חכם יוסף יהודה דנא

תרמ"ט - ל' אב תשל"ד      

1 9 7 4 - 1 8 8 9      

חכם יוסף יהודה דנא

מקצת שבחו

חכם יוסף יהודה דנא נולד לאמו ולאביו חכם יהודה בשנת תרמ"ט (1889) בעיר דמשק שבסוריה. 
הוא למד תורה מפי רבו ה'פני יצחק', חכם יצחק אבולעפיה ועל ידו נסמך לרבנות. לימים החליף את רבו ונתמנה לרבה של דמשק, בתפקיד זה שימש בקודש במשך ארבעים שנה. במיוחד ניכרה פעילותו: בדרשנות עממית שמשכה אליה את בני קהילתו, באכיפת פסקי הדין של בית הדין שבראשו עמד, ובקשרים הקרובים עם המנהיגים הערביים, לטובת עניינים שונים עבור בני הקהילה.
מנהג מיוחד שאותו הנהיג היה בבית הכנסת של קהילתו והוא לימוד ה'משמרה' בו הקהל לומד פרקי נביאים וכתובים בצהרי השבת ולאחר מכם היה חכם יוסף דנא דורש לבני קהילתו בענייני דיומא ובענייני הלכה. הדרשה הייתה מושכת אנשים רבים ומגוונים ומכל קצוות העיר הגיעו לשמוע את דרשתו. נוסף על בקיאותו הרבה בנגלה, ידיו רב לו בחכמת הנסתר ובקבלה מעשית. רבים היו פונים אליו לכתיבת קמיע הנצרך להם.
בשנת תש"ו (1946) עלה לארץ ישראל והתיישב בעיר חיפה. בקרבת מגוריו הייתה קהילה גדולה של יוצאי סוריה ולבנון, ובאופן טבעי, הם מינוהו לרב עליהם. גם בקהילה זו פעל במרץ, הדריך וליווה את בני הקהילה בשאלות מוסר והלכה, ובימי שמחה ועצב.
חכם יוסף דנא שרת בקודש במשך כל שנותיו, שלא על מנת לקבל פרס הן בחוץ לארץ והן בארץ. אף שהוצעה לו משרה רשמית מטעם הרבנות הראשית, סירב למשרה זו. 
חכם יוסף דנא נפטר ביום ל' אב תשל"ד (1974). הוא נקבר בעירו, ועל שמו קראו רחוב.
ספרו היחיד הוא 'זה כתב יד"י', שאת גיליונות הדפוס הראשונים זכה לראות ממש לפני פטירתו. בשנת תשנ"ט (1999) הוציא נכדו, פרופ' יוסף דנה את הספר מחדש עם כמה תוספות של דרושי הרב, וקרא לו - 'ברכת יד"י'.
מדברי הרב בעניין 'לימוד התורה' מלמד שמדריכם בדרך הישר, לא יצטרכו לפטירתו לכפר עליהם.
'יפקוד ה' א-לוהי הרוחות לכל בשר איש על העדה. אשר יצא לפניהם ואשר יבוא לפניהם, ואשר יוציאם ואשר יביאם, ולא תהיה עדת ה' כצאן אשר אין להם רועה' - וזאת ביקש משה רבנו, עליו השלום, אם חס ושלום ישראל יהיו חייבים באיזה זמן על רוע מעשיהם, אז יתרצה הקדוש ברוך הוא בפטירת צדיק אחד לכפר על הדור, ולא ייכלו בני ישראל מהעולם.
וזהו: 'יפקוד ה' א-לוהי הרוחות' – מלשון: 'ויפקד מקום דוד' - הכוונה אם, חס ושלום, ישראל יהיו חייבים, אז יסלק השם יתברך 'א-להי הרוחות לכל בשר - איש על העדה' - לכפר על העדה.
אמנם לא יהיו ישראל חסרים, מהיות להם צדיק בדור, רק תכף הצדיק אשר יצא מן העולם, תכף ומייד יבוא צדיק אחר במקומו על דרך: 'וזרח השמש, ובא השמש'. וזהו: 'אשר יצא לפניהם' - תכף ומייד, 'ואשר יבוא לפניהם' - למלא מקום הצדיק הראשון.
והצדיק הזה, שיבוא למלא מקום הצדיק הראשון, יהיה טוב לשמיים וטוב לבריות, להיות מדריך בני דורו כדרך הישר והטוב, להוציאם מתחת היצר הרע, ולהביאם תחת רשות היצר הטוב. וזהו: 'אשר יוציאם' - מן הטומאה, 'ואשר יביאם' - אל הקדושה. ועל ידי זה: 'ולא תהיה עדת ה' כצאן אשר אין להם רועה' - מאחר שכל העדה קדושים, ולא יצטרכו לפטירת הצדיק להיות כפרה על הדור, רק כל העם הזה חיה יחיה לאורך ימים ושנות חיים אמן כן יהי רצון.
חכם יוסף יהודה דנא , ברכת יד"י, עמ' 146-147, הוצאת המשפחה, חיפה, תשנ"ט (1999) מתוך 'החכם היומי'
מדברי הרב בעניין 'אהבת ישראל' מלמד לתקן הקנאה, המסבבת פרוד הלבבות, במידת השלום.
ממעשה של יוסף הייתה סיבה למעשה העגל, יען כי מהידוע שמידת הקנאה שהייתה באחי יוסף גרמה להם מעשה של 'וישחטו שעיר עיזים', ומאז נשתרשה בתוכם מידת הקנאה לדורות, כמו שכתוב: 'כי קנאת ביתך אכלתני' - היא קנאת בית ישראל המצויה בין ישראל בכל הדורות, יותר מכל האומות עד שיצא העגל הזה ... כי הקנאה מסבבת פירוד הלבבות היא שעמדה להם, שנפרדו איש מעל אחיו, כי ביטלו מצוות 'ואהבת לרעך כמוך' - וזה החטא הקודם מסבב גם המאוחר, שלבסוף - פנו עורף ולא פנים, גם אל ה', וביטלו מצוות 'ואהבת רעך כמוך'.
ומטעם זה אמרו חכמינו זיכרונם לברכה: שכל זמן שיש שלום בין ישראל, אפילו עובדי עבודה זרה הנח לו, שנאמר: 'חבור עצבים אפרים - הנח לו'. אבל אם 'חלק ליבם' - ויש להם פירוד אז 'עתה יאשמו'. ומשם תוכל להבין דבר התוספתא: שתלה עוון מכירת יוסף עם מעשה העגל - היות שאחת גוררת לחברתה. וכן מצינו בירבעם שעשה העגלים מקנאתו במלכות שלמה. ועכשיו מונח יפה: מפני מה אין לאהרון חלק בכפרה של מעשה יוסף, שהיה ביניהם פירוד לבבות? - כי כבר תיקן זאת, במה שאחז במידת השלום.
חכם יוסף יהודה דנא , ברכת יד"י, עמ' 35-36, הוצאת המשפחה, חיפה, תשנ"ט (1999) מתוך 'החכם היומי'
מדברי הרב בעניין 'מסורת אבות' מלמד שבכבוד הורים מוכיח, שאין עוד מלבדו.
מעלת מצוות כיבוד אב ואם גדולה עד מאוד אשר אין ערוך אליה. ודרשו חכמינו זיכרונם לברכה: כתוב 'כבד את אביך ואת אימך וכתוב 'כבד את ה' מהונך' - הוקש כבודם לכבוד המקום. הנך רואה כמה גדולה מעלת המצווה עד אשר השווה כבודם לכבודו יתברך, אשר אין למעלה ממנו.
ואולם כבוד א-לוהים חקור דבר ולנו לדעת: היאומן כי יסופר, להשוות כבוד א-לוהים חיים ומלך עולם לכבוד בשר ודם?! ומה דמות יערוך?! - וזה באמת פלא גדול, לדעת כמה גדול כוחה של מצווה זו, עד שהשוו בגזירה שווה. ...
מה שאמרו בגמרא: שלושה שותפים באדם - הקדוש ברוך הוא אביו ואמו. ומצינו שהשם יתברך ציווה לכבוד השותפים השניים, שהם - אב ואם, ואילו באמת היה רשות אחר ביצירת האדם, היה השם יתברך מצווה עליו לכבדו כמו שציווה על אב ואם. ולכן על מצווה זו אומר הקדוש ברוך הוא: מעלה אני עליכם כאילו דרתי ביניהם, וכיבדוני שהוכיחו שאין א-לוה מבלעדי.
חכם יוסף יהודה דנא , ברכת יד"י, עמ' 159-160, הוצאת המשפחה, חיפה, תשנ"ט (1999) מתוך 'החכם היומי'
מדברי הרב בעניין 'מנהג ישראל' מביא רמז בשם אביו לשאינו מגלח הזקן יכנס עם הצדיקים בגן עדן.
'זה השער לה' צדיקים יבואו בו' - לא ידענו מה הוא זה השער, ואיזה שער? - שיש אלפים שערים בגן עדן. ויובן על פי מה שפירש הרב הגדול, מורה מקומנו, אבא, זכרונו לברכה ... 'זה' - עם הכולל גימטרייה: י"ג - רמז לי"ג שורות שבזקן. 'שער' - לשון שיער. רמז למי שאינו מגלח השיער שבזקן, יכנס עם הצדיקים בגן עדן וזהו: 'צדיקים יבואו בו'
חכם יוסף יהודה דנא , ברכת יד"י, עמ' 63, הוצאת המשפחה, חיפה, תשנ"ט (1999) מתוך 'החכם היומי'