מקצת שבחו
חכם אברהם שאול אמיר (פינץ) נולד לאימו ולאביו בקובה, למשפחה ממוצא תורכי, ששהתה שם בשליחות.
בנערותו עלה לארץ ישראל. בשנת תשכ"ה (1964) החל את לימודיו בסמינר למורים. בהמשך למד משפטים, וקיבל תואר שני באוניברסיטה העברית, ודוקטורט מ'ישיבה יוניברסיטי' בניו-יורק, בנושא המשפט העברי בתלמוד.
חכם אברהם שאול אמיר (פינץ) יצא לשליחויות רבות בחוץ לארץ, הוא יסד את בית המדרש לרבנים בטורקיה, והיה מופקד על החינוך היהודי בהודו ובברזיל, ועל מרכז המורים היהודים בארצות הברית וקנדה.
חכם אברהם שאול אמיר (פינץ) נשא לאישה את פנינה ונולדו להם שני בנים.
בשנת תשל"ט (1979) נתקבל כמרצה באוניברסיטת באר שבע, ועמד שם בראש החוג לתלמוד.
חכם אברהם שאול אמיר (פינץ) נפטר לאחר מחלה ממושכת ביום י"ז אדר ב' תשנ"ה (1995).
חכם אברהם שאול אמיר (פינץ) פרסם מאמרים רבים, וחיבר שלושה ספרים: 'מוסדות ותארים בספרות התלמוד', 'פניני אבות' - ספר הגות על פרקי אבות, 'פניני תודעה' - בעקבות מאמר חז"ל 'כל השביעין חביבין'.
מדברי הרב בעניין 'צדקה ומרפא' מלמד ששלושה רגלי השולחן, אינם חייבים להיות באותו האורך.
'הוא היה אומר: על שלושה דברים העולם עומד על התורה ועל העבודה ועל גמילות חסדים' - יתרונן של שלוש רגלים הוא, כי אף אם אין הרגליים באותו אורך ממש, יעמוד יציב ולא יתנדנד. מה שאין כן כאשר יש ארבע רגליים ויותר, אזי אורך הרגליים חייב להיות מדויק בכדי שהשולחן, הכסא או העולם לא יתנדנד. כלומר, שלושת הדברים שהעולם עומד עליהם, אינם חייבים להיות שווי ערך לגבי כל אדם ואדם, יש מי שישים את הדגש על התורה, אחר על העבודה, והשלישי על גמילות החסדים, צריך לאחוז בכל שלושת הדברים, 'אחוז מזה, ומזה אל תנח ידיך', אבל הדגש שונה מאדם לאדם מקבוצה לקבוצה מעיר לעיר. תלמיד חכם יעשה לילות כימים ללמוד בתורה, ולא יעלה על הדעת שלא יתן צדקה ולא יתפלל. ירא השמיים התמים, שה' לנגדו תמיד, יחשוב בוודאי את עבודת ה' כמעלה הגבוהה ביותר, ורודף הצדקה והחסד לא ינוח ולא ישקוט וכל מעייניו: הזולת, ההתנדבות ומסירות הנפש לפרט ולכלל.
חכם אברהם שאול אמיר, פניני אבות, עמ' 36, הוצאת מי ומה, תשנ"ו (1996) מתוך 'החכם היומי'
מדברי הרב בעניין 'מנהג ישראל' מלמד מה שתולים על קירות בתי הכנסת מנורות 'למנצח'.
כמעט בכל בתי הכנסת של ספרדים ועדות המזרח וגם במספר בתי כנסת חסידיים, תולים על גבי הקיר 'מנורות' מנורות 'למנצח' מנורות 'אנא בכוח' ועוד. מסביב למנורה לימינה ושמאלה כתובות בין היתר המילים: ממון, צום וקול. המשותף לכולם הוא הגימטרייה 136, על ידי המספר הזה אנו כבר מעריכים את שלושת המילים כשוות. ממון - אינו אלא הצדקה ומעשה החסד, אברהם. צום - עינוי הגוף וכיבוש היצר, הגבורה, יצחק. קול - הקול קול יעקב, בית יעקב, התפארת. הממון - הוא היחס בין אדם לחברו, עזרה לזולת, הממון הוא הכלי החברתי. הצום - בין אדם לגופו לצרכיו, בין אדם לעצמו, הצום הוא כנראה בין כיבושי היצר החזקים ביותר. הקול - בין אדם למשפחתו, לביתו. אהבה.
חכם אברהם שאול אמיר, פניני תודעה, עמ' 188, הוצאת המשפחה, ירושלים תשס"א (2001) מתוך 'החכם היומי'
מדברי הרב בעניין 'בין ישראל לעמים' מלמד, שחביב כל אדם, ואין הבדל בין גזע לגזע, בין עם לעם.
'חביב אדם שנברא בצלם' - כל אדם באשר הוא אדם, חביב הוא, ואין הבדל בין גזע לגזע, בין מין למין, בין עם לעם - כולם חביבים. החביבות היא כלפי הקדוש ברוך הוא, שמחבב את האדם, האדם יקירו של מקום, מחמדו של הקדוש ברוך הוא, חביבו ומיטיב עימו.
חכם אברהם שאול אמיר, פניני אבות, עמ' 148, הוצאת מי ומה, תשנ"ו (1996) מתוך 'החכם היומי'
מדברי הרב בעניין 'לימוד התורה' מלמד, שהמעשים מועטים, המחשבות רבות ומסועפות.
'כל שחוכמתו מרובה ממעשיו' - אדם למד הרבה, יודע הרבה, אך אינו מקיים. ידיעותיו אינן לשם יישום וקביעה, אלא להרחיב דעתו - סכנה בדבר, כי התכלית היא חיים על פי מעשים, והם צריכים להיות קבועים, תדירים ומושרשים בחיים, הם שורשי החיים. המחשבות והחכמה, פנים רבות להן, פסיחה רבה על כיוונים שונים. אם, חס וחלילה, המעשים מועטים והמחשבות רבות ומסועפות, הרי רוח רגילה תעקור את העץ כולו, באשר קיומו של העץ תלוי בשורשים החזקים והרבים.
חכם אברהם שאול אמיר, פניני אבות, עמ' 154, הוצאת מי ומה, תשנ"ו (1996) מתוך 'החכם היומי'
מדברי הרב בעניין 'אהבת ישראל' מלמד שהמפתח אל ליבו של השני הוא אהבתך אליו.
'הוי מתלמידיו של אהרון אוהב שלום ורודף שלום אוהב את הבריות ומקרבן לתורה' - הוי לומד ממידותיו של אהרון, וממילא גם אתה מתלמידיו של אהרון. ... קל לאהוב את השלום, אין לך אלא תכונה נפשית ורגש של אהבת השלום והתרחקות ממריבה, מכעס מתגרה ומדנים, קשה יותר לרדוף את השלום. ...
'אוהב את הבריות' - כנראה שאם אין בנו אותו רגש של אהבת הבריות, לא נוכל להגיע לידי תיקון המידות של הזולת וליחסי אנוש תרבותיים. ... התנאי הראשון בחינוך, ביחסים, בקשרים שבין אדם לחברו הוא אהבה, המפתח אל ליבו של השני - אהבתך אליו.
חכם אברהם שאול אמיר, פניני אבות, עמ' 57- 59, עמ' הוצאת מי ומה, תשנ"ו (1996) מתוך 'החכם היומי'
מדברי הרב בעניין 'מסורת אבות' מלמד לעמלי הציבור להוסיף חלקם אל זכות האבות, וצדקותם לבניהם.
'וכל העוסקים עם הציבור, יהיו עוסקים עמהם לשם שמיים, שזכות אבותם מסייעתן וצדקתם עומדת לעד' - אתם העמלים עם הציבור, לשם שמיים, זכות אבותם של הציבור תבוא לעזרתכם. ...
חוני המעגל בדרך, ראה אדם מבוגר שנוטע חרוב, אמר לו: לכמה שנים טוען החרוב פירות? ענה האיש עד שבעים שנה, אמר לו חוני המעגל: וכי בטוח אתה שאתה חי שבעים שנה שאתה נוטע את העץ להנות ממנו? ענה האדם: אני עולם מלא חרובים מצאתי, כפי ששתלו לי אבותי כך שותל אני גם כן לבני. האבות שתלו לנו, לא רק חרובים, כל העבר ההיסטורי, כל הערכים, המוסר התקוות לעתיד, הכל בזכות האבות, אומר רבן גמליאל: כדאי לך, העמל עם הציבור, להוסיף אל זכות האבות גם את חלקך, והם ומעשיהם יסייעו לך. וכל מעשיהם צדקות העומדות לעד לבנים ולבני בנים.
חכם אברהם שאול אמיר, פניני אבות, עמ' 91, עמ' הוצאת מי ומה, תשנ"ו (1996) מתוך 'החכם היומי'
מדברי הרב בעניין 'אהבת ישראל' מלמד שאין להעליב אדם ולא להחשיבו כאחד מן הרבים.
'המלבין פני חברו ברבים, והמפר את בריתו של אברהם אבינו' - ישנה קדושה לאדם, כי בצלם א-לוהים ברא את האדם, ואין לנו להנמיך קומתו של אדם לביישו, להעליבו ולא להחשיבו כאחד מן הרבים.
חכם אברהם שאול אמיר, פניני אבות, עמ' 115, הוצאת מי ומה, תשנ"ו (1996) מתוך 'החכם היומי'
מדברי הרב בעניין 'לימוד התורה' מלמד, תיקון המידות מקדים ללימוד תורה והוא תנאי לקבלתה.
'התקן עצמך ללימוד תורה שאינה ירושה לך' - מלשון תיקון והכנה מראש, אין לגשת אל לימוד התורה ישירות: אבי חכם, אמי חכמה, גם אני חכם ואלמד תורה. אתבונן, אחקור, אסיק מסקנות ובסופו של דבר אדע. תיקון המידות - הוא שלב קודם ללימוד תורה, שלב הערכים והמוסר, הוא תנאי לתורה.
חכם אברהם שאול אמיר, פניני אבות, עמ' 116, הוצאת מי ומה, תשנ"ו (1996) מתוך 'החכם היומי'
