חכם רפאל ביטון

תרע"ו - כ' סיון תשס"א      

2 0 0 1 - 1 9 1 6      

חכם רפאל ביטון

מקצת שבחו

חכם רפאל ביטון נולד לאמו ולאביו דוד בן חכם מסעוד ביטון בשנת תרע"ו (1916) בצפת.
למד בישיבת 'תפארת ישראל' בחיפה, ובישיבת 'פורת יוסף' בירושלים. הוא נשא לאישה את מרת קטי יעקב, והתגורר בשכונת 'בית ישראל'. בשנת תרצ"ו (1936) הוסמך בידי ראש הישיבה, חכם עזרא עטיה, ושימש כראש מתיבתא. במקביל העביר מדי יום שיעור קבוע בית הכנסת מוסאיוף. בשנת תש"ג (1943) עבר לשמש כרב ספרדי במושבה מגדיאל, ומרן החכם עובדיה יוסף החליפו כמגיד השיעור. בשנת תשי"ג (1953) החל לשמש גם כרב המושב אלישמע, שם הקים את בית הכנסת הגדול 'הוד יוסף'. בשנת תשכ"ד (1964) עם איחוד המושבות הסובבות את הוד השרון, החל לשמש כרבה של העיר הוד השרון.
חכם רפאל ביטון נפטר ביום כ' סיוון תשס"א (2001).  
ספריו של חכם רפאל הם 'אמרי איש' - שני כרכים על הש"ס, 'חיי איש' - דרשות, ו'שמחה לאיש' - דרשות.
מדברי הרב בעניין 'אהבת ישראל' מלמד שאין קיום לאדם החי לבדו.
'טובים השנים מן האחד, אשר יש להם שכר טוב בעמלם. כי אם יפולו, האחד יקים את חברו, ואילו האחד שיפול ואין שני להקימו' - אם כל אדם לבדו בנפרד, דואג רק לעצמו, הרי הוא מתנגד למה שאמר הכתוב: 'לא טוב היות האדם לבדו'. הוא חושב, כן יכול לחיות לבדו, ולא צריך עזרת אחרים. על זה בא החכם מכל אדם, שלמה המלך, עליו השלום, בדבריו אלה ללמדנו, שאין קיום לאדם החי לבדו.
הגם שבתחילה רואה הוא שמצליח, אמנם, כי לא לעולם חוסן, בסופו של דבר, אם האחד יפול, אין מי שיקימו. כלומר אם הוא רק לבד, והגיע למצב נפילה, כי גלגל הוא החוזר בעולם, נמצא על ידי שהוא מתרחק מהציבור, כך הציבור יתרחקו ממנו. וקהלת מונה והולך את התועלת, כשיהיו שנים ביחד כלומר באחדות יחד, ימצא מי שיעזור לו, אם יקומו עליו להכותו, חברו יעזור לו.
ובלי ספק אם שלושה באחדות על זה נאמר: 'והחוט המשולש לא במהרה ינתק', פירוש, גם אם החוט הוא דק, ואפשר בנקל לנתקו, זה אפשר רק אם תשאיר את החוט הדק לבדו, לא כן כשתכפול אותו פי שלוש, על זה נאמר 'והחוט המשולש לא במהרה ינתק', כי הוא עתה חוט עבה וחזק.
חכם רפאל ביטון , אמרי איש, חלק ב, עירובין ירושלמי, עמ' צח, חמו"ל, הוד השרון, תשנ"ט (1999) מתוך 'החכם היומי'
מדברי הרב בעניין 'צדקה ומרפא' מלמד יסוד חיי האדם ובזה קיום העולם להיות אחיעזר לכל אחד.
יסוד חיי האדם עלי אדמות להיות אחיעזר לכל אחד, בזה קיום העולם. כמה שנאמר: 'איש את רעהו יעזורו ולאחיו יאמר חזק'.
ולזה אמרו רבותינו זכרונם לברכה: 'גדולה הכנסת אורחים מהקבלת פני שכינה'. ולמדו זה מאברהם, שהיה מדבר עם ה', וביקש רשות: 'אל נא תעבור מעל עבדך' עד שיקבל אורחים, וה' הסכים אתו.
מזה למד אברהם, ורבותינו זכרונם לברכה למדו ממנו, שגדולה הכנסת אורחים יותר מהקבלת פני שכינה. כי האורח הבא לעיר זרה ואין לו מכיר וגואל ובא איש והזמינו, הרי הוא הצילו מחרפת רעב. וזו אחת מהמצות שאוכל פירותיהן בעולם הזה והקרן קיימת לו לעולם הבא.
וגאולתנו, שתהיה בקרוב בעזרת ה', תהיה רק על ידי עשיית צדקה, כמה שנאמר: 'ציון במשפט תיפדה ושביה בצדקה'. והצדקה שנותן האדם בסבר פנים יפות, זה מראה על טוב לבו וגמילות חסדים שיש בו.
חכם רפאל ביטון , חיי איש, וירא, עמ' מג, דפוס ששון, בית אל, תשנ"ו (1996) מתוך 'החכם היומי'
מדברי הרב בעניין 'לימוד התורה' מלמד שעל ידי המשל והסיפור מתקרבים אל אבינו שבשמיים.
מודיע נאמנה כי לחמי זה, לא לחכמים וגדולי תורה הוא מיועד, רק להמון העם כמוני ששוגים מדרך האמת, ועל ידי המשל והסיפור מתקרבים אל אבינו שבשמים. ... אמנם הדבר ידוע, כי לדרוש בהלכות בלבד, אין לב המון העם נמשך אחריהם, אלא צריך שיהיה עיקר הדרוש ורובו בדברי אגדה ומוסר, ויזכיר גם כן הדרשן באמצע מן פסקי הלכות, על ידי הקשר שיקשרם בדרשה שדורש על המקרא, כדי למשוך לב העם אל הדברים האלה בחכמה ודעת.
חכם רפאל ביטון , חיי איש, הקדמה, עמ' ז-ח, דפוס ששון, בית אל, תשנ"ו (1996) מתוך 'החכם היומי'
מדברי הרב בעניין 'גאולת ישראל' מלמד שבא לארץ ישראל רק כדי להיות משפיע מטובו לאחרים.
מחמת שהיא ארץ זבת חלב ודבש, וכל התענוגות של העולם הזה גם כן שכיח בה, על כן יוכל אדם, חס ושלום, למשוך עצמו לגשמיות, ולשכוח לעבוד ה' באמת. ובפרט כשבאו ישראל לארץ מצאו בתים מלאים כל טוב וזיתים וכרמים מלאים פירות, ובוודאי יכולים מיד למשוך אחר הגשמיות.
על כן עצה היעוצה לזה שנתן הקדוש ברוך הוא לישראל, שידע האדם כל טוב שנותן לו ה' יתברך לא נותן לו בשביל עצמו, רק כדי להיות משפיע מטובו לאחרים, וה' יתברך לא עשה אותו, רק כמו גזבר על כל הטוב, כדי לחלק לעניים, ולא לחשוב בעצמו כלל שהיא שלו, רק שיהיה בו רק חלק כחלק העני, ובזה יוכל האדם לבוא לעבודת ה' באמת.
חכם רפאל ביטון , אמרי איש, חלק ב, ערלה ירושלמי, עמ' סט, חמו"ל, הוד השרון, תשנ"ט (1999) מתוך 'החכם היומי'
מדברי הרב בעניין 'מסורת אבות' מלמד שמוכיח את בנוף לא ידחהו מכל וכל, שנוח לו בהפקר.
עיקר מעשיהם של הבנים תלוי בהורים: אם מתנהגים הם בדרך הישרה, בדרך התורה והמצווה, גם בניהם עושים כמעשיהם. אשר על כן יזהרו הורים בחינוך בניהם, שהם היסוד של חיי האדם. ...
התוכחה תהיה בבחינת שמאל דוחה וימין מקרבת. ואפשר לומר גם בזה לא עשה נוח כשורה, שדחה את בנו חם וזרעו מכל וכל, שאמר: 'ארור כנען עבד עבדים יהיה לאחיו', והעבד בהפקר - נוח לו. היה מן הראוי לנזוף בו על מעשי התועבה, ולהענישו, אבל לא להרחיקו לגמרי, שכל הדורות יהיו עבדים ויסבלו מעונש אביהם. ועל כגון זה הצטער אלישע הנביא, עליו השלום, שדחה את גחזי בשתי ידיו וקללו שתדבק בו צרעת נעמן ובזרעו לעולם. אם גחזי חטא, זרעו מה אשם?! 'ומשלם עוון אבות על בנים לשונאי' כתוב - שהולכים בדרכי הוריהם, ויכול להיות שזרעו יהיו צדיקים, ועל זה נצטער אלישע הנביא, עליו השלום, וירד דמשק להחזירו לגחזי, ולא הסתייע הדבר כי גחזי דחהו, באומרו למדתי ממך, 'כל המחטיא את הרבים אין מספיקים בידו לעשות תשובה', והוא החטיא את הרבים. הרי לך שזו לא דרך תוכחה הרצויה בעיני א-להים ואדם.
חכם רפאל ביטון , חיי איש, נוח, עמ' יח, דפוס ששון, בית אל, תשנ"ו (1996) מתוך 'החכם היומי'
מדברי הרב בעניין 'אהבת ישראל' מלמד שיהיו בנייך כמו בניין, המאחדים אבן עם אבן.
'וכל בנייך לימודי ה' ורב שלום בנייך. אל תקרי בנייך אלא בונייך'. - אל תגרוס שהשלום בישראל יהיה בבחינת בנים, כי דרך העולם, נפרדים הבנים בסוף, איש מרעהו, וכל אחד חי לו בנפרד עם משפחתו, ואם כן שלום כזה לגריעות, שבסופו יהיה פירוד, אלא 'בנייך' - כמו בניין, המאחדים אבן עם אבן, ונהיה לגוף אחד, ולעולם לא יתפרד, כך יהיה עם ישראל מאוחד, ומלוכד, וכל הרוחות שבעולם לא יזיזו אותו ממקומו, אמן כן יהי רצון.
חכם רפאל ביטון , אמרי איש, נזיר, עמ' סח-סט, דפוס פרידמן ליפא, בני ברק, תשל"ו (1976) מתוך 'החכם היומי'