חכם יוסף סימן טוב ערב הכהן

תרל"א - ז' אדר      

0 - 1 8 7 1      

חכם יוסף סימן טוב ערב הכהן

מקצת שבחו

חכם יוסף סימן טוב ערב הכהן נולד בשנת תרל"א (1871) בג'ירמוק שבאנטוליה שבתורכיה. 
ראשית תורתו למד מפי רב העיר, חכם יצחק בן אברהם אזולאי, וכבר מגיל צעיר היה משמשו, והחל לעסוק בצורכי ציבור בעיר מגוריו. בשנת תרמ"ו (1886), לאחר פטירת חכם יצחק אזולאי, החליפו חכם יוסף סימן טוב ערב הכהן והיה למורה הצדק בעירו ג'ירמוק.
חכם יוסף סימן טוב ערב הכהן נשא לאישה את שרה.
בשנת תרע"א (1911) חכם יוסף סימן טוב ערב הכהן זכה ועלה לארץ ישראל והתיישב בירושלים. הוא היה בין מקימי בית הכנסת הג'רמוקלים בשכונת נחלאות, שלימים נקרא בית הכנסת 'ויאמר אברהם', והיה דורש בכמה בתי כנסיות בשכונה. הוא התמסר לפעילות ציבורית והיה מנהיגם של עולי ג'ירמוק, סויריק ודיארבקר בירושלים. 
בשנת תרפ"ג (1923) החל לשמש כדיין בבית דינו של החכם דוד פאפו, יחד עם החכם שמואל פארדו. 
יום פטירתו אינו ידוע לנו, אנו מציינים אותו ביום ז' באדר, שכל נשמות חכמי ישראל כלולות במשה רבינו.
ספרו 'ויצבור יוסף' על חמישה חומשים, יצא לאור לאחר מותו בשנת תשכ"ד (1964) ע"י חכם אברהם פטאל, שהיה רב בית הכנסת הג'רמוקלים, בו דרש את חכם סימן טוב ערב הכהן.
מדברי הרב בעניין 'גאולת ישראל' מלמד שהגאולה מוכנה, ובתוככם נסתרת כעניין ניסים שבגלות.
'אני ה' בעתה אחישנה' - היות כל מידותיו של הקדוש ברוך הוא מידה כנגד מידה, לכן הצדקה מקרבת הגאולה, שיהיה 'אחישנה'. כי עיקר מצוות הצדקה כמו שאמר רש"י, זכרונו לברכה, להקים העני לפני נפילתו, משעת מוטת ידו, ולא יעזוב אותו עד גמר נפילתו, שאז קשה להקימו. לכן כשרואה שישראל משגיחים זה על זה, כל אחד עוזר את חברו, להקימו קודם נפילתו, ומעמידו על איתנו, אז גם ה' יתברך שמו יעשה כך ולא ימתין עד גמר הנפילה.
ולזה אמר: 'שמרו משפט ועשו צדקה כי קרובה ישועתי לבוא וצדקתי להגלות' - במשפט אמר שמרו, ובצדקה אמר עשו. והעניין הוא ידוע, כי הצדקה והמשפט הם שני הפכים ... אצל המשפט 'שמרו' - לשון 'ואביו שמר את הדבר' - לשון המתנה. מה שאין כן בצדקה אמר 'עשו' - לשון עשו - חושו, שעניינו מהירות, שתמהרו בצדקה מוטת היד, והטעם: 'כי קרובה ישועתי לבוא וצידקתי' מוכנת - רצה לומר: איחור הגאולה לא מקוצר יד, כי 'ישועתי' דייקא 'קרובה לבוא, וצדקתי' מוכנת אתי ואינה צריכה 'להיגלות', כי היא בתוככם רק בסתר כעניין ניסים שבגלות שהמה ניסים נסתרים, ואינה צריכה רק שתתגלה, והאיחור הוא מצדכם, ותלוי בכם, לכן בעשותכם צדקה במהירות תבוא הגאולה במהרה.
ויצבור יוסף, דרוש לתשובה, עמ' ק"פ, דפוס המערב, ירושלים, תשכ"ד (1974)
מדברי הרב בעניין 'אהבת ישראל' מלמד כלל ישראל הם ספר תורה כשרה, ואין למחוק אות אחת.
יבואר על פי מה שפרשנו בפרשת נצבים על ענין אהבת איש את רעהו באמיתות כמו שאמר רבי עקיבא ואהבת לרעך כמוך זה כלל גדול בתורה ואם אין אהבה אז ויעשן אף ה' באיש ההוא... וזהו מאמר התנא לא מצא הקדוש ברוך הוא כלי מחזיק ברכה לישראל אלה השלום כי אינם ראויים לברכה אלה בהיות להם שלום ואחדות, והבן זה כי יקר הוא ותחזור על זה המאמר כדי שיהיה לך זירוז וחריצות ליזהר בכבוד חברך, והקהל אשר אתה חי עמהם. ...
ובזה גם כן יובן מאמר הנביא: 'חבור עצבים אפרים הנח לו חלק לבם עתה יאשמו' - כי לכאורה ייפלא מה הטעם? - אולם ידוע כי בודאי אסור למחוק אות אחד מן התורה לפסול ספר תורה שלמה מקדושתה כמו הנותץ אבן מהמזבח, וידוע כי הקדוש ברוך הוא מקיים כל המצוות שציווה לנו, ולכן בהיות אחדות בישראל ואז כלל ישראל הם ספר תורה כשרה אז אין הקדוש ברוך הוא עונש אותם.
ויצבור יוסף, פרשת ניצבים, עמ' קע"ח, דפוס המערב, תשכ"ד (1974)
מדברי הרב בעניין 'צדקה ומרפא' מלמד 'טרם יקראו ואני אענה' לשאינו ממתין לעני שיבוא ויבקש.
והנה תדע כי בעת שמידת הדין מתוחה בעולם ושערי תפילה ננעלים, אז אם הוא מאותו סוג שאינם שואלים על העני עד שיבוא ויבקש מהם ויתחנן אליהם, על אלו נאמר: 'יקראני ואענהו' אז אלו התשועה רחוקה מהם. ועל הסוג השני שהם דורשים את העני, עליהם נאמר: 'טרם יקראו ואני אענה', ובאין ספק שזו מידה כנגד מידה. ותדעו מורי ורבותי כי כפי התנהגות האדם למטה כן מתנהגים עמו למעלה, ואם מידתו למטה להעלים עיניו מהעניים, ובפרט מן התלמידי חכמים ולומדי התורה, ומחכה עד שיבואו אליו ויתחננו לפניו, אז יתנדב בעבורם, גם בשמיים לא יתנו לו עד שיתמקמק ויצעק עד שיענו לו מן השמיים, אבל אם לא יקרא לא יענוהו. אמנם מי שהוא 'משכיל אל דל' ואינו ממתין עד שיבוא אליו, אלה הוא מקדים ושואל עליו, גם הקדוש ברוך הוא לא ימתין עד שיתפלל אליו עד שיתן לו, אלא טרם יקרא ה' יענהו. וירוויח בזה בהיות, חס וחלילה, מידת הדין מתוחה בעולם, ולא יכול להתפלל כי שערי תפילה ננעלים, אף על פי כן הקדוש ברוך הוא יענה אותו קודם שיקרא.
ויצבור יוסף, פרשת בהר, עמ' קי"א, דפוס המערב, תשכ"ד (1974)
מדברי הרב בעניין 'בין ישראל לעמים' מלמד לבקש שיהיה מטבעו מרחם על הבריות, אהוב ושונא.
'טוב ה' לכל ורחמיו על כל מעשיו' - זאת אומרת: טוב ה' לכל, ומרחמיו הוא נותן לבריותיו. היינו כי הקדוש ברוך הוא חנן אותנו במידת הרחמנות, כדי שנהיה אנחנו עם ישראל בטבע, לחמול איש על רעהו, כמו שאמר הכתוב: 'ונתן לך רחמים' - ופירש בגמרא: יתן לך ה' מרחמנותו, שיהיה לך מטבעך רחמנות על הבריות, 'וכל המרחם על הבריות מרחמים עליו מן השמים'. וזה שאמר דוד המלך, עליו השלום: 'הללו את ה' כל גויים ... כי גבר עלינו חסדו' - זאת אומרת: כי נטע המידה הזאת, הרחמנות, בתוכנו ואז 'ואמת ה' לעולם' - הוא הבורא יתברך שמו עוזר אותנו בישועה האמיתית, וזהו בקשתנו מאיתו יתברך שמו: 'אתה ה' לא תכלא רחמיך ממני' - היינו: שאהיה מטבעי מרחם על הבריות תמיד, הן קרוב הן רחוק, הן אהוב והן שונא אז יקויים בי 'כל המרחם על הבריות מרחמים עליו מן השמים'.
ויצבור יוסף, פרשת נשא, עמ' קכ"א, דפוס המערב, תשכ"ד (1974)
מדברי הרב בעניין 'מסורת אבות' מלמד גאולת יעקב היא מורשה לגאולת בניו להעלות גם אותם.
'אנכי ארד עמך מצרימה ואנכי אעלך גם עלה' - אותך ואת צדיקים כיוצא בך. והרצון בזה כי הוא יתברך סבב על יעקב, שיבוא למצרים ראש לגלות בניו, ולהבטיחו להעלותו משם, למען אשר עלייתו ממצרים תעמוד לנס, ותהיה מורשה לבניו אחריו. כי יפליא יתברך חסדו עמהם, להעלות גם אותם מבור גלותם ... והוא מבואר בדברי הנביא: 'מזרה ישראל יקבצנו כי פדה ה' את יעקב' - לומר יש להם לבטוח בהשם יתברך, שיקבץ נדחיהם מבין הגלויות כי מכבר פדה ה' את יעקב אביהם, ועל היות כח הבנים כלול באבות. לזה גאולת יעקב אבינו, עליו השלום, מורשה לגאולת בניו.
ויצבור יוסף, פרשת שמות, עמ' ל"ח, דפוס המערב, תשכ"ד (1974)
מדברי הרב בעניין 'מנהג ישראל' מלמד תקנות ישראל והמנהגים לשמור מגעת בגופי האיסור.
תקנות ישראל הקדושות המה יסודות, ולהם עשר ידות, ולא תגע בו יד. ומי ששולח בהם יד אז נוגע הוא בגוף האיסור, והתקנות והמנהגים המה כמו גגים לבתים, שלולי הגגים אז במטרות עוז הכותלים מתמוגגים. כך התקנות והמנהגים עושים למצוות סיגים וכעין שביתה לשבתות וחגים, ועל פי זה אפשר לפרש הפסוק: 'ויעמוד מלאך ה' במשעול הכרמים, גדר מזה וגדר מזה'.
ויצבור יוסף, פרשת אמור, עמ' ק"ו, דפוס המערב, ירושלים, תשכ"ד (1974)