מקצת שבחו

'וידבר ה' אל משה בהר סיני לאמור ... ושבתה הארץ שבת לה' - דע אתה המעיין במצווה הזו, שהיא כשאר המצוות, אם כן, מה הסיבה שהוא ייחדה בסיני מכלל המצוות? - לפי שהפקרת ממון האדם והזנחת הרכוש יקשה על האדם לפי ערך דמיונו הנפסד וטבעיו הגופניים, וכאשר רצה ה' הכשרת נפשותיהם והוצאתם מאותו מצב אל מצב ההסתפקות והפסקת התאוותנות, לכך ציווה אותם במה שהזכיר בפרשה זו, ויוחסה לסיני כדי להרתיע ולהפחיד כדי שיקיימו את זה.

וראיתי לסיים פרשה זו בעניין הזה הנעלה והעצום, והוא היות תפילין של יד בקלף אחד, ותפילין של ראש ארבעה קלפים, ושין של ארבעה ראשים, ושין של שלושה וכו'.
דע עתה המעיין כי אלו מן הסודות הכמוסים. אבל אנו נאמר ראשי פרקים: דע כי תפילין של יד נעשו על קלף אחד כדי שיתעורר האדם ויעשה שימוש אותו הרוח הנפשי לדרישת השלמות, כי התורה כבר יחסה הכבוד ללב, כי הוא ראשית השלמות שנאמר 'וידעת בלבבך' - לב חכם בימינו. ואף על פי ששימושו גם בשכל במקצת הדברים, הרי הלב הוא מקום השלמות לכך נעשו על קלף אחד. ותפילין של ראש על ארבעה, כנגד הכוחות אשר בראש אשר מקומן המוח. כי תפילין של ראש הוא הוראה לשלמות ארבעת הכוחות אשר במוח, והן המתבונן, והמדמה, והזוכר, והמתרשם, וכל אחד יש לה תא במוח, והבן זה. ונעשית של ארבעה ראשים, ושין של שלושה ראשים, להורות על שבעה כוכבי הלכת, והם שלושה לשמאל השמש ושלושה לימין השמש, והיא באמצעו.

'כל דכפין ייתי וייכול' - כלומר עניינו: מי שהוא רעב יבוא ויאכל, לפי שאנחנו בלילה הזה מלכים, אחר שהיינו עבדים לפרעה. 'וכל דצריך לפסח ייתי ויפסח' - כלומר עניינו: מי שיש לו צורך להתגייר ולהיכנס בתוכנו, יבוא ויהיה כמונו. 'שתא הכא, לשנה הבאה' - זה על דרך התפילה, כלומר עניינו: שנה זו, אף על פי שאנו בגלות, הרי בשנה הבאה ואנחנו בארץ ישראל. 'שתא הדא עבדי' - כלומר עניינו: כי בשנה זו אנחנו כבושים תחת השעבוד, 'לשתא דאתיא בני חארי' - כלומר עניינו: ובשנה הבאה, אם ירצה ה', ואנחנו כבר בני חורין.

וכבר ישר בעיני להסדיר טעמי תורתנו בכל המועדות:
אשר לשבת הרי היא מורה על חידוש העולם והיא דוגמא מחיי העולם הבא. והורתה לנו על שני יסודות: הראשון חידוש העולם, והשני שהוא יתעלה, גומל מי שמקיים מצוות התורה ומעניש מי שעובר על אזהרותיה, ושהחשוב שבגמולו העולם הבא. והחמור בעונשו הכרת.
והפסח להנציח אותות מצרים לדורות כיוון שהוא מורה על המופתים אשר הם מורים על חידוש העולם, ושהוא מחודש, ומחדשו קדום. וחג השבועות מורה על שיש תורה מן השמים, ועל שתורת משה לא תבטל ולא תשתנה, ולא תבוא תורה וכו', והוא אומרו: 'ואת כל הדבר אשר אנכי מצוה אתכם היום לא תוסיף עליו ולא תגרע ממנו'. ושהוא יתעלה מצוי, כיוון שהם השיגו את זה בעצם אותו היום, והוא אמרו 'אנכי ה' א-להיך', ושהוא אשר ראוי לעבדו ולרוממו, ואין לעשות כן לזולתו, והוא אומרו: 'לא יהיה לך א-להים אחרים על פני'. ועל אמיתות הנבואה והוא אומרו: דבר ה' אל כל קהלכם', ועל נבואת משה שהיא למעלה מנבואת שאר הנביאים, והוא אומרו: 'ונגש משה לבדו'.
וראש השנה מורה על שהוא יתעלה יודע מעשי בני אדם ולא הזניחם, ולפיכך שוקלים עוונות אדם וזכיותיו בראש השנה. ויום הכיפורים עניינו יום תשובה וסליחה, והרי הוא מורה על תחיית המתים אשר היא מן גמול לצדיקים. וחג הסוכות מורה על אותות מדבר, וכל הנפלאות מורות על החידוש. ונצטווינו בשמחה ברגל לנחת נפשותינו, ונשתלם במדעים ובחכמות, ויתקיימו נפשותינו בקיום מושלם, והיא השמחה האמיתית כמו שאמר: 'ושמחת עולם על ראשם'.

'בפיך ובלבבך לעשותו' - אמר כי העשייה בדברים המידותיים והם המצוות קלה מאוד, והם אשר אמר בהם בפיך. והשגת הדברים העיוניים והם ההגיוניים שבתורה קלים מאוד בהתבוננות בהם בשכל, והם אשר בהם נאמר: 'ובלבבך לעשותו'.

'ואם תלכו עמי בקרי' - אם תאמרו שהוא קרי אוסיף עליכם חמת אותו קרי, עניין הדבר לפי עיקר דתנו, שה' פוקד מצבי בני אדם ושולט עליהם ומסדיר מצביהם. במה דברים אמורים? - אם אנו נשמעים, ומפסידם אם מרדנו, וכאשר אירע בנו דבר אמרנו: אין זה אלא מקרה ואירוע שאירע, והוא הקרי האמור בתורה, כלומר מקרה, הרי זה מביא להפסד ההשקפה, ומבטל הדעה ברציפות ההשגחה בעולם, ויאמרו שהעולם מוזנח, והרי זה דבר מי שאומר עזב ה' את הארץ, ומזה תבטל הנבואה והגמול והעונש. אם תשמעו איטיב לכם, ואם לא תשמעו אריע לכם.