חכם שמעון דריהם הכהן

ז' שבט תרמ"ה - ז' אב תשי"ט      

1 9 5 9 - 1 8 8 5      

חכם שמעון דריהם הכהן

מקצת שבחו

חכם שמעון דריהם הכהן נולד לאימו ולאביו חכם כליפא הכהן ביום ז' בשבט תרמ"ה (1885) בג'רבה בתוניס.
עיקר תורתו למד מפי רבו חכם דוד הכהן גישא. ברבות השנים שימש ברבנות בערים צפאקס ובנגרדאן.
בין פעילותו התורנית הענפה, וחברות גמילות חסדים שעמד בראשן, הוא הקים את חברת 'אור תורה' לקניית ספרים. עת שימש ברבנות בעיר צפאקס יצא נגד מנהג בני העיר בענייני השחיטה, דבר זה עלה לו באיבוד משרתו, אך משראו פרנסי העיר כי הצדק עימו, החזירוהו למשרתו ביד רמה. 
חכם שמעון דריהם הכהן נשא לאשה את מרים ונולדו להם שישה בנים ושתי בנות. פרנסתו הייתה בצמצום רב, ועם זאת לא חסך בלימוד התורה של בניו, ונכדיו. פעם אחת אמרו לו על נכד אחד, שאינו מתאים ללימוד. חכם שמעון דירהם הכהן היסה את האומרים, ואמר מתאים גם מתאים ואכן אותו נכד עלה ונתעלה.
באחרית ימיו, זכה ועלה לארץ ישראל והתיישב בעיר טבריה. פעם הייתה עצירת גשמים בארץ ישראל, ועשו כמה תעניות וסיגופים ולא נענו, ובאו ושאלו לחכם שמעון דריהם הכהן, ואמר להם שיעשו כשמחת בית השואבה, שהשמחה כוחה יותר מהדמעה לפתוח השערים. ועשו כשמחת בית השואבה, וזכו בגשמי רצון ברכה ונדבה.
חכם שמעון דריהם הכהן נפטר ביום ז' מנחם אב תשי"ט (1959).
חידושים ודרושים שכתב נדפסו, לאחר מותו, בספר 'שער שמעון'. חידושים נוספים התפרסמו בירחון התורני 'המאסף' שיצא לאור בארץ ישראל. חיבורו 'מנת חלקי' על הש"ס עדיין נותר בכתב יד.
מדברי הרב בעניין 'צדקה ומרפא' מלמד שלפי עניותו, יחשב לו, שקימץ בעיסתו ונחשב שנתן הון רב.
ממונו של אדם, שיש לו בעולם הזה, לא נחשב שלו, כי הלא במותו עוזב לאחרים חילו, ומאומה אין בידו, ואפילו בחייו אפשר שיגזלוהו לסטים או יפסיד כל ממונו בעסקיו, ויישאר חייב, וימות חייב לאחרים. אמנם, איזהו שנחשב ממון שלו באמת הוא מה שייתן לעניים וללומדי תורה כי הוא שמור מל המזיקים לעולם הבא, ויערב ויבוסם לו לעולם הבא מממונו הנזכר קרן ופירות ופירי פירות. ...
ובזה יובן כוונת הכתוב במשלי: 'יש מתעשר - ואין כל, מתרושש - והון רב' רוצה לומר: יש מי שהוא מתעשר - שיש לו עושר ונכסים הרבה בעולם הזה, 'ואין כל' - שאינם נקראים ממון שלו, כי בוודאי שימות ועזב לאחרים חילו, ואין לו שום הנאה מכל העושר שהשאיר אחריו בעולם הזה. אבל יש 'מתרושש' - שבעולם הזה נחשב כעני ורש, ואף על פי כן יש לו הון רב אם נתן איזה פרוטות לעניים וקימץ מעיסתו, שלפי עניותו יחשוב לו שנתן הון רב וייהנה מהם בעולם הבא.
שער שמעון, מערכת המ"ם, עמ' רס"א, הוצאת אהבת שלום, ירושלים, תשנ"ה (1995)
מדברי הרב בעניין 'לימוד התורה' מלמד מוסר מבעלי החיים, המשוררים לשם שמיים, בלא שום פנייה.
'אדם כי יקריב מכם קרבן לה', מן הבהמה מן הבקר ומן הצאן תקריבו את קרבנכם' - התפילה היא במקום קורבן, וכמו שהקורבן נפסל במחשבה, כן התפילה נפסלת במחשבת חוץ וכיוצא, וכן בכל המצוות צריך לקיימם לשם שמים בלי שום פניה אחרת. וזה אנו למידים מפרקי שירה: שכל בעלי חיים שבראם הקדוש ברוך הוא הם משוררים להקדוש ברוך הוא: החמור כשהוא נוער, שור כשהוא גועה וכיוצא כוונתם לשורר להקדוש ברוך הוא בלי שום פניה אחרת. כן צריכין אנחנו עם בני ישראל כאשר מקיימים מצוות או לימוד תורה וכיוצא לעשות כל דבר לשם שמים. ...
וזהו: 'אדם כי יקריב מכם קרבן לה' - תפילה שהיא במקום קורבן או איזה מעשה מצוות ולימוד התורה הקדושה, שמתקרב על ידם לה', צריך שיהיה הכל לשם שמים. וזהו: 'מן הבהמה מן הבקר ומן הצאן תקריבו את קרבנכם' - שתלמדו מהם, שהם עושים הכל לשם שמים, ואין להם פניה אחרת.
שער שמעון, פרשת ויקרא, עמ' ק"ז, הוצאת אהבת שלום, ירושלים, תשנ"ה (1995)
מדברי הרב בעניין 'אהבת ישראל' מלמד שבראש השנה, יהרהרו בתשובה למחול זה לזה.
צריכים למחול זה לזה בחודש אלול ובערב ראש השנה וערב יום הכפורים שהוא זמן תשובה לכל. ולפי שבמשך כל השנה לא יבצר ממחלוקות ושנאת חינם בין איש ובין רעהו, ובראש השנה יהרהרו תשובה וימחלו זה לזה, גם הקדוש ברוך הוא עושה להם מידה כנגד מידה ומוחל להם, וכמו כן על ידי זה מעלה עליהם כאילו קיימו כל התורה כולה, כי אי אפשר שתישלם קיום התורה והמצוות אלא על ידי האחדות, ולכן כשקיבלו ישראל התורה כתיב 'ויחן שם ישראל נגד ההר' בלשון יחיד כאיש אחד.
שער שמעון, מערכת האלף, עמ' ר"ב-ר"ג, הוצאת אהבת שלום, ירושלים, תשנ"ה (1995)
מדברי הרב בעניין 'מסורת אבות' מלמד 'שבשפלנו זכר לנו' - שהעניו זוכה להוליד בנים הרבה.
העניו זוכה להוליד בנים הרבה, כמו שכתב רש"י בפרשת נח על פסוק: 'ושם אחיו יקטן' - שהיה עניו ומקטין עצמו, לכך זכה להעמיד כל המשפחות הללו. ובזה פרשתי מליצת הכתוב: 'שבשפלנו זכר לנו'. ובזה נראה לי לפרש המסורה - ארבע פעמים כתוב הלוך: א. 'הלוך וגדל'. ב. 'הלוך ונסוע'. ג. 'הלוך וחסור' ד. 'הלוך ושוב'. שידוע שמי שהניח בנים אחריו, כאילו הוא חי אפילו אחרי מותו. וזהו אומרו מי שהוא 'הלוך וגדל' - שיש לו גאווה הוא 'הלוך ונסוע' - שבכל יום הוא מתקרב ליום המיתה ולא ייזכר שמו עוד, שלא השאיר אחריו זרע, אמנם מי שהוא 'הלוך וחסור' - שמתנהג בענווה ואינו מחשיב עצמו, זה 'הלוך ושוב', שאפילו אחר מותו נחשב כאילו הוא חי ממש, והוא 'הולך ושב'.
שער שמעון, מערכת העין, עמ' רס"ז, הוצאת אהבת שלום, ירושלים, תשנ"ה (1995)
מדברי הרב בעניין 'מנהג ישראל' מלמד הסגולה בברכת הלבנה להינצל מדבר רע אם אומרה כתקנה.
'ברכת הלבנה' - יאזור חיל לברך ברכה יקרה זו תיכף כשיעברו עליה שבעה ימים שלמים מעת המולד, שהוא כמקבל פני השכינה. ויזהר שתהיה מאירה יפה ואין עליה אפילו ענן, ואם יש עליה ענן כל שהוא לא יברך. וישתדל לצאת החוצה לברך, ולא יברך ברכה זו בבית דרך החלון, אלא אם כן זקן חלוש או חולה. לא יסתכל בלבנה אלא קודם הברכה שאסור להסתכל בה על דרך האמת. ויאמר הברכה מילה במילה, בנחת רוח בשפה ברורה ובנעימה כי הרי הוא מקבל פני השכינה, ואיך ישלח דבריו בחיפזון דרך עראי כבלע את הקודש, ותיבות הברכה תבלעמו?!
יש סגולה בברכת הלבנה להינצל מן האויב ומכל דבר רע, אם יאמרנה כתקנה, ויאמין באמונה שלמה שעתיד הקדוש ברוך הוא לגאול אותנו, ונגילה ונשמחה בישועתו.
שער שמעון, מערכת הבית עמ' ר"ו, הוצאת אהבת שלום, ירושלים, תשנ"ה (1995)
מדברי הרב בעניין 'גאולת ישראל' מלמד שבתשרי זמן תשובה לכל, ועל ידי זה נזכה לגאולה.
ישראל קדושים משכימים לסליחות, מראש חודש אלול ומשברים תאוותם בעוד הלילות קצרים. ומעבירים שינה מעיניהם, לעשות נחת רוח לאבינו שבשמיים. שבאשמורת הבוקר שט בעולם העליון, ועת רצון מלפניו להתוודות ולהתחנן בתשובה שלמה לפניו, ובזה תקובל ברצון לפניו, ויסלח לכל עוונותם. ... ולא יצעק כעומד ברחוב, וידע כי הוא עומד לפניו יתברך, וישב בדרך ארץ, ויקרא בנחת ובתחנונים, כיאות למי שמבקש טובה מאת המלך. ...
ואמרו חכמינו זיכרונם לברכה: 'כלו כל הקיצים ואין הדבר תלוי אלא בתשובה', ועוד אמרו: 'שבתשרי עתידן להיגאל' - והכל אחד: שבתשרי זמן תשובה לכל, ועל ידי זה נזכה לגאולה במהרה בימינו אמן.
שער שמעון, מערכת הסמך, עמ' רס"ז, הוצאת אהבת שלום, ירושלים, תשנ"ה (1995)