מקצת שבחו
חכם יהודה מועלם נולד לאביו חכם יצחק ולאמו שמחה ביום כ' שבט תרפ"א (1921) בירושלים.
אביו עלה לארץ מבצרה שבעיראק ואמו הייתה בתו של חכם יהושע שהרבני תלמיד הבן איש חי. ראשית תורתו בתלמוד תורה 'בני ציון', ושהיה בן אחת עשרה נכנס ללמוד בישיבת 'פורת יוסף' לצדם של חבריו, אשר ברבות הימים הפכו לגדולי ישראל:
חכם עובדיה יוסף,
חכם מרדכי אליהו,
חכם בן ציון אבא שאול ועוד.
בשנת תש"ד (1943) נשא לאשה את רחל ומיד לאחריו נישואיו מינהו ראש ישיבת 'פורת יוסף' חכם עזרא עטיה לריש מתיבתא. לימים זכה להיות מראשי הישיבה שנים רבות.
חכם יהודה מועלם הקפיד להתפלל עם הנץ החמה והיה שוקד על התורה גם בינו לבין עצמו וגם עם תלמידיו הרבים שזכה להעמיד במשך עשרות שנים בישיבת 'פורת יוסף'. בהארת פניו, חיוכו התמידי וחביבותו לתלמידיו זכה לקרב את התורה אל התלמידים ואל שומעי לקחו בבתי הכנסת, ובפרט בבית הכנסת 'טוויג' בשכונת מקור ברוך בירושלים, אשר שימש להם מורה הוראה, חזן, קורא בתורה ותוקע, מצעירותו עד ימיו האחרונים.
חכם יהודה מועלם נלקח לבית עולמו ביום שבת קודש בשעת המנחה כ"ד תשרי תשע"א (2010).
מדברי תורתו קיבצם אחד מתלמידיו והדפיסם בספר 'שבט יהודה' על פרשיות השבוע.
מדברי הרב בעניין 'מסורת אבות' מלמד שמשאירים החוטא בעולם, שמא יהיו לו בנים צדיקים.
שלושה פסוקים דומים שמלמדים לנו לאותו נושא: א. אצלנו בפרשה: 'וראיתם על האבניים'. ב. לגבי המרגלים שהלכו לתור את הארץ כתוב: 'וראיתם את הארץ מה היא'. ג. ולגבי ציצית כתוב: 'וראיתם אותו וזכרתם את כל מצוות ה'. - יש דרך לפרש על פי מה שאומרים שפעמים אדם חוטא ומשאירים אותו בעולם מפני שלוש סיבות: שמא יש לו זכות אבות; זכות עצמו - שיפיק תועלת לציבור; אולי יצאו לו בנים צדיקים. ואם כן הפסוק: 'וראיתם על האובניים' - בא ללמד שאולי יש לו זכות אבות. ו'ראיתם אותו' - בא לרמוז על הזכויות של עצמו שאולי יעמדו לו. 'וראיתם את הארץ' - כמו שהארץ מוציאה פירות, כך מרמז על האדם שאולי יהיו לו בנים צדיקים.
חכם יהודה מועלם, שבט יהודה, עמ' נ"א-נ"ב הוצאת יוסף עג'מי, ירושלים, תשע"א (2010) מתוך 'החכם היומי'
מדברי הרב בעניין 'לימוד התורה' מלמד לכתת עצמו, להתייגע בכל כוחו בלימוד.
'שמן זית זך כתית למאור' - דרשו חכמינו: 'למאור ולא למנחות'. וכוונת הדברים: תיבת 'מאור' – מרמזת לתורה, כמו שכתוב: 'כי נר מצווה ותורה אור'. ובאה התורה לצוותינו 'כתית למאור' - כלומר אדם צריך לכתת עצמו בשביל התורה, ולהתייגע בכל כוחו למען הלימוד בעמל ויגיעה ובעיון רב, אבל כל זה 'למאור' - שזה לימוד התורה. אבל 'לא למנחות' - הכוונה למאכליו וצרכיו של האדם, שבזה לא צריך 'שמן זך' -מן המובחר אלא די לו בדבר מועט לשובע נפשו.
חכם יהודה מועלם, שבט יהודה, עמ' קע"ט, הוצאת יוסף עג'מי, ירושלים, תשע"א (2010) מתוך 'החכם היומי'
מדברי הרב בעניין 'גאולת ישראל' מלמד מה עיקר יציאתם: לברוח ממצרים או שיזכו לראות הארץ.
'ויכתוב משה את מוצאיהם למסעיהם על פי ה', ואלה מסעיהם למוצאיהם' -
יש שני סוגי אנשים, ישנו סוג 'מסעיהם למוצאיהם' - שכל עיקר יציאתם היה כדי לברוח ממצרים. אבל ישנו סוג של אנשים שמתאווים להגיע לארץ ולכן כתב: 'מוצאיהם למסעיהם' - שעיקר יציאתם בשביל מסעיהם שיזכו לראות את הארץ.
חכם יהודה מועלם, שבט יהודה, עמ' קל"ד, הוצאת יוסף עג'מי, ירושלים, תשע"א (2010) מתוך 'החכם היומי'
מדברי הרב בעניין 'צדקה ומרפא' מלמד, שכסף לא ילווה לאדם בשעת פטירתו, לכן ילווה הכסף לעני.
'אם כסף תלווה את עמי את העני עימך' - בשעת פטירתו של אדם, אין מלווים לו לאדם, לא כסף ולא זהב אלא תורה ומעשים טובים. יוצא שבדרך כלל כסף לא מלווה לו לאדם אבל יש שתי פעולות שעושים בכסף: צדקה והלוואה. ויש לבאר פסוק זה על פי הדרש כמו שהקדמנו: 'אם כסף תלווה את העמי' - שבדרך כלל לא מלווים לו לאדם לא כסף ולא זהב, אבל אם בכל זאת אתה רוצה שיילווך, אזי תעשה את שתי הדברים הבאים הראשון הוא 'תלווה' כלומר מצוות הלוואה שאין מעולה ממנה, שאין למקבל שום בושה שיודע שמחזיר.
ועוד אומר הפסוק 'את עמי' - שאף שמצוות הלוואה צריך לעשותה בפני עדים, אבל את העני שזוהי מצוות צדקה, 'עימך' - כלומר בדבר זה לא נצרך לעדים. ועשיית מצוות אלו ילווהו לאדם לאחר פטירתו מן העולם. ויש אנשים הנותנים צדקה וחושבים שנותנים משלהם. באה התורה בפסוק זה לתקן טעותם של אותם אנשים שתדע לך 'את העני' - כספו של העני נתן הקדוש ברוך הוא 'עמך' אבל תדע באמת שהכסף של העני, וכדי שתקיים מצווה, הפקיד הקדוש ברוך הוא את כספו של העני אצלך.
חכם יהודה מועלם, שבט יהודה, עמ' ס"ו-ס"ז, הוצאת יוסף עג'מי, ירושלים, תשע"א (2010) מתוך 'החכם היומי'
מדברי הרב בעניין 'בין ישראל לעמים' מלמד שנקראים סגולה, שמוצא להם זכויות לבטל הגזרות.
'ה' ילחם לכם ואתם תחרישון' - כאשר יש גזירה על ישראל, הקדוש ברוך הוא מוצא לעם ישראל זכויות ודברים מיוחדים שיש בהם, ואז מתבטלים הגזירות ובזה עם ישראל נקראים עם סגולה.
וידע שפעמים, יש מהמון העם אשר כנראה מחוסר ידיעת האיסור, מדברים דברי חולין בבית הכנסת וזה דבר חמור מאוד, ומזה חלילה יכול להיות קטרוג על עם ישראל, שהגויים בעת התפילה שלהם לא מדברים, וזה שאומר: 'ה' ילחם לכם' - כלומר הקדוש ברוך הוא בכל גזירה רעה, רחמנא ליצלן, ובכל דבר, 'ילחם לכם' - להזכיר לכם זכויותיכם ולבטל הגזירה. אבל מה שמוטל עליכם זה: 'ואתם תחרישון' - שתקו בבית הכנסת ולא תדברו דברי חולין.
חכם יהודה מועלם, שבט יהודה, עמ' ס', הוצאת יוסף עג'מי, ירושלים, תשע"א (2010) מתוך 'החכם היומי'
מדברי הרב בעניין 'אהבת ישראל' מלמד שבאהבת ישראל בין שני בני אדם, משרה שכינתו ביניהם.
'ואהבת לרעך כמוך' - אדם צריך לחשוב את חברו כגופו, שכמו למשל אם רגל שמאלו תתן מכה לרגל ימינו לא יכעס עליה, כיוון שמגופו היא, כך יתייחס לחברו באותה המידה. וצריך לשאוף להגיע לאהבת החבר במידה המקסימלית ביותר. שוודאי שיש דרגות, אדם שומר על ידיו ועל רגליו אך ביותר על פרצופו. ויש דרגות באהבת החברים אבל צריך להשתדל ולשאוף להגיע למקסימום. וכאשר רואה ה' את אהבת ישראל בין שני בני אדם, וכל שכן בחבורות יותר גדולות, משרה שכינתו ביניהם.
חכם יהודה מועלם, שבט יהודה, עמ' צ"ח, הוצאת יוסף עג'מי, ירושלים, תשע"א (2010) מתוך 'החכם היומי'
מדברי הרב בעניין 'מנהג ישראל' מלמד שיקרא שמו בישראל, שיהיה שמו מוזכר, שיהיה גדול בתורה.
'ויקרא שמו בישראל' - בכל פעם שנכנס יהודי לברית מילה, מברכים ברכת 'אשר קידש' על היין ובתוכו אומרים: 'ויקרא שמו בישראל' - הפשט הוא קריאת השם. אבל יש ביאור נפלא והוא שכידוע כל התלמידי חכמים וצדיקים נזכר שמם בפי כל: רב פלוני אמר כך, רב פלוני יגיע למסור שיעור. לכן מברכים את התינוק שיקרא שמו בישראל, כלומר שיהיה מוזכר על ידי שיהיה גדול בתורה ומעשים טובים
חכם יהודה מועלם, שבט יהודה, עמ' קע"ח, הוצאת יוסף עג'מי, ירושלים, תשע"א (2010) מתוך 'החכם היומי'
