיתים בירושלים. לאחר מותו הוקמה ישיבת 'כיסא רחמים' בסנהדריה, הקרויה על שמו. 
חכם רחמים נאהורי לא כתב וסידר את חידושיו על-מנת להדפיסם, אולם תלמידיו קבצו אחר פטירתו קובץ של חידושים, תשובות ומכתבים שנקרא 'רחמיך הרבים'. חלק נוסף מכתביו הודפסו (בהשתתפות רבנים נוספים מדורו) באסופת מאמרים ודרושים שהתפרסמו בירחון 'הירח' ואוגדו לספר.
מדברי הרב בעניין 'אהבת ישראל' מלמד לקרב בחמלה רבה, כאם המחבקת את ילדיה בתוך חיקה.
'ויאמר השב ידך אל חיקך, וישב ידו אל חיקו, ויוציאה מחיקו והנה שבה כבשרו'. -
מוסר גדול מלמד הקדוש ברוך הוא למשה רבנו, עליו השלום. כי משה, אחרי שראה מה שעשו דתן ואבירם ונהיו דלטורים, חשב שאי אפשר להם לישראל חלילה לשוב למוטב, שכבר הוטבעו בטומאת מצרים, ונהיו חלילה לעם אחד, ואין שוב הבדל ביניהם, ואין עוד זכר למדות הטובות של האבות בלב ישראל. ואם כן איך יבדיל ה' בין אלו לאלו?
לזה אמר לו הקדוש ברוך הוא: מחשבתך אינה נכונה, אלא הם בני האבות הקדושים, ואף אם סרו מן הדרך יש תקוה, ומה היא העצה? שתתעניין להביא אותם אל חיקך, לקרב אותם אליך בחמלה גדולה כמו האם הרחמנית המחבקת ילדיה בתוך חיקה, להציל אותם ולהגן בעדם ולחממם תחת כנפיה.
כך אתה לא תדחה את עמי מפני שהוא רחק ממני, שכיוון שהשורש טהור, הכל הולך אחר השורשים, ובמעט חמלה שתחמול עליהם לעמול להביאם לחיקך, תראה שישובו למצב הראשון הטהור, ויהיו דומים לשאר הבשר, וכך היה.
רחמיך הרבים, עמ' רמ'-רמא', מכון להוצאת כתבי יד שע"י ישיבת שערי רחמים, סיוון תש"ן, ירושלים.
מדברי הרב בעניין 'לימוד התורה' מלמד שאין אהבה מצויה בכל לבבך אלא באהלה של תורה.
'ואהבת את ה' א-להיך בכל לבבך'. - יש לפרש: 'א-להיך' - אותיות: 'אהליך' - לרמוז לך, שאין אהבה מצויה 'בכל לבבך' אלא באהליך, באהלה של תורה. כי ככל שאתה באהלה של תורה אתה מקיים בשלמות: 'תמים תהיה עם ה' א-לוהיך', כמו שמצינו ביעקב אבינו, עליו השלום, שנאמר בו: 'ויעקב איש תם יושב אהלים'. מי גרם לו התמימות? - ישיבת אהלים, אהלה של תורתנו הקדושה.
רחמיך הרבים, עמ' רמג', מכון להוצאת כתבי יד שע"י ישיבת שערי רחמים, סיוון תש"ן, ירושלים.
מדברי הרב בעניין 'צדקה ומרפא' מלמד שהצדקה מועילה לאחר המיתה אם בחייו היה עושה כן.
'מי שאמר לשלוחו צא ותרום, תורם כדעת בעל הבית'. - לפי זה, אם המת הזה שנותנים צדקה לעילוי נשמתו, היה בחייו נדיב לב ומרחם על הבריות, אם כן בוודאי נוח לו שמבזבזים לעניים ממונו לאחר מיתתו. שאם הוא עדיין חי, היה עושה כן, והיה עכשיו כדעת בעל הבית. ואם באת לומר - אמורים הדברים באדם שהוא חי ומצווה לשלוחו, אבל למי שכבר מת - לא, שאין שליחות לאחר מיתה. זה אינו. שצדיקים במיתתם קרויים חיים, וזכין לאדם שלא בפניו.
רחמיך הרבים, עמ' רמג', מכון להוצאת כתבי יד שע"י ישיבת שערי רחמים, סיוון תש"ן, ירושלים.
מדברי הרב בעניין 'מסורת אבות' מלמד אמונת האבות שלא להמליך הדעת על החכמה העליונה.
כך התנהג הראשון שבאבות כשאמר לו הקדוש ברוך הוא: 'קח נא את בנך את יחידך' - לא הרהר אחרי מידותיו של ה' יתברך, ולא רצה לשקול במאזני הדעת מצוותו יתברך שמו, אלא ביטל דעתו וכל הנימוקים, לקיים מצוותו יתברך. נמצאת למד שרוח האבות נשארת שלמה בקרב לבם של ישראל ונשארו בניו של אברהם אבינו, עליו השלום, ראויים שיקויים בהם: 'ואחרי כן יצאו ברכוש גדול'.
ומידה זו מבקש הקדוש ברוך הוא מאתנו שנאמין אף נגד הדעת, כי הדעת היא חלק קטן מאוד מאוד מחכמתו יתברך, שמרוב חסדו, רצה לחלק ממנה לבשר ודם, ואם האדם רוצה אז להעביר כל מצוותיו יתברך בנפה של חכמתו האנושית הקצרה והפעוטה, אם כן בוודאי שהאדם הזה נכנסה בו רוח גאווה ושטות ושגעון גדול, לחשוב שיוכל להשיג החכמה העליונה ולהיות גם הוא כאחד ממנו.
ואז נבין על מי ועל מה אין ניסים עוד לעינינו, זאת אומרת ניסים הנראים לכל, כי לא נשארה עוד האמונה האמיתית שהיו אבותינו מעלים לראש פינה, אלא להיפך, הם משליטים וממליכים את הדעת על הכל, ואם הדעת סובלת דבר ה' ומצוותו אז מקבלים אותו, ואם לאו, זורקים הלאה.
רחמיך הרבים, עמ' רמא', מכון להוצאת כתבי יד שע"י ישיבת שערי רחמים, סיוון תש"ן, ירושלים.
מדברי הרב בעניין 'גאולת ישראל' מעלה על נס את גבורת לוחמי ישראל ומצביע על גילוי ההשגחה.
יש להעלות על נס את גבורתם ואומץ ליבם של לוחמי ישראל, שמתוך סירובם לחיות ללא מולדת עשו פלאות שקשה לתאר. להם תהא הזכות לתבוע ארץ זו ללא פשרות לשם תחיית עם ישראל.
רק עיוורים יכולים שלא לראות את גילוי ההשגחה הא-לוהית ואת ההכרה, שאף פרעה הכיר בה: 'אצבע א-לוהים היא'.
'אתחלתא היא – יחסם שלגדולי ספרד ואשכנז לציונות ולהקמת המדינה', עמ' קפ-קפב', בעריכת יצחק דדון, ירושלים, תשס"ו.