מקצת שבחו

המוסר הגדול אשר אנו לומדים מפסח באכילת לחם עוני, בסוכות בישיבת הסוכה הוא צא מדירת קבע ושב בדירת עראי, וזה רומז לאדם כי הוא רק אורח ולא תושב קבוע בעולם הזה, היום כאן ומחר בקבר, ועיקר התקווה הנאמנה היא חיי העולם הבא, והיא כמו אכילת המצה שהיא לחם עוני, לרמוז כי האכילה תהיה ממוצעת ומועטת רק לקיום הגוף.
ומעתה דירת הסוכה ואכילת לחם עוני שניהם שווים לעשירים ולעניים, העשיר לא אפשר לו להתגאות בעושרו, וזה הוא כמאמר הכתוב: 'עשיר ורש נפגשו עשה כולם ה'', ובפעולות אלו העשיר ילמד לדעת מצב העני לרחם עליו לתמוך בידו, וכמאמר ההמוני: 'אין השבע מרגיש ברעב העני', אבל כאשר העשיר עצמו אוכל לחם עוני, שלא הורגל בו כל השנה, וכן כשיושב ישיבת קבע בסוכה, שדרך העשיר בימות בשנה כולה לשבת על קתדראות יפות ונוחות, ועתה יושב בסוכה בלי תקרה רק מכוסה בסכך, בזה מתעוררים רחמיו ומאמין ומרגיש בצער העני.

מן פסוק: 'ואתה קדוש יושב תהילות ישראל' עד 'והכן לבבם אליך' נקרא הסדר של הקדושה ...
שלא תקנוה אלא שיהיו כל ישראל עוסקים בתורה בכל יום דבר מועט, שאומר קריאתו ותרגומו, והן כעוסקי תורה. וכיוון שנוהג בכל ישראל: התלמידים ובעמי הארץ, ויש כאן שתיים: קדושת השם ותלמוד התורה, חביב הוא.

טעם שנהגו הספרדים לומר המזמורים: 'כאיל תערוג' ו'שפטני א-להים' קודם ערבית. ...
משום שכתוב בו 'צמאה נפשי לא-להים לא-ל חי מתי אבוא ואראה פני א-להים' - והכוונה מתי יזכהו ה' לעלות לרגל כבימים קדמונים ... ובפרט עתה שאנו בגלות 'צמאה נפשנו לא-להים מתי אבוא' - כלומר מתי יבנה בית מקדשנו כדי לבוא 'ואראה פני א-להים' ...
והטעם שאומרים גם מזמור 'שפטני' כיוון שנמצא בו קשר אמיץ עם המזמור שלפניו, באומרו: 'שלח אורך ואמתך' - אורך הוא מלך המשיח שנדמה לאור, כמו שנדמה לאור בפסוק: 'ערכתי נר למשיחי', 'ואמתך' - זה אליהו שהוא נביא אמת ונאמן. 'המה ינחוני יביאוני אל הר קודשך ואל משכנותיך'.

דבריהם אלו נוטים כלפי הדור החדש שבימינו השואף תמיד לחדשות, ושונא הישנות, באומרם כי מנהגי ישראל עבר עליהם כלח, ונזדקנו ובאו בימים ועלינו לקוברם בשיבה טובה, כי אינם מתאימים עוד לפי רוח הזמן והעת שאנו חיים בו, דור-דעה, דור התקדמות, דור השכלה והחכמה, והגיע העת לעקור נטוע, וישן מפני חדש תוציאו, ולא בזקנים טעם - ואני אומר: 'לא בדרדקי עצה'.
ואלו אוהבי חדשות עליהם אומר: 'עושה חדשות בעל מלחמות' ואיך טחו עיניהם לראות כי אלו המנהגים הישנים נתקנו על-ידי נביאים וחכמים אשר ראו את הנולד. ... וכיוון שנתאזרחו מנהגים אלו בספרות התלמודית עלינו לשמרם ולכבדם, ואף שאולי ימצאו איזה מנהגים שאינם לפי רוח בזמן הזה, אמנם בהיות כי התמידו עמנו עידן ועידנים עלינו לגדור אותם בכל מאמצי כוחנו.

ואם ירצה ה' אחבר קונטריס מיוחד אודות הספרדים בווין, למן היום שבאו לשכון שם ומהבית כנסת המפואר. ואני הייתי בשם לפני שנים הרבה וביקרתי בית הכנסת והשתוממתי לראות הבניין הנהדר עשוי אראביסק מצויר בדרך נפלא, חבל שנשרף, ואודות מוסדי החסד ושם האנשים הנכבדים ששרתו בו למן היום שגלו מספרד הארורה, ויען שראיתי בספר 'אוצר ישראל' בערך ווין ולא הזכיר כלל אודות העדה הספרדית ועשה עצמו כאילו לא ידע מהם, ורק הזכיר למדי את העדה האשכנזית, ולא הזכיר שם רבניה דור דור, אמרתי כדאי לחבר קונטריס מיוחד בזה.

בערי מצרים נוהגים ביום שמחנכים לנער בהלבשת התפילין מביאים אותו לבית הכנסת בשמחה ובשירים ובנרות דולקות ביום שני או חמישי כדי שיעלה הנער לספר תורה, ובו ביום אין נופלים על פניהם בשחרית וכן נוהגים בארץ ישראל.