חכם חיים סינואני

תרנ"ח - כ"ז אדר תשל"ט      

1 9 7 9 - 1 8 9 7      

חכם חיים סינואני

מקצת שבחו

חכם מארי חיים סינואני נולד לאמו ולאביו מארי יחיא בשנת תרנ"ח (1897) בעיירה סינואן בתימן.
למד תורה מפי מארי שלמה טביב ומארי דוד יעיש חדאד. בשנת תרע"ד (1914) הוסמך לרבנות על ידי מארי שלמה טביב, והמשיך בלימודי הקבלה מפי רבו המובהק מארי יעיש מוסא קורין 'מכפר המקובלים'  מועציירה. 
בשנת תרע"ה (1915) נשא אישה אך רק בשנת תרפ"א (1931) לאחר מות רבותיו, הסכים לקבל על עצמו משרת רבנות, והחל לשמש כאב בית הדין ורבה של סינואן וסביבותיה. 
בשנת תש"א (1941), לאחר בצורת קשה שפקדה את תימן, החל את מסעו עם משפחות נוספות, מסע ארוך ורב תלאות במדבריות תימן, במגמה לעלות לארץ ישראל. הוא הצליח להגיע למחנה הפליטים חאשד, שהוקם ליד העיר עדן בשנת תש"ו (1946). במחנה חאשד שימש נציג יהודי מחוז שרעב, ואף שימש בקודש כחבר בית הדין יחד עם מארי סאלם יעקב מנחם ומארי יחיא אברהם. המחנה נוהל ע"י פעילים ציונים חילוניים, שנשלחו מהארץ. 
בשנת תש"ח (1948) פרץ מרד, אותו הובילו רבני העדה, כנגד גסות רוחם וקשיות ליבם של מנהלי המחנה. רבני העדה ובתוכם מארי חיים סינוואני נמסרו לשלטון הבריטי, נשפטו וסולקו מן המחנה.
בשנת תש"ט (1949) מארי חיים סינואני זכה ועלה לארץ ישראל והתיישב ביהוד. הוא סירב לקבל על עצמו כל משרת רבנות מהטעם שהרבנים כפופים תחת הממשלה הציונית ומשרתם אינה עצמאית.
בשנת תשי"ט (1959) מתה עלי אשתו, הוא החל להסתגר בדלת אמותיו, ונפגש רק עם מעט מתלמידיו ובתוכם מארי סעדיה בן אור, מארי מרדכי שרעבי ומארי עוזי משולם, ויצא שמו כפועל ישועות.                  
חכם חיים סינואני נפטר ביום כ"ז אדר תשל"ט (1979) ונטמן בבית העלמין ביהוד.
הוא כתב חיבורים רבים על התורה בדרך הפרד"ס, חלקם יצאו לאור על ידי נכדו: 'מקום מקדש', 'עטרת תפארת', עטרות חיים', 'תורת חכם' 'וזוהר הרקיע'. ומרביתם עדיין נשארו בכתב יד, בתוכם: 'לריח שמניך טובים', 'קישוטי כלה', 'מצא חיים' 'לקט שכחה ופאה'.
מדברי הרב בעניין 'צדקה ומרפא' מלמד שכופה תאוות העושר והרווח לדחוק עסקיו להלוות לעני.
מצוות הלוואה גדולה עד מאוד, ורבותינו זיכרונם לברכה אמרו: 'גדולה מצוות הלוואה יותר מן הצדקה', ואמרו חכמינו זיכרונם לברכה: 'אם כסף תלווה את עמי' - עמי ונוכרי? - עמי קודם, אפילו הנוכרי בריבית ועמי בחינם - עמי קודם; עני ועשיר? - עני קודם, ועל ידי זה הקדוש ברוך הוא קובע לו שכר, כיוון שמלווה לישראל בחינם, ואינו רוצה בריווח הריבית של הנוכרי, וכל שכן אם הלווה עני, וכן אמרו: 'הון ועושר בביתו' - זה מי שיש לו מעות ומלווה אותן בחינם שלא בריבית, שממונו קיים, שההלוואה חוזרת, והיינו: 'הון ועושר בביתו', והקדוש ברוך הוא קובע לו שכר, והיינו: 'וצדקתו עומדת לעד'.
וכן אמרו זיכרונם לברכה: 'כל המלווה לעני בשעת דוחקו, עליו הכתוב אומר: אז תקרא וה' יענה', ויש מהמפרשים שכתבו: דחקו של מי? - אם תאמר: דוחקו העני - העני הוא תמיד דחוק, אלא הוי אומר: דוחקו העשיר, וזה הפירוש נובע ממה שאמרו חכמינו זיכרונם לברכה: נוכרי בריבית ועמי בחינם? - עמי קודם, כגון שבא נוכרי ללוות מישראל בריבית, וישראל בחינם, והעשיר כופה את יצרו ותאוותו ומלווה לישראל בחינם, ומניח מלהלוות לנוכרי, ואינו חומד בריווח שייתן לו, או אם נזדמנה לו סחורה בזול, ואם יקחנה ירוויח בה הרבה, והעני בא ללוות ממנו, והוא כופה תאוות העושר והרווח שירוויח באותה סחורה, ודוחק את עצמו ומלווה לעני, ובזה שכרו גדול, ואינו אומר איך אלווה לזה העני, וישארו מעותיי בטלות אצלו, אם אני לוקח סחורה זו בהן ארוויח כך וכל, ואינו משגיח במחשבה זו
ארזי לבנון, עמ' ע"ה, יהוד תש"ס (2000)
מדברי הרב בעניין 'מנהג ישראל' מלמד לנזהרים בקימת חצות, שבביאת הגואל יאיר אור הבוקר.
הנה נודע כי כל אדם חייב בקימת חצות בכל יום, אלא שאין נזהרים בה אלא השרידים אשר ה' קורא, אבל שאר אנשים לא חשים לה, אלא להיות שהצדיקים הם ממתינים ומצפים לביאת הגואל, שבביאתו יאיר אור הבוקר, לכן הם נזהרים בקימת חצות, בכדי לתקן השכינה ולעלותה עם דודה, ולחברה עמו פנים בפנים, ובאור הבוקר הם מייחלים לחוט של חסד הנמשך על השכינה, שיומשך עליהם גם כן, וכל זה כדי שיזכו גם כן לבוקר של גאולה.
תורת חכם, עמ' רמ"א, יהוד, תשס"ו (2006)
מדברי הרב בעניין 'גאולת ישראל' מלמד שהמחלוקת היא מארכת הגלות, ומרחקת קץ הגאולה.
בית שני לא נחרב אלא בעוון שנאת חינם, ועכשיו אין ישראל נגאלים אלא כשיהיו באחדות אחת, נמצא שהמחלוקת היא מארכת הגלות, ומרחקת קץ המשיח וקץ הגאולה, ועל כן חייבים אנו לבטל המחלוקת, ולהיות שלום ביננו, כי קול התור נשמע בארצנו, ועל כן צרכים אנו לחוס על כבוד קונינו, אשר הוא גולה עמנו, וידוע מאמר רבותינו זיכרונם לברכה על פסוק 'חבור עצבים אפרים הנח לו' - שאפילו אם יש בין ישראל עבודה זרה שנקראת עצבים, ויש ביניהם שלום, אפילו אז הנח לו.
ארזי לבנון, עמ' כ', יהוד תש"ס (2000)
מדברי הרב בעניין 'לימוד התורה' מלמד שלימודה יהא מתוך שמחה, שאינה שורה מתוך עצבות.
מה טעם נמשלה התורה ליין? - והוא משם שאין שמחה אלא ביין, לכך כשעוסק ביינה של תורה, יהא בשמחה (ולכך נמשלה ליין, להורות שלימודה יהא בשמחה) שאין השכינה שורה לא מתוך עצלות ולא מתוך עצבות, אלא מתוך שמחה של מצווה.
תורת חכם, עמ' שי"א, יהוד, תשס"ו ,(2006)
מדברי הרב בעניין 'מסורת אבות' מלמד שהחכם אין דרכו לקנטר את חברו בדבי תורה.
'תורת חסד על לשונה' - העניין הוא כי הנה אין דרך החכם הגדול כדרך שאר בני האדם היודעים ספר, כי החכם אין דרכו לקנטר את חברו בדברי התורה, כשאר בני אדם המקנטרים חבריהם ומשתבחים בתורתם, אלא אם רוצה לדבר אליו, הוא מדבר בנחת, כמו שנאמר דברי חכמים בנחת נשמעים, ובשפה רפה דרך כבוד, בכדי להתחדד זה עם זה.
חכם, עמ' ש"ו, יהוד, תשס"ו ,(2006)
מדברי הרב בעניין 'אהבת ישראל' מלמד שכר המתענה, שיזדמנו לפניו עניים מהוגנים שייתן להם צדקה.
הנה 'תענית' הוא אותיות 'תת עני', ואותיות שאחר 'עני' הם 'כסף', לרמוז: שמה שהיה עתיד לאכול ביום התענית, יתן תחתיו מעות של כסף לעניים, וזהו סוד מה שאמרו חכמינו זיכרונם לברכה: 'שכר תענית צדקה' - ואפשר להקשות על מה שאמרו חכמינו זיכרונם לברכה: 'שכר תענית, צדקה', כי איך יתכן שמפני שהתענה, עוד מוציא ממה שיש לו? - אבל בירור העניין כך, שלפי שהתענה, אז מזמן לו הקדוש ברוך הוא עניים מהוגנים כדי ליתן להם צדקה, שבזכותם יזכו לחיי העולם הבא, וזהו שכרו של המתענה, וזהו עניין 'שכר התענית צדקה'.
ארזי לבנון, עמ' ר"ו, יהוד, תש"ס (2000)