חכם ישעיה הדיין

כ"ג אב תקצ"ג - י"ט אלול תרס"ג      

1 9 0 3 - 1 8 3 3      

חכם ישעיה הדיין

מקצת שבחו

חכם ישעיה הדיין נולד לאמו ולאביו חכם מרדכי הדיין ביום כ"ג אב תקצ"ג (1833) בארם צובא שבסוריה.
בשנת תר"ז (1847) נתייתם מאביו וגדל אצל אחיו הבכור חכם ידידיה הדיין, ועיקר תורתו למד מפי חכם מרדכי עבאדי. חכם ישעיה הדיין היה שקוע בעולמה של תורה וכבר בגיל 30 הוציא את ספרו הראשון 'אמרי נועם'.
חכם ישעיה הדיין שימש כמוהל, ונהג לרשום את כל הנימולים בפנקס קטן. הוא הקים בית דפוס בעיר ליוורנו באיטליה, ובו הדפיס חלק מספריו. לאחר פטירת אחיו נתמנה לדיין, והשיב על מאות תשובות בהלכה.
חכם ישעיה הדיין נפטר ביום י"ט אלול תרס"ג (1903) ונטמן במערת הצדיקים שליד בית כנסת הגדול.
חכם ישעיה הדיין כתב חידושים רבים והוציא אותם לאור בספרים הבאים: 'אמרי נועם' -  שו"ת וחידושי גמרא, 'זה כתב ידי' - שו"ת וחידושים על השולחן ערוך, 'חזון ישעיה' - פירושים על התנ"ך.
מדברי הרב בעניין 'אהבת ישראל' מזהיר בכבוד החבר, שזה כלל לקיים את התורה כולה.
'כשחלה רבי אלעזר נכנסו תלמידיו לבקרו. אמרו לו: רבינו, למדנו אורחות חיים ונזכה בהם לעולם הבא. אמר להם: היזהרו בכבוד חבריכם, ומנעו בניכם מן ההיגיון והשיבום בין ברכי תלמידי חכמים'. - נראה שביקשו ממנו שילמדם כלל לקיים את התורה כולה, ובהקדים מה ששאל אותו גר להלל הזקן: למדני כל התורה על רגל אחת, ואמר לו: מה ששנוא עליך לחברך לא תעשה, והשאר לך ולמד. וכאן אמר להם: 'היזהרו בכבוד חבריכם', וכמו שאתה עושה כבוד לחברך, וגם אתה אין רצונך שיבזו אותך, אלא אתה מחבבו, 'שמה שעליך שנוא', שלא יבזו אותך, גם אתה עשה כן, וזוהי כל התורה.
אמרי נועם, עמ' ט"ו, מכון מחקרי ארץ, ירושלים, תשס"ו (2006)
מדברי הרב בעניין 'מסורת אבות' מלמד מה שאביו פירש לו, כך יסבור שהאמת אפילו שיבוש בידו.
'וכשאתה מלמד את בנך תורה למדהו בספר מוגה, השיבוש כיוון שנכנס נכנס', עד כאן. הקשה התוספות: 'שהרי אמרנו בפרק 'לא יחפור': השיבוש מעצמו יוצא', עד כאן. -
למה נקט גבי בנו ולא נקט גבי רב שמלמד לתלמידים, אכן נראה שדווקא גבי אב שהוא מלמד לבנו תורה יחידי ולא יש להם ספר אחר, וכשהוא מלמדו בספר שאינו מוגה לא יבוא בדעתו שהספר מוטעה, ובנו כשיראה שאביו פירש לו כן יסבור שהאמת כן, והשיבוש כיוון שנכנס נכנס.
אבל רב הלומד עם התלמידים ויש ביד כל אחד ספר, אפילו שבספר יש טעות כיוון שרואה בספר אחר לא כתוב כן, ואז יפרש להם פירוש נאה, ומה שפירש תחילה בספר המוטעה כיוון שרואה בשאר ספרים האמת ממילא שהשיבוש שבאותו ספר מעצמו יוצא, והתיישב לנו.
אמרי נועם, עמ' ל"ה, מכון מחקרי ארץ, ירושלים, תשס"ו (2006)
מדברי הרב בעניין 'בין ישראל לעמים' מלמד שהיו קמים ומחזיקים הגלימה לכבוד התלמיד חכם.
'אמרו עליו על רבן יוחנן בן זכאי שלא הקדימו אדם שלום בעולם ואפילו נוכרי בשוק'. - שכאן מדובר כשהיו רואים אותו מרחוק, היו קמים ומחזיקים הגלימה על בטנם, ואז אם לא היה מחזיר להם שלום יש חילול ה' בין הגויים, לכן כשרואה אותם שקמים ועומדים, בין יהודי ובין נוכרי, היה נותן להם שלום, ובפרט שעומדים לפניו בשוק, לפני כמה בני אדם, לכן היה מקדים להם שלום תכף כשעובר לפניהם.
אמרי נועם, עמ' י"א, מכון מחקרי ארץ, ירושלים, תשס"ו (2006)
מדברי הרב בעניין 'לימוד התורה' מלמד שאין דומה השותה מבור מבאר, ממעיין או מפלגי מים.
'שתה מים מבורך, ונוזלים מתוך בארך, יפוצו מעיינותיך חוצה, ברחובות פלגי מים, יהיו לך לבדך ואין לזרים איתך, יהי מקורך ברוך ושמח מאשת נעוריך' - שידוע שחייב אדם ללמוד בתורה בכל הדברים, דהיינו: פשט רמז דרוש והלכות סוד, ועל זה מזהיר שלמה המלך, עליו השלום, לקח שילמד על זה הדרך שבתחילה ילמוד פשטי התורה דהיינו: 'שתה מים מבורך' - ואין מים אלא תורה, ובור יאמר על מים מכונסים ועומדים במקום אחד - וכעין זה פשטי התורה שהם עומדים בפני הכול, וכל הרוצה ליטול יבוא ויטול, וזהו שבתחילה ילמוד פשטי התורה שהם מכונסים ועומדים.
ואחר כך 'ונוזלים מתוך בארך' - שבאר יאמר על מים הנובעים, דהיינו: שילמוד הלכות כגון דיני ממונות ואיסור והיתר ודרוש ורמז, שכל אלו הם נובעים מן התורה, 'ואז יפוצו מעיינותיך החוצה' – דהיינו: יבין דבר מתוך דבר, וידמה דבר לדבר, וילמד אותם לאחרים דהיינו: שיפוצו אלו הדברים, שהם ממה שיוצא מן המעיין שלו חוצה.
'ברחובות פלגי מים' - שהם הדרושים והרמזים שהם רחבים מני ים ששבעים פנים לתורה, כמו הים שמתפשט לכמה נחלים וכמה פלגי מים וכולם יהיו ברחובות לאחרים, ואחר למד כל זה דהיינו מקרא ומשנה והלכות, עד שיהי בסוג מבין דבר מתוך דבר ומדמה דבר לדבר, אז 'יהיו לך לבדך ואין לזרים איתך' - דהיינו שילמוד בחוכמת האמת שהיא ביחיד, וכמו שאמרו חכמינו זיכרונם לברכה: 'שאין דורשים במעשה מרכבה אלא ביחיד, וחכם ומבין מדעתו'. ואומרו 'ואין לזרים איתך' - דהיינו שגם שלמד בחוכמת האמת לא יתעסק בה לאחרים, דהיינו בקבלה מעשית שהיא לזרים, ואם עושה כן אזי 'יהי מקורך ברוך' - דהיינו השכל שהוא מקורו של האדם יהי ברוך ולא יטרף דעתו.
חזון ישעיה, עמ' ק"נ, קמ"ט, מכון מחקרי ארץ, ירושלים, תשנ"ח (1998)
מדברי הרב בעניין 'צדקה ומרפא' מלמד שהצדקה היא כהלוואה, שהגלגל חוזר ויפרעו לו או לזרעו.
'אם כסף תלווה את עמי את העני עמך' - יש לדקדק אומרו לשון הלוואה לעני, שהרי מי שנותן לעני, בתורת צדקה מביא לו ולא בתורת הלוואה, שהרי אינו נפרע ממנו אחר כך, אכן יש לומר על פי מה שאמרו רבותינו זיכרונם לברכה: 'שהעושר גלגל הוא שחוזר בעולם', שאם לא בא הוא, בא בנו או בן בנו או אחד מזרעו, וזה אומרו בשעה ששתן לעני 'לא ירע לבבך בתתך לו' - בחושבך שאתה נותן לו במתנה שלא להחזיר, רק תתן לו בדעתך שאתה נותן לו בתורת הלוואה.
וזה כוונת הכתוב: 'אם כסף תלוה את עמי' - ואם תאמר לאימתי יתן את הפירעון, 'את העני עמך' - דהיינו: שהעניות היא עמו, ואם לא בא הוא, בא בנו ואפילו זרעו של עני או הוא או בנו של עני יהיו עשירים, ויפרעו לו או לבנו או לזרעו, ויתן הנותן בדעתו בשעת נתינת הצדקה לעני או לגבאי, וודאי שייתן בכל ליבו ובסבר פנים יפות, ובשברון לבב הואיל והוא חושב שלעתיד יעמוד הוא או בנו.
חזון ישעיה, עמ' נ"ז- נ"ח, מכון מחקרי ארץ, ירושלים, תשנ"ח (1998)