חכם שלמה סוכרי

- י"ב סיון תרמ"ו      

1 8 8 6 - 0      

חכם שלמה סוכרי

מקצת שבחו

חכם שלמה סוכרי נולד לאימו ולאביו בדמשק בסוריה. 
חכם שלמה סוכרי נשא לאשה את שרה בת חכם יעקב ענתבי ונולדו להם בן ובת, יעקב ורבקה. 
שימש אב בית הדין של דמשק לצד החכם יצחק אבולעפיה, והרביץ תורה לרבים. בליל שישי היה נשאר ער כל הלילה ומקבץ אנשים מן השוק ללמדם ספר. דרשותיו היו תשתית לספר הדרושים שלו 'עטרת שלמה', שהודפס אחר פטירתו, שבנת תרס"ב (1902) ע"י בנו החכם יעקב סוכרי
זכה ועלה לארץ ישראל, והתיישב בעיר טבריה. אשתו שרה נפטרה בשנת תרל"ה (1875) ונטמנה בעיר צפת.
חכם שלמה סוכרי נפטר לבית עולמו ביום י"ב סיון תרמ"ו (1886), ונטמן בטבריה.
מדברי הרב בעניין 'צדקה ומרפא' מלמד שעושה צדקה מתוך הדוחק, יתרבה שפעו, וירוויח מזונותיו.
'אם רואה אדם שמזונותיו מצומצמים יעשה מהם צדקה' - משמע כשיעשה צדקה בצמצום מזונותיו, יזכה להרוויחם משפע רב היורד מן השמים, והטעם אם אפשר שהנה צמצום המזונות בא מכוח תגבורת הדין שיש למעלה, וכשעושה מצוות צדקה מתוך הדוחק, אזי ירבה החסדים למעלה, ויומתק כוח הדין, ויתרבה שפעו וירוויחו מזונותיו. ובזה יובן הפסוק: 'ועת צרה היא ליעקב וממנה ייוושע' - רוצה לומר: שמהצרה עצמה, יש לך אופן שבסיבתו ייוושע האדם, אשר בצרתו, והוא כאומרו: ש'אם ראה שמזונותיו מצומצמים יעשה מהם צדקה'. ויש לרמוז: 'וממנה' - אותיות 'הממון', שעל ידי הצדקה יתרבה שפע הממון למטה כאמור. וכן יש לרמוז במילת 'יושע' - גימטרייה דוד בן ישי - לרמוז שעל ידי הצדקה, ובפרט מתוך הדוחק, יבוא גואל לגאול ולהושיע ישראל כולם מגלותם.
חכם שלמה סוכרי, עטרת שלמה דף ד' עמ' ב', דפוס ההשקפה, ירושלים, תרס"ב (1902) מתוך 'החכם היומי'
מדברי הרב בעניין 'לימוד התורה' מלמד מניין תורה כגמילות חסדים, וצריכים לאחדות ולעסוק בתורה.
'בהנחל עליון גויים בהפרידו בני אדם. יצב גבולות עמים למספר בני ישראל' - 'בני ישראל': גימטרייה תר"ג - וכשישראל עושים רצונו של מקום, ויהיו באחדות אחד ועוסקים בתורה, אז מאיר עליהם שם ה' ושם אדנות שהם ח' אותיות, ועם תר"ג הרי תרי"א - כמניין 'תורה' וכמניין 'יראת' (שמיים) וכמניין 'גמילות חסדים' - אז לוקחים ישראל כל השפע של הקדושה לעצמם. ...
ואם, חס ושלום, אינם עושים רצונו של מקום אזי: 'בהפרידו בני אדם' - כיוון שאין בהם אחדות ולא תורה. מה שאין כן 'כי חלק ה' עמו' - כשיהיו מייחדים שם ה' ושם אדנות אזי 'יעקב חלק נחלתו'.
חכם שלמה סוכרי, עטרת שלמה דף ו' עמ' ב', דפוס ההשקפה, ירושלים, תרס"ב (1902) מתוך 'החכם היומי'
מדברי הרב בעניין 'מנהג ישראל' מלמד טעם לקריאת שבת גדול, שנתגדלה מעלתם של ישראל.
נראה לתת טעם לקריאת 'שבת הגדול' ... כי אותו היום של יום שבת, שמשכו ידיהם מעבודה זרה, וחזרו בתשובה מאהבה, ונעשו להם כל העבירות לזכויות, ועל ידי זה נתגדלה מעלתם יותר מצדיקים גמורים לכן בישראל גדול שמו 'שבת הגדול' - על שם שנתגדלה מעלתם של ישראל.
חכם שלמה סוכרי, עטרת שלמה דף ט"ז עמ' א', דפוס ההשקפה, ירושלים, תרס"ב (1902) מתוך 'החכם היומי'
מדברי הרב בעניין 'אהבת ישראל' מלמד שחפץ בגאולתכם, אינו מביט בחשבונכם.
בעניין יציאת מצרים שהחיוב אינו מצד זולתם, אלא לצורך עצמם כדי שיצטרפו כצרוף הכסף, ויהיו ראויים לקבל התורה ולזכות למתנת הארץ. לכך נקראת מצרים 'כור הברזל', וכיוון שהכל היה לצורך עצמם, נכללו הק"ץ שנים ברד"ו שנים ועלו לכאן ולכאן.
ועל פי זה יובן מה שכתב במדרש רבה וזה לשונו: 'אמר משה לישראל בחודש הזה אתם נגאלים. אמרו לו: והיאך אנו נגאלים והלא הקדוש ברוך הוא אמר לאברהם אבינו, עליו השלום, ועבדום ועינו אותם ארבע מאות שנה? אמר להם: הואיל והוא חפץ בגאולתכם אינו מביט בחשבונכם.
חכם שלמה סוכרי, עטרת שלמה דף י"ג עמ' א', דפוס ההשקפה, ירושלים, תרס"ב (1902) מתוך 'החכם היומי'
מדברי הרב בעניין 'גאולת ישראל' מלמד 'איה כל נפלאותיו' - שמכוח הניסים במצרים, נעשים הניסים.
ובזה אפשר להבין כוונת הכתוב הנאמר בגדעון: 'ויש ה' עמנו, ואיה כל נפלאותיו, אשר ספרו לנו אבותינו לאמור: הלא ממצרים העלנו ה' ועתה נטשנו ה' ויתננו בכף מדין' - כי ידע גדעון שהקדוש ברוך הוא הוציאנו ממצרים באותות ובמופתים, שדבר זה מפורש בתורה, ואפילו תינוקות של בית רבן יודעים. אכן מה שכתוב: 'ואיה כל נפלאותיו' - כוונתו לומר שמכוח ניסי יציאת מצרים, נעשו ונמשכו אחריו כמה ניסים לשעתם וגם לעתיד לבוא, ולכן אנו מוזהרים לאמור: הלא ממצרים העלנו ה' - שאנחנו נזכור אותם הניסים תמיד, שזה הוראה שהוא יתברך עושה עמנו נפלאות בכל צרותינו.
חכם שלמה סוכרי, עטרת שלמה דף כ' עמ' ב', דפוס ההשקפה, ירושלים, תרס"ב (1902) מתוך 'החכם היומי'
מדברי הרב בעניין 'מסורת אבות' מלמד שראו שכר נשים צדקניות, וכרתו ברית זה עם זה לעשות חסד.
'בשכר נשים צדקניות נגאלו ישראל ממצרים' - שגלות מצרים היה על שהיו ישראל באותו זמן צרי עין, ומטעם זה ישראל כשיצאו ממצרים כרתו ברית לעשות חסד זה עם זה, שראו הטעם שיצאנו ממצרים בעבור הצדקה. ... ויש לומר: שמה מצווה זו עושה יותר משאר מצוות, לכרות ברית זה ביציאת מצרים. ואולם הם ראו שעיקר יציאתם ממצרים בעבור צדקת הנשים, והיא הייתה גרמה להפוך מידת הדין למידת הרחמים. ואזהרה שמעו מהקדוש ברוך הוא לעשות צדקה כמו שאמר לו למשה: כשם שאתה הווה עימי כך אני הווה עימך, לכן חיש מהרה כרתו ברית לעשות חסד זה עם זה.
חכם שלמה סוכרי, עטרת שלמה דף ג' עמ' א' – עמ' ב', דפוס ההשקפה, ירושלים, תרס"ב (1902) מתוך 'החכם היומי'
מדברי הרב בעניין 'צדקה ומרפא' מלמד צדק אחר צדק תרדוף - שהתינוק יונק, השפע מתרבה יותר.
'צדק צדק תרדוף' - ואמרתי בעניי לרמוז רמז קטן, בסיעתא דשמייא, והוא שאמצעיות של מלות: 'צדק צדק' הוא ד"ד, והעניין שהנה בעניין הצדקה אמר הכתוב: יש מפזר ונוסף עוד כעניין הדד של המינקת, שכל עוד שהתינוק יונק והשפע מתרבה יותר, ואם אין התינוק יונק הגידים צומקים ויבשים מחלב.
וזהו שכתוב: אל תחושו לממונכם בעניין הצדקה, אלא צדק אחר צדק תרדוף, משום שבזה אתם מרבים עליכם שפע יותר וכמו שכתבו: 'יש מפזר ונוסף עוד' כדמיון הדד הנרמז במילת צדק צדק.
חכם שלמה סוכרי, עטרת שלמה דף ה' עמ' א', דפוס ההשקפה, ירושלים, תרס"ב (1902) מתוך 'החכם היומי'