חכם ציון כהן יהונתן

תכל"ב - כ"ו אב תרצ"א      

1 9 3 1 - 1 8 7 2      

חכם ציון כהן יהונתן

מקצת שבחו

חכם ציון כהן יהונתן נולד בשנת תרל"ב (1872) באי ג'רבה. היה בנם יחידם של מריומה והחכם שושן כהן יהונתן. בשנת תרנ"ז (1897), והוא בן 25, נתמנה לדיין באי ג'רבה. בשנת תרע"ב (1912), והוא בן 40, נתמנה לראש אבות בית הדין באי ג'רבא, תפקיד בו כיהן עד יום מותו. לרב נולדו שבעה בנים ושתי בנות. גדול האחים הוא הרב דוד הכהן יהונתן, וצעיר האחים הוא הרב יוסף הכהן יהונתן.
בשנת תרע"ט (1919) היה שותף בהקמת אגודת 'עטרת ציון' - אגודה ציונית, שעסקה בחינוך יהודי-ציוני, בחיזוק השפה העברית, ואיסוף תרומות לחיזוק היישוב וגאולת ארץ ישראל.
חכם ציון כהן יהונתן נודע בגאונותו בתורה ובידיעותיו בש"ס ובפוסקים. העידו עליו שסיים ללמוד את כל הש"ס בעיון, שלוש פעמים בחייו. החכם קבע שיעורי תורה לרבים, שהתקיימו בביתו ובישיבת דודו חכם סאסי מעתוק. שמם המפורסם של שיעוריו היה 'ארבע אמות הלכה'.
אחד מתלמידיו הקרובים היה חכם משה כלפון הכהן, שכיהן עימו כדיין בבית הדין. באחד הימים פנה חכם ציון כהן יהונתן לוועד הקהילה, בבקשה להעלות את שכרו. הדבר עורר תרעומת, מכיוון שהרב היה ממשפחה אמידה, אולם הוא התעקש. לימים התברר כי החכם, שידע צער תלמידו, ביקש לעלות את שכרו, מכיוון שאז הוכרחו להעלות גם את שכר תלמידו, המכהן עימו בדין. לאחר פטירתו, סיפרה בתו, כי אביה היה שולחה, מדי שבוע, עם שקיק בד ובו מטבעות - דמי משכורתו השבועית לחלק לעניי העיר ונזקקיה. 
חכם ציון כהן יהונתן נפטר, לאחר מחלה, בכו אב תרצ"א (9 באוגוסט 1931), ונטמן באי ג'רבה. עצמותיו הועלו ארצה בשנת תש"ע (2010) והוא נקבר במושב ברכיה.
לאחר מותו הוצאו לאור כמה מספריו על ידי בניו ותלמידיו: 'ציון במשפט תפדה' בשלושה חלקים - חידושים על פרשת השבוע, פרקי אבות והגדה של פסח; 'שערי ציון' - חידושים על הש"ס; 'שיבת ציון' - שו"ת אורח חיים.
מדברי הרב בעניין 'אהבת ישראל' מבאר שאם ישראל באחדות, אז זכות של זה מועיל לזה
'הלל אומר אל תפרוש מן הצבור ואל תאמין בעצמך עד יום מותך'. - לקשר שני דברים אלו, אפשר במה שידוע שזכות הצדיק מגן על הדור. היינו דווקא אם ישראל כולם באחדות ונחשבים גוף אחד, ואז הזכות של זה מועיל לזה. אבל אם הם בפירוד הלבבות ואין ביניהם אחדות, אז כל אחד נחשב לעצמו ואין זכותו של זה יועיל לזה...
וזהו הלל אמר 'אל תפרוש מן הצבור', דהיינו שלא תהיה במחלוקת עם הצבור ותהיה פרוש מהם. יען כי 'אל תאמין בעצמך עד יום מותך' - לומר שלא יהיה לך שום עוון להיענש עליו. שגם אם בזה הזמן לא יש לך עוון, אפשר שבזמן אחר יהיה לך עוון, ואם אתה באחדות עם הצבור יועיל לך זכות הצדיק.
ציון במשפט תפדה , חלק ג' , דף י"ד, עמ' ב', גרב'ה , דפוס ישועה חדד, תש"ג (1943)
מדברי הרב בעניין 'צדקה ומרפא' שכל העולם זוכים לעושר בשביל הצדקה
מצינו שמצוות צדקה היא גם כן מעשרת, שעל ידי שייתן האדם צדקה זוכה לעושר, כמו שדרשו זכרם לברכה 'עשר תעשר- עשר בשביל שתתעשר'.
ועל פי זה אפשר לומר מחז"ל 'כל העולם ניזון בשביל חנינא בני', דהיינו כל העולם זוכים לעושר ויש להם מזונות, בשביל חנינא - שיש להם מדת החנינה ונותנים צדקה לעני שהוא בני...
וגם מי שלא חננו ה' בעושר ואינו יכול לתת צדקה, זוכה בעושר ע"י שמעשה לאחרים ליתן צדקה. כמו שפירשו 'רודף צדקה וחסד ימצא חיים' - שכל הרודף אחר צדקה, הקב"ה ממציא לו מעות, ליתן מהם צדקה. ועל פי זה אפשר לפרש פסוק 'צדק צדק תרדוף' ...דהיינו אם אין לך מעות ליתן צדקה ואתה רוצה לתת צדקה - 'צדק תרדוף', שתהיה רודף לאחרים ותעשה אותם לעשות צדקה, ובזכות זה תזכה לצדק - היינו שיהיו לך מעות לצדקה
ציון במשפט תפדה , חלק ב , עמ' י"ז, גרב'ה , דפוס יעקב חדד, תרצ"ח (1938)
מדברי הרב בעניין 'מנהג ישראל' הלומד כל הלילה תורה, מברך על כל כוס קפה, שמביאים לו
מה שנוהגים פה, להיות ליל שבועות וליל הושענה רבא, נעורים כל הלילה ולומדים הסדר הכתוב בספר 'קריאי מועד', ובינתיים, כפעם בפעם, מביאים להם קפה או תה, האם צריך לברך על כל כוס או די בברכה ראשונה. - והיה בדעתי שצריך לברך על כל כוס וכוס, כיוון שהיה הפסק בינתיים בלימוד
שן"ת שיבת ציון , דף ב' עמ' ב' סימן ח' גרב'ה , דפוס ישועה חדד תש"ג (1942)
מדברי הרב בעניין 'לימוד התורה' מפרש 'הוו מתונים בדין' כאזהרה לחכמי הדור בפסיקת הלכה
וזה שנאמר משה קבל תורה ...ומסרה ליהושע, ויהושע לזקנים וכו', להיות הדבר מסור ביד חכמי הדור - לפסוק ההלכה. וכדי שלא יעלה על הדעת לומר שכיוון שהדבר מסור בידם, אם כן - יפסקו ההלכה ככל העולה על רוחם, בלא מתון. ועצה לזה אמר התנא - 'הוו מתונים בדין', שאף שהדבר מסור בידכם, מכל מקום צריכים להיות מתונים להוציא הדין כהלכתו.
ציון במשפט תפדה , חלק ג', עמ' ג', ג'רבה, דפוס ישועה חדד, תש"ג (1943)
מדברי הרב בעניין 'גאולת ישראל' מבאר 'אל תהיו כעבדים' בשבח יישוב ארץ ישראל
אין שכר מצוות בעולם הזה - היינו בחוץ לארץ, שהיא תחת המזל, ש'בני חיי ומזוני' במזל תלויים. אבל בארץ ישראל, שהיא תחת רשותו יתברך, יש שכר מצוות בעולם הזה. והן עוד נביא מה שאמרו המפרשים: שישראל כשהם בחוץ לארץ הם בחינת עבדים, וכשהם בארץ ישראל הם בחינת בנים...
'אל תהיו כעבדים' - דהיינו כשאתם במדרגת עבדים, דהיינו בחוץ לארץ. אל תהיו משמשים לקבל פרס - לתת לכם שכר בעולם הזה.
ציון במשפט תפדה , חלק ג' , דף ה', גרב'ה , דפוס ישועה חדד, תש"ג (1943)