חכם שם טוב גאגין

ט"ו אלול תרמ"ה - י"ח אב תשי"ג      

1 9 5 3 - 1 8 8 5      

חכם שם טוב גאגין

מקצת שבחו

חכם שם טוב גאגין נולד לאמו רבקה ולאביו חכם יצחק ביום ט"ו אלול תרמ"ה (1885) בירושלים.  
סב-סבו של חכם שם טוב גאגין הוא המקובל חכם שר שלום שרעבי, ואב סבו הוא חכם חיים אברהם גאגין, הראשון שמונה לתפקיד 'החכם באשי' בארץ ישראל, תפקיד שלימים יקרא הראשון לציון. 
חכם שם טוב גאגין למד בבית הספר 'דורש ציון' ולאחר מכן מפי המקובל חכם יעקב אלפייה. בשנת תרס"ח (1908), הוסמך להוראה על-ידי הרב חיים ברלין.
בשנת תרע"ג (1913) עבר ושימש כחבר בית הדין גם של העדה הספרדית וגם של העדה האשכנזית. 
בשנת תר"פ (1920) עבר לאנגליה, ושימש רב קהילת הספרדים וכחבר בית דין לקהילות האשכנזים במנצ'סטר. בשנת תרפ"א (1921) עבר ללונדון לשמש כראש בית-דין לקהילות הספרדים. בשנת תרפ"ט (1929) התמנה לראש ישיבת 'אהל משה ויהודית', על שם בני הזוג מונטפיורי, השוכנת בעיר ראמסגייט.  בשנת תרצ"ג (1933) נבחר לסגן יושב-ראש 'ועד הרבנים באנגליה' ולראש ישיבת 'עץ חיים' בלונדון.
חכם שם טוב גאגין נפטר ביום י"ח אב תשי"ג (1953).
שניים מחיבוריו: 'כתר שם טוב' - מנהגי הספרדים והאשכנזים ו'חיי היהודים בקוטשין' - על קהילת יהודי קוצ'ין. הוא כתב בעיתוני יהודי אנגליה כגון ישראל מסנג'ר, ג'ואיש כרוניקל, ובכתבי עת עבריים כגון 'החבצלת' ובאוסף חידושי התורה 'המאסף'. חידושי תורה אחרים שלו נדפסו בספריהם של חכם משה אלישר וחכם אהרן אלחדיף וכן התפרסם ספר שירים שלו. חיבורים פרשניים של חכם שם טוב גאגין נמצאים עדיין בכתב יד.
מדברי הרב בעניין 'צדקה ומרפא' מלמד מוסר במצה ובסוכה, שאי אפשר לעשיר להתגאות בעושרו.
המוסר הגדול אשר אנו לומדים מפסח באכילת לחם עוני, בסוכות בישיבת הסוכה הוא צא מדירת קבע ושב בדירת עראי, וזה רומז לאדם כי הוא רק אורח ולא תושב קבוע בעולם הזה, היום כאן ומחר בקבר, ועיקר התקווה הנאמנה היא חיי העולם הבא, והיא כמו אכילת המצה שהיא לחם עוני, לרמוז כי האכילה תהיה ממוצעת ומועטת רק לקיום הגוף.
ומעתה דירת הסוכה ואכילת לחם עוני שניהם שווים לעשירים ולעניים, העשיר לא אפשר לו להתגאות בעושרו, וזה הוא כמאמר הכתוב: 'עשיר ורש נפגשו עשה כולם ה'', ובפעולות אלו העשיר ילמד לדעת מצב העני לרחם עליו לתמוך בידו, וכמאמר ההמוני: 'אין השבע מרגיש ברעב העני', אבל כאשר העשיר עצמו אוכל לחם עוני, שלא הורגל בו כל השנה, וכן כשיושב ישיבת קבע בסוכה, שדרך העשיר בימות בשנה כולה לשבת על קתדראות יפות ונוחות, ועתה יושב בסוכה בלי תקרה רק מכוסה בסכך, בזה מתעוררים רחמיו ומאמין ומרגיש בצער העני.
חכם שם טוב גאגין, כתר שם טוב, חלק שביעי, מנהגי חג הסוכות, עמ' ב, הוצאת מכון ג"ק, תשנ"ח (1998) מתוך 'החכם היומי'
מדברי הרב בעניין 'לימוד התורה' מלמד סדר הקדושה שתיקנוה שיהיו כל ישראל עוסקים בתורה.
מן פסוק: 'ואתה קדוש יושב תהילות ישראל' עד 'והכן לבבם אליך' נקרא הסדר של הקדושה ...
שלא תקנוה אלא שיהיו כל ישראל עוסקים בתורה בכל יום דבר מועט, שאומר קריאתו ותרגומו, והן כעוסקי תורה. וכיוון שנוהג בכל ישראל: התלמידים ובעמי הארץ, ויש כאן שתיים: קדושת השם ותלמוד התורה, חביב הוא.
חכם שם טוב גאגין, כתר שם טוב, חלק ראשון, טעמי המנהגים והשינויים בין נוסחי התפילות, עמ' צד, חמו"ל, קיידאן, תרצ"ד (1934) מתוך 'החכם היומי'
מדברי הרב בעניין 'גאולת ישראל' מלמד שאומרים כ'איל תערוג' בסוכות, שצמאה נפשנו בגלות.
טעם שנהגו הספרדים לומר המזמורים: 'כאיל תערוג' ו'שפטני א-להים' קודם ערבית. ...
משום שכתוב בו 'צמאה נפשי לא-להים לא-ל חי מתי אבוא ואראה פני א-להים' - והכוונה מתי יזכהו ה' לעלות לרגל כבימים קדמונים ... ובפרט עתה שאנו בגלות 'צמאה נפשנו לא-להים מתי אבוא' - כלומר מתי יבנה בית מקדשנו כדי לבוא 'ואראה פני א-להים' ...
והטעם שאומרים גם מזמור 'שפטני' כיוון שנמצא בו קשר אמיץ עם המזמור שלפניו, באומרו: 'שלח אורך ואמתך' - אורך הוא מלך המשיח שנדמה לאור, כמו שנדמה לאור בפסוק: 'ערכתי נר למשיחי', 'ואמתך' - זה אליהו שהוא נביא אמת ונאמן. 'המה ינחוני יביאוני אל הר קודשך ואל משכנותיך'.
חכם שם טוב גאגין, כתר שם טוב, חלק שביעי, מנהגי חג הסוכות, עמ' ו-ז, הוצאת מכון ג"ק, תשנ"ח (1998) מתוך 'החכם היומי'
מדברי הרב בעניין 'מסורת אבות' מלמד השואף תמיד לחדשות לשמור ולכבד המנהגים הישנים
דבריהם אלו נוטים כלפי הדור החדש שבימינו השואף תמיד לחדשות, ושונא הישנות, באומרם כי מנהגי ישראל עבר עליהם כלח, ונזדקנו ובאו בימים ועלינו לקוברם בשיבה טובה, כי אינם מתאימים עוד לפי רוח הזמן והעת שאנו חיים בו, דור-דעה, דור התקדמות, דור השכלה והחכמה, והגיע העת לעקור נטוע, וישן מפני חדש תוציאו, ולא בזקנים טעם - ואני אומר: 'לא בדרדקי עצה'.
ואלו אוהבי חדשות עליהם אומר: 'עושה חדשות בעל מלחמות' ואיך טחו עיניהם לראות כי אלו המנהגים הישנים נתקנו על-ידי נביאים וחכמים אשר ראו את הנולד. ... וכיוון שנתאזרחו מנהגים אלו בספרות התלמודית עלינו לשמרם ולכבדם, ואף שאולי ימצאו איזה מנהגים שאינם לפי רוח בזמן הזה, אמנם בהיות כי התמידו עמנו עידן ועידנים עלינו לגדור אותם בכל מאמצי כוחנו.
חכם שם טוב גאגין, כתר שם טוב, חלק שלישי, מבוא, עמ' XI-X, דפוס סופריור פרינטרז, לונדון, תש"ג (1943) מתוך 'החכם היומי'
מדברי הרב בעניין 'אהבת ישראל' מלמד לכתוב אודות הספרדים, ולא יעשו עצמם כאילו לא ידעום.
ואם ירצה ה' אחבר קונטריס מיוחד אודות הספרדים בווין, למן היום שבאו לשכון שם ומהבית כנסת המפואר. ואני הייתי בשם לפני שנים הרבה וביקרתי בית הכנסת והשתוממתי לראות הבניין הנהדר עשוי אראביסק מצויר בדרך נפלא, חבל שנשרף, ואודות מוסדי החסד ושם האנשים הנכבדים ששרתו בו למן היום שגלו מספרד הארורה, ויען שראיתי בספר 'אוצר ישראל' בערך ווין ולא הזכיר כלל אודות העדה הספרדית ועשה עצמו כאילו לא ידע מהם, ורק הזכיר למדי את העדה האשכנזית, ולא הזכיר שם רבניה דור דור, אמרתי כדאי לחבר קונטריס מיוחד בזה.
חכם שם טוב גאגין, כתר שם טוב, חלק שביעי, מנהגי חג הסוכות, עמ' רג-רד, הוצאת מכון ג"ק, תשנ"ח (1998) מתוך 'החכם היומי'
מדברי הרב בעניין 'מנהג ישראל' מלמד שמביאים את נער הבר-מצווה לבית הכנסת בנרות דולקים.
בערי מצרים נוהגים ביום שמחנכים לנער בהלבשת התפילין מביאים אותו לבית הכנסת בשמחה ובשירים ובנרות דולקות ביום שני או חמישי כדי שיעלה הנער לספר תורה, ובו ביום אין נופלים על פניהם בשחרית וכן נוהגים בארץ ישראל.
חכם שם טוב גאגין, כתר שם טוב, חלק ראשון, טעמי המנהגים והשינויים בין נוסחי התפילות, עמ' יג-יד, חמו"ל, קיידאן, תרצ"ד (1934) מתוך 'החכם היומי'