מקצת שבחו
חכם כליפה אלמליח נולד לאמו רחל ולאביו חכם מסעוד בשנת תר"ד (1844) בכפר איית אמעללאת בדרום במרוקו.
ראשית תורתו ביישוב אוולאד מנצור, אליה עברה משפחתו מאיית אמעללאת. גדל בעוני רב, וחווה שנות רעב קשה עד שנשרו שערות ראשו. בגיל 14, עבר ללמוד בעיר מראכש בישיבת החכם דוד שלוש, ולמד בחברת החכם יעקב דהאן והחכם אברהם אביטבול, לימים מראשי הישיבה. בעוניו הרב, נאלץ אביו למכור פרידתו כדי שיוכל לשלחו לישיבה. אמו היתה שולחת בידו מאפים מיובשים שאפתה, מהם היה זן עצמו, והיה לן בעזרת הנשים.
חכם כליפה אלמליח גדל בתורה ורכש את כל מקצועות הקודש. בשנת תרכ"ז (1867) עם סיום לימודיו, חזר ליישובו אוולאד מנצור לשמש בקודש לצד חכם משה ועקנין, רב היישוב. הוא הקדיש את כל עתותיו ללימוד תורה, ובהעמדת תלמידים. כשנפטר חכם משה ועקנין, התקבל כרב היישוב. חכם כליפה אלמליח שימש ברבנות באוולאד מנצור 83 שנים, במהלכן עסק בכל מקצועות הקודש, זכה להרביץ תורה ברבים ולהעמיד תלמידים הרבה, בראשם חכם דוד סויסה, חכם יעקב אבוקסיס
וחכם יעקב אלמליח.
בין תלמידיו הרבים, זכתה גם שרה אבוקסיס, מבנות הכפר. דרכה היה להיכנס לעזרת נשים ולהאזין ללימוד, וכך אט אט היתה נכנסת ויושבת בצדי בית הכנסת. חכם כליפה אלמליח נזף בה, שדרכו ללמד בנים ולא בנות. אך כשראה את התמדתה, פעם אחר פעם, שנכנסת לבית הכנסת, הסכים לבסוף ללמדה, וכמו שאר התלמידים ידעה גם היא לשנן את פסוקי התנ"ך ללא טעות עם טעמי המקרא, וזכתה להיות האישה היחידה בכפר שידעה קרוא וכתוב.
חכם כליפה אלמליח היה מלומד בניסים, ויראתו היתה על פני כל הארץ. מוסלמים כיהודים היו עומדים להתדיין בפניו, ולבקש עצתו וברכתו. היה גם כותב קמיעות ומזוזות לרפואת חולים.
חכם כליפה אלמליח נישא שלוש פעמים. אשתו השנייה היא מרת רחל, אותה נשא לאישה לאחר הסמכתו, עם שובו לאוולאד מנצור. שם אשתו השלישית מרת מוניה.
כשנודע לו על פטירת אשתו השלישית מרת מוניה, איבד את מאור עיניו. ומאז לא שב לראות. בשנת תש"ד (1944), כשהיה בן קרוב למאה, קם בחצות הלילה, ועלה לגג הבית לומר תיקון חצות. מסיבה שאינה ברורה מעד ונפל מהגג לחצר. חכם כליפה אלמליח שכב ללא תגובה שלושה ימים עד שחשבוהו למת. כשבאו אנשי החברה קדישא נדהמו לראותו, פותח את עיניו ומספר להם גילוי אליהו, שהבטיחו עוד עשר שנות חיים, וכך אכן היה.
בשנת תש"י (1950) עבר לקזבלנקה, וגר בבית בנו חכם מסעוד, שם נפטר ביום ט"ז תשרי שנת תשי"ד (1954).
חידושיו של חכם כליפה אלמליח, שעמדו מונחים בביתו של בנו חכם מאיר אלמליח, אבדו לנו ואין אנו יודעים היכן הם. ספריו האישיים, אותם העלה בנו
חכם אברהם אלמליח לארץ, נרטבו בשיטפון, ואבדו לנו, אף הם. אין בידינו כתבים מדברי תורתו, העלנו על הכתב, דברים שנאמרו משמו ע"י ילדיו ותלמידיו, בעזרת נכדו החכם אברהם אסולין.
מדברי הרב בעניין 'מסורת אבות' מלמד לשאת על ידיהם את אביהם הזקן, ולא לשאתו בעגלות.
'וישאו בני ישראל את יעקב אביהם, ואת טפם ואת נשיהם בעגלות, אשר שלח פרעה לשאת אותו' - את יעקב אביהם נשאו בידם, ואת בני המשפחה והטף נשאו בעגלות. ולכאורה, למה לא לקחו את אביהם בעגלה? - אלא דייק הפסוק: 'וישאו בני ישראל את יעקב אביהם' - מפני שיעקב אבינו, עליו השלום, מפאת חלישותו מרוב גילו והצרות שעברו עליו, נשאו בניו על ידם, אבל את משפחתם נשאו בעגלות.
חכם כליפה אלמליח, אין בידינו כתבים מדברי תורתו, העלנו על הכתב, דברים שנאמרו משמו ע"י ילדיו ותלמידיו. מתוך 'החכם היומי'
מדברי הרב בעניין 'אהבת ישראל' מלמד שזוכים להתקדש בשמותיו הרמוזים בתיבות אמת ויציב.
'אמת ויציב ונכון וקים וישר ונאמן ואהוב וחביב ונחמד ונעים ונורא ואדיר ומתוקן ומקובל וטוב ויפה הדבר הזה עלינו'. - מה שאומרים בתפילת שחרית לאחר שמע ישראל: אמת ויציב - חמש עשרה תיבות מחוברות באות ו' - לרמוז 15 כפול 6 - עולה 90, ועם הכולל עולה 91 - גימטרייה שם הויה ושם אדנות ובכך רומז אחר קבלת מלכות שמים, שזכינו להתקדש בחמש עשרה תיבות הרמוזים בשמותיו יתברך.
חכם כליפה אלמליח, אין בידינו כתבים מדברי תורתו, העלנו על הכתב, דברים שנאמרו משמו ע"י ילדיו ותלמידיו. מתוך 'החכם היומי'
מדברי הרב בעניין 'צדקה ומרפא' מלמד עצה לעני שיתעשר, בזה שירבה בכבוד אשתו.
'אל תירא כי יעשיר איש, כי ירבה כבוד ביתו' - מעשה בשני עניים, שביקשו לשים קץ לדלותם. נדברו ביניהם לגשת אל הרב, ולבקש את עצתו וברכתו להצלחה בחייהם ובפרנסתם, אמר אחד מהם לחברו: גש אתה תחילה, ובקש את ברכת הרב, ואם יועיל אכנס גם אני אל הרב.
נגש הראשון ונכנס אל הרב, שפך בפני הרב את צרותיו, וכי בקושי מוצא הוא את פרנסת ביתו. מיד יעץ לו הרב לתת מעשר מכל רווחיו, שכבר אמרו: 'עשר בשביל שתתעשר', זאת למרות וכל פרנסתו מסתכמת בתרומות ספורות, אותם מקבל מהעוברים ושבים.
הלה שקיבל את עצת הרב, תוך מספר שבועות האירה לו ההצלחה ונתעשר. כשפגש את חברו העני סיפר לו על עצת הרב והברכה שהגיעה בזכותה. נכנס גם הוא אל הרב וביקש את עצתו, אמר לו הרב: 'כבד את אשתך', עשה כן העני והתעשר, שכבר אמרו: 'לעולם יהא אדם זהיר בכבוד אשתו, שאין ברכה מצויה בתוך ביתו של אדם אלא בשביל אשתו'. ובכך יתפרש מה שאמר דוד המלך: 'אל תירא כי יעשיר איש' - אל תתפלא על התעשרותו הפתאומית של חברך, כי סיבת הדבר היא, 'כי ירבה כבוד ביתו' - ביתו זו אשתו, וכשקרא לה כך - הרי כיבדה, כמאמרם זיכרונם לברכה: 'מעולם לא קראתי לאשתי - אשתי אלא ביתי.
חכם כליפה אלמליח, אין בידינו כתבים מדברי תורתו, העלנו על הכתב, דברים שנאמרו משמו ע"י ילדיו ותלמידיו. מתוך 'החכם היומי'
מדברי הרב בעניין 'מנהג ישראל' מלמד שלא ישנה שמו, שיקראו בשמו מה שייכתב על מצבתו.
'קרבם בתימו, לעולם, משכנותם לדור ודור, קראו בשמותם עלי אדמות' - מזהיר דוד המלך את ישראל, שלא לשנות את שמם, שהרי אחד משלושה דברים, בזכותם יצאו ישראל ממצרים היה - שלא שינו את שמם, ומכאן תוכחה שלא לשנות את השמות כנהוג, במקום אברהם - אלברט, ותמורת יוסף - יוסוף.
וזה אומרו: 'קראו בשמותם עלי אדמות' - לא טוב, עושים אותם האנשים, שמשנים את שמם, ורק בהיותם באדמה מזכירים את שמם המלא - שהרי על המצבה לא נכתב שם הכינוי.
חכם כליפה אלמליח, אין בידינו כתבים מדברי תורתו, העלנו על הכתב, דברים שנאמרו משמו ע"י ילדיו ותלמידיו. מתוך 'החכם היומי'
מדברי הרב בעניין 'לימוד התורה' מלמד רמז הי"א תקום: ראשי תיבות הלל, יוסף ואלעזר בן חרסום
'רבות מחשבות בלב איש, ועצת ה' היא תקום' - אמרו רבותינו זיכרונם לברכה: 'הלל מחייב את העניים' -שבהיותו עני למד תורה במסירות נפש. 'רבי אלעזר בן חרסום מחייב את העשירים' - שלמרות עושרו הרב של אביו, עזב הכל והלך ללמוד תורה. 'יוסף מחייב את הרשעים' - שיוסף היה יפה תואר, ואף הציעה לו אשת פוטיפר לשכב עמה, אך הוא לרוב צדיקותו לא שמע לה ונכנס לכלא בגללה.
וראשי תיבות שמותם: הלל, יוסף ואלעזר עולה 'היא' - לרמוז הפסוק: 'רבות מחשבות בלב איש' - פעמים והאדם שוקע בענייני העולם הזה, ולא מפנה עצמו ללימוד תורה, אך 'עצת ה' היא תקום' - עליו להתבונן בשלושת אלו: הלל, יוסף ואלעזר, וללמוד מוסר להתמיד בעמל התורה.
חכם כליפה אלמליח, אין בידינו כתבים מדברי תורתו, העלנו על הכתב, דברים שנאמרו משמו ע"י ילדיו ותלמידיו. מתוך 'החכם היומי'
מדברי הרב בעניין 'גאולת ישראל' מלמד סדר ההולכים בעשיית מצווה, שהאתונות אחר, ולא יעכבום.
'עשרה חמורים נושאים מטוב מצרים, ועשר אתונות נושאות בר ולחם ומזון, לאביו לדרך. - בשעה שביקש יוסף מאחיו להעלות את אביו למצרים, שלח יחד עימם עגלות מליאות כל טוב מארץ גושן, וזה שכתוב: 'עשרה חמורים ... ועשר אתונות' - האתונות נשלחו אחרי החמורים, והלכו אחריהם בעדר, כדי שלא לעכב את ההליכה, כי אילו היו מלפנים, היו החמורים מחזרים אחריהם, ולא היו דבקים בהליכתם.
חכם כליפה אלמליח, אין בידינו כתבים מדברי תורתו, העלנו על הכתב, דברים שנאמרו משמו ע"י ילדיו ותלמידיו. מתוך 'החכם היומי'