חכם כדיר שלמה עטון

תרנ"ט - י"ח אדר תשל"ה      

1 9 7 5 - 1 8 9 9      

חכם כדיר שלמה עטון

מקצת שבחו

חכם כדיר שלמה עטון נולד לאימו ולאביו  בשנת תרנ"ט (1899) בג'רבה.
ראשית תורתו מפי רבו חכם מקיקץ שאול השלי, ושימש עוזרו בתלמוד התורה. חכם כדיר שלמה עטון היה מלמד בבית כנסת של חכם חזקיה פרץ שבחארה כבירה (הרובע הגדול), וכשהיה מסיים שם היה ממשיך ללמד בבית כנסת 'פאריניטי' שהיה מרוחק מאוד. הוא החזיק את בית הכנסת הזה, ואף הלך לשם בימי הקיץ והחורף הקשים כדי ללמד את ילדי ישראל תורה. חכם כדיר עטון היה סופר סת"ם, היה חזן ועובר לפני התיבה.
חכם כדיר שלמה עטון זכה באחרית ימיו ועלה עם משפחתו לארץ ישראל, והתיישב בבאר שבע, יחד עם משתדלים נוספים בנה את בית הכנסת 'תורה וחיים' על שם חכם חיים חורי.
חכם כדיר שלמה עטון היה הרוח החיה מאחורי בית הכנסת, שימש חזן, קורא בתורה ודרשן, מדי יום ביומו היה משכים לבית הכנסת להשלים מנין עם המתפללים הראשונים, ואחרי זה מתפלל שחרית עם המניין השני.
חכם כדיר שלמה עטון נפטר בליל שבת קודש, י"ח אדר תשל"ה (1975) ונטמן בבאר שבע.
לאחר פטירתו הודפסו חידושיו על התורה והגמרא ע"י מתפללי בית הכנסת שלו בספר 'בנימין צעיר'.
מדברי הרב בעניין 'לימוד התורה' מלמד שלא ימוש ספר התורה מפיו אפילו אין יכולת בידו לקיימו.
'לא ימוש ספר התורה הזה מפיך והגית בו יומם ולילה' - הקשו המפרשים למה דווקא צריך שיהא הלימוד לשמה, שהרי על כל פנים הוא לומד, ותירצו כשהלימוד יהיה לשמה אז יתמיד ללמוד בכל עת, לא כן אם הוא להתגדל ולהתייהר, חס וחלילה, שאינו לומד אלא אם ימצא בני אדם לפניו, אז הוא לומד כדי להתגדל.
וזהו: 'ולא ימוש ספר התורה מפיך והגית בו יומם ולילה' - שתתמיד ללמוד ולא תפסיק, ואם כך מוכרח שתלמד לשמה, ותרוויח על יד זה: 'למען תשמור לעשות ככל הכתוב בו' - ככל דווקא, אפילו אין יכולת בידך לקיימם, נחשב כאילו אתה מקיים אותם, ועוד תרוויח 'כי אז תצליח את דרכיך' - ותזכה לעושר וכבוד.
בנימין צעיר, עמ' ז, תל אביב תשל"ח (1978)
מדברי הרב בעניין 'מסורת אבות' מלמד שהצדיק מתהלך במותו בזכות אשרי בניו אחריו.
'מתהלך בתומו צדיק אשרי בניו אחריו' - אימתי יהיה הצדיק מתהלך, מעלה אחר מעלה? 'בתומו' - קרא בו במותו? בזמן ש'אשרי בניו אחריו' - שכיוון שזכה לגדל בניו על התורה ויראת השם, ולכן בכל עת מקבל מתנות מבניו, והרי זה דומה לאדם שטרח וגידל את בנו ולימדו מלאכה יקרה, שיש לו ממנה ריווח גדול, ושלח אותו לעיר אחרת לעבוד שם בעבודה זו, וכשהזקין אביו, היה בנו תמיד שולח לו כסף בדואר לכלכל בהם את נפשו בשופע, וכן הוא בעולם שעל ידי מעשיו הטובים, זוכה אביו לעלות מעלה מעלה.
בנימין צעיר, עמ' ט"ו תל אביב תשל"ח (1978)
מדברי הרב בעניין 'צדקה ומרפא' מלמד שמי שחונן הדל מתלווה אל הקב"ה, ומדבק בו.
'מלווה ה' חונן ודל' - יש לפרש על מי מה שאמרו חכמינו זיכרונם לברכה: שעל ידי הצדקה נעשה האדם שותף לקדוש ברוך הוא במעשה בראשית, וזהו 'מלווה ה' - מלשון התדבקות כמו 'עתה הפעם ילווה אישי אלי' - דהיינו שמתלווה אל הקדוש ברוך הוא, ואיזהו? - מי שהוא חונן דל שנותן צדקה כאמור.
בנימין צעיר, עמ' י, תל אביב תשל"ח (1978)
מדברי הרב בעניין 'אהבת ישראל' מלמד שימחל על שנאת אחיו בלבבו, שנשכחה מלבו.
יתן האדם דעתו, אם יש לו איזה שנאה עם איזה אדם, שהכעיסו בדברים או במעשה בגופו, יבקש ממנו מחילה ויפציר בו ג' פעמים, ואם לא נתרצה לו - זקוק לו יותר.
וכיוון שיש אנשים שעברו על המצווה 'לא תשנא את אחיך בלבבך' ושכחו זאת, לכן בעת הוצאת הספרים בליל יום כיפור כל הקהל אומרים: 'מחלנו מחילה גמורה'
בנימין צעיר, עמ' קל"ד, תל אביב תשל"ח (1978)
מדברי הרב בעניין 'גאולת ישראל' מלמד שה' יגמור בעדנו לטובה, תחבולות האומות להשמידנו.
ידוע כי עם ישראל חי וקיים לעולם, וכמו שנאמר: 'ואתם בני יעקב לא כליתם', וכמה עצות ותחבולות שעשו כל האומות להשמידם - לא הצליחו, והתקיים בנו: 'ואף גם זאת בהיותם בארץ אויביהם, לא מאסתים ולא געלתים' לכן עלינו לשוב בתשובה, וה' יגמור בעדנו לטובה, בגאולה שלמה, במהרה בימנו אמן.
בנימין צעיר, עמ' קמ"א, תל אביב תשל"ח (1978)
מדברי הרב בעניין 'מנהג ישראל' מלמד שילך אל קברי צדיקים בערב ראש השנה, ויפריש לעניים.
נוהגים ללכת בערב ראש השנה, אחרי תפילת שחרית, להשתטח על קברי הצדיקים, שיכתבנו, ה' יתברך ברחמיו, לחיים טובים ולשלום, אנחנו וכל ישראל בכל מקום שהם ...
אמרו חכמינו זיכרונם לברכה: לולי תפילת המתים על החיים, לא היו החיים מתקיימים אפילו שעה אחת, ובפרט במקום קדוש על קברות הצדיקים, בוודאי שתועיל התפילה, ויאמר: יהי רצון שתהיה נשמת פלוני בן פלונית צרורה בצרור החיים, אמן.
ויש לתת צדקה לעניים, ואם אין עניים יפריש אותם בצד וכשימצא עניים יתן להם אותם.
בנימין צעיר, עמ' ז, תל אביב תשל"ח (1978)
מדברי הרב בעניין 'לימוד התורה' מלמד שחידושיו בתורה כלבוש המעטף את אורה, ואז עוטה בה כיריעה.
'עוטה אור כשלמה נוטה שמים כיריעה' - אפשר לפרש על מי מה שאמרו חכמינו זיכרונם לברכה: שהמחדש חידושים בתורה בורא שמיים חדשים, והנה המחדש חידושים בתורה נחשב כלבוש לתורה, שעושה לה פירוש חדש כמו שמלה חדשה וחלק של חכמים וזה שאמר הכתוב: 'עוטה אור כשלמה' - שמעטף התורה הנקראת אור, ככתוב: 'כי נר מצווה ותורה אור' - אז 'נוטה שמיים כיריעה'.
בנימין צעיר, עמ' ט תל אביב תשל"ח (1978)
מדברי הרב בעניין 'מסורת אבות' מלמד מוסר גדלו לחנך בניו בנערותו שאימת מוטלת עליהם.
'כחיצים ביד גבור כן בני הנעורים' - אפשר לומר שמוסב על הבנים עצמם, שישתדל לחנכם בנערותם, שיותר פועל המוסר בנער יותר מן הגדול, וכמו שאמר שלמה המלך, עליו השלום, במשלי: 'חנוך לנער על פי דרכו גם כי יזקין לא יסור ממנה' - וזה מוסר גדול לחנך את בניו בנערותם, שאז אימתו מוטלת עליהם, ויכול לחנכם כרצונו אבל שיגדלו, אין דבריו נשמעים אצלם כל כך.
בנימין צעיר, עמ' י"ד תל אביב תשל"ח (1978)