מקצת שבחו

'שאלו את שלמה בן דוד, איזהו בן העולם הבא? אמר להם: כל שמתקיים בו 'ונגד זקניו כבוד'. כי זה של יוסף, בנו של רבי יהושע חלש, התעלף. אמר לו אביו: מה ראית? אמר לו: עולם הפוך ראיתי. עליונים למטה ותחתונים למעלה. אמר לו: עולם ברור ראית' ...
עוד יש דין, שהבא על אשת איש, אין לו חלק לעולם הבא, וזה ששאלוהו: האם דוד אביך, יש לו חלק לעולם הבא או שכל האומר דוד המלך חוטא, אינו אלא טועה? ... ועל זה השיבם: .... אומנם דוד אבי נתקיים בו: 'כנגד זקניו כבוד' כפי שאמרו בגמרא: כשבנה שלמה את בית המקדש, ביקש להכניס את הארון לבית קודשי הקודשים, דבקו השערים זה בזה. אמר שלמה עשרים וארבע רננות - ולא נענה. פתח ומאר: 'שאו שערים ראשיכם, והינשאו פתחי עולם, ויבוא מלך הכבוד' - ולא נענה. כיוון שאמר: 'ה' א-להים, אל תשב פני משיחך, זוכרה לחסדי דוד עבדך' - מיד נענה. באותה שעה נהפכו פני כל שונאי דוד כשולי קדירה, וידעו כל העם וכל ישראל, שמחל לו הקדוש ברוך הוא על אותו העוון. עד כאן.
וזה מפני שעשה דוד תשובה. 'וגדולים בעלי תשובה מכל זקנים וצדיקים'. וזהו: 'כנגד זקניו' - ששקול הוא כנגד כל זקניו. כי זה של רב יוסף, שהראו לו עליונים למטה ותחתונים למעלה, שבמקום שבעלי תשובה עומדים, אין צדיקים גמורים יכולים לעמוד. ולכן אמר יעקב לראובן, שעשה תשובה: 'ראובן, בני בכורי אתה' – כלומר, עדיין בכורי אתה, ולא הפסדת כלום בשביל החטא, ואדרבא 'יתר שאת' יש לך על הצדיקים.

'שניים שניים באו אל נח' - כתב הילקוט הראובני: מכאן שגומרים את ההלל. וקשה - מה תלוי זה בזה? ויובן מאמרם זיכרונם לברכה: 'שניים שניים' – הם ב' ימים של פסח וב' ימים של עצרת, 'באו' – בגימטרייה: ט' - שהם ט' ימים של חג הסוכות, 'אל נח' - נ"ח רומז לנס חנוכה, שגומרים בו את ההלל שמונה ימים. מעתה מובנים דברי המדרש, שסמך עניין ההלל לפסוק הנזכר.

'והנה שלושה אנשים ניצבים עליו' - יקשה למה קרא שמם 'אנשים', הרי מלאכים היו? - אלא יובן על פי מה שאמרו המפרשים: בשעה שרצה הקדוש ברוך הוא ליתן תורה לישראל, אמרו מלאכי השרת: 'תנה הודך על השמיים'. אמר להם: אם תרצו לזכות בתורה, תהיו אנשים כמותם. לפיכך ירדו לגבי אברהם.

'וימהר לעשות אותו, ויקח חמאה וחלב ובן בקר' – וקשה, היאך אברהם שהעידו עליו חכמינו זיכרונם לברכה, שקיים כל התורה כולה, ואפילו עירובי תבשילים, יאכיל בשר בחלב למלאכים שהם קדושים. ... ועוד איך בישל אברהם את הבשר בחלב, והרי התורה נקראת חסד, שנאמר: 'תורת חסד על לשונה', והיא אמרה: 'לא תבשל גדי בחלב אימו', כיוון שזו מידת אכזריות לבשל את הבן בחלב אימו? וגם כן על המלאכים קשה, היאך אכלו בשר בחלב? ... ויובן בהקדים מה שאמרו במדרש: כשעלה משה למרום, ביקשו המלאכים לפגוע בו, ולשורפו בהבל פיהם. אמר לו הקדוש ברוך הוא: החזר להם תשובה. אמר להם משה: והלא מיכאל, שר הגדול שלכם, אכל בשר בחלב אצל אברהם אבינו. עד כאן.
וקשה, למה פירט משה רבינו, מיכאל דווקא, והלא כתוב: 'ויאכלו', 'ויאמרו' - לשון רבים. משמע שגם גבריאל ורפאל אכלו? - ויש לתרץ, לפי שהתורה נקראת חסד, ואין דרך החסד לנטות אחר הדין. ואמרו חכמינו זיכרונם לברכה, שמיכאל הוא שר החסד כמו שכתוב: 'ואין אחד מתחזק עימי על אלה כי אם מיכאל שרכם', וכן נאמר: 'ובעת ההיא, יעמוד מיכאל השר הגדול, העומד על בני עמך' - עמך לא נאמר אלא 'בני עמך' - ללמדך, שמיכאל יהיה המלמד תינוקות, ודווקא לו נאה, כיוון שאינו קפדן. ... עפ"י זה מובן מדוע טענת משה רבינו על אכילת בשר וחלב, הייתה דווקא על מיכאל, והוא משום שמיכאל הוא סמל החסד, ואיסור בשר וחלב יש בו משום אכזריות, ואין דרך החסד לנטות אחר האכזריות.

'ואל הבקר רץ אברהם, ויקח בן בקר רך וטוב, ויתן אל הנער, וימהר לעשות אותו' - ולכאורה, כיוון שאמר בתחילה 'ואל הבקר רץ', הרי שכבר נאמרה זריזות בעשייתו, ולמה חזר ואמר: 'וימהר לעשות אותו'. ...
ויתבאר במה שאמר בעל ה'חסד לאברהם', שאדם וחווה בחרו להיקבר במערת המכפלה, לפי שהיא מכוונת לגן עדן, ומיום שנקברו שם אדם וחווה, נסתם פי המערה מפני הבריות, כדי שלא ידעו הבריות מעלת המקום, ובאותו היום שבאו שלושה המלאכים אצל אברהם אבינו, הלכו אברהם וישמעאל בנו ליטול ג' פרים מהמקנה שלו. הלך רפאל בנסתר, ונדמה לו כפר חשוב ומשובח, וכשבא אברהם לתופסו, היה נשמט ובורח מעט מעט עד שהגיע אברהם אבינו למערת המכפלה, ונפתחה פי המערה, וכל זה בשליחותו של מקום, שימצא אברהם את המערה הזו, וכשנכנס אברהם אבינו למערת המכפלה, ראה אדם וחווה קבורים שם, והריח שם ריח גן עדן, מיד ידע מעלת המקום, וחמד להיות קבורתו שם, ומיד נמסר הפר מאליו בידו. וכיוון שהגיע לאהלו, שחט לאותם ב', שנתן לנער, שהם 'רך' ו'טוב', וכיוון ששחטם, היה רואה לכאן ולכאן, ולא מצא הפר הג' הנעלם, לפי שרפאל היה, ונדמה לו בדמות פר. מה יעשה אברהם? והרי מקנהו בהר, והגיע זמן הסעודה. – הביא ספר יצירה וברא פר בשמות הקודש, המובאים שם. וזהו: 'וימהר' - שלא לאחר זמן הסעודה, ולכן נאמר: 'לעשות אותו', ולא לבשלו, ולכך נאמר: 'ואל הבקר רץ' - בלשון יחיד, כי רק על פר אחד רץ אברהם.