מקצת שבחו

ונראה דהיינו באברהם אבינו, עליו השלום, המשיך לה הקדוש ברוך הוא חסדים בצדקה שהיה עושה. כמו שכתוב במדרש 'שוחר טוב' מתהילים ל"ז, שאמר אברהם אבינו למלכי צדק כיצד יצאת מן התיבה? אמר לו: בצדקה שעשינו שם. אמר לו: וכי עניים היו שם?! עם מי הייתם עושים צדקה? אמר לו: עם בהמה חיה ועוף. אותה שעה אמר אברהם: אני אם אעשה בבני אדם שהם בצלם הקדוש ברוך הוא, על אחת כמה וכמה. אותה שעה: 'ויטע אשל' - אכילה, שתייה, לויה. וכן בפסוק: 'ברוך אברם לאל עליון קונה שמים וארץ' - אמר רבי יצחק: היה מקבל את העוברים ואת השבים ומשהיו אוכלים ושותים. אמר להם: ברכו את ה' המבורך. עיין שם. וכבר הרב כתב גבי 'יהיה ביתך פתוח לרווחה' - שרחל כשהיא פנים בפנים נקראת גם היא הויה כמוהו אלא שהיא 'הויה דבן' ונקראת צדקה שהיא מקבלת ה' חסדים. וזה כוונת הצדקה שאנו עושים, להמשיך עליה ה' חסדים, שתהיה פנים בפנים. ואם כן אברהם בצדקה שלו המשיך ה' חסדים. חסד לאברהם, כנגד זה הייתה ביתו פתוחה לרווחה.

'הוא ישלח מלאכו לפניך' - לפי שיש מלאכים שנבראו בתורה והמצוות, שעושה האדם, הם נקראים מלאכים שלו ובזה פירשו המפרשים: 'ויפגעו בו מלאכי א-לוהים. ויאמר יעקב כאשר ראם מחנה א-לוהים זה' - לפי שיעקב יש לו מלאכים שלו, שנבראו בתורה ובמצוות שעשה והם נקראים 'מלאכי יעקב' - שלו ממש, והקדוש ברוך הוא רצה לכבדו ושלח אצלו מלאכים העומדים לשרתו, ואלו הם מלאכי א-לוהים. וזה שאמר: 'מחנה זה אלוהים זה ויקרא שם המקום ההוא מחניים'- מחנה אלוהים ומחנה יעקב. יעויין שם. אפשר שזה שאמר הכתוב: 'כי מלאכיו יצווה לך לשמרך בכל דרכך' - שאף שיש לך מלאכים שנבראו מהתורה והמצוות שהם שלך, מלאכיו יתברך יצווה לך לשמרך. וזה שכתוב: 'הוא ישלח מלאכו' - שאף שהיו לאברהם מלאכים שלו, שנבראו מהתורה והמצוות, יתפלל שישלח ה' מלאכו העומד לשרתו.

'ישר יחזו פנימו' - זה אברהם כמו שאנו אומרים בפרק 'אין מעמידים': מהו 'ספר הישר'? - זה ספר אברהם, יצחק ויעקב, שנקרא ישרים שכתוב בהם: 'תמות נפשי מות ישרים'. כמו שכתוב בילקוט ובחזית בפסוק: 'מישרים אהבוך' - בישרות גדולה עבדו אותך האבות. וכן בבראשית רבא פרק מ"ט סימן נ': 'אמר הקדוש ברוך הוא: אברהם זה ירא א-לוהים' וכו' 'אברהם זה ישר מן הישרים' שנאמר: 'מישרים אהבוך'. יעויין שם. וזה רמז: 'היה תמים' - גימטרייה 'ישר' - שהיה עובד את ה' בישרות לבב.

'ואקחה פת לחם' - מובא בשמות רבה פרק כ"ה סימן י"ב: 'לחמו נתן' - זה אברהם שנאמר 'ואקחה פת לחם'. 'מימיו נאמנים' - זו התורה הוי 'כל צמא לכו למים'.
ונראה לפי מה שכתוב בשמות רבה על פסוק: 'משה עלה אל הא-לוהים' - באותה שעה שביקשו מלאכי השרת לפגוע במשה. עשה לו הקדוש ברוך הוא מראה פניו של משה דומה לאברהם. אמר להם הקדוש ברוך הוא: אין אתם מתביישים ממנו?! לא זה הוא שירדתם אצלו ואכלתם בתוך ביתו?! אמר הקדוש ברוך הוא למשה: לא ניתנה לך התורה אלא בזכות אברהם, שנאמר האדם הגדול בענקים.' וכתב מהרש"י: 'לא ניתנה תורה אלא בזכות אברהם' - רצה לומר: בשביל הגמילות חסדים שעליו העולם עומד. כמו שכתוב במסכת סוטה 'התורה תחילתה גמילות חסדים וסופה גמילות חסדים', לכן ראוי שייכנעו העליונים לתחתונים כמו שירדו המלאכים לסעוד אצל אברהם. וזה שאמרו: 'לחמו נתן' - זה אברהם, ובזכות זה 'מימיו נאמנים' - וזו התורה שניתנה בזכות גמילות חסדים שעשה אברהם אבינו.

ובזוהר 'רעיא מהימנה' ס"פ בא 'כל' - סוד החסד בכל מקום בין למעלה ובין למטה' ובבראשית רבא פרק ס' סימן ג' אמר רבי יצחק אשכנזי: הכול צריכים לחסד ואפילו אברהם שהחסד מתגלגל בעולם בשבילו, נצרך לחסד שנאמר: 'ועשה חסד עם אדני אברהם'. יעויין שם. וזה שנאמר: 'וה' ברך את אברהם בכל' - סוד החסד, ויש לרמוז 'בכל' עם 'אברהם' גימטרייה 'ברחמים'.

'כל דכפין יתי ויכול' - לפי שאמרו במדרש שכשיצאו ישראל ממצרים כרתו ברית לעשות חסד זה עם זה. ונראה לפי שלא היה להם זכות לצאת כמו שאמר משה רבנו וכתב רש"י בפסוק: 'מי אנוכי כי אלך אל פרעה וכי אוציא את בני ישראל ממצרים'. ... וכן ישראל לא יצאו ממצרים אלא בזכות התורה שעתידים לקבלה, שתחילתה גמילות חסדים וסופה גמילות חסדים, לכן כרתו ברית לעשות חסד זה עם זה. לכן אומרים בפסח: 'כל דכפין יתי ויכול' - לומר שאנחנו נזהרים במצווה זו לעשות חסד, כמו שעשו אבותינו כשיצאו ממצרים, שכרתו ברית לעשות חסד זה עם זה. כדברי רבי אפרים בפרשת עקב בפסוק: 'ושמר ה' א-לוהיך את הברית ואת החסד ואת השבועה' - את הברית זו התורה, ואת החסד זו גמילות חסדים. שהקדוש ברוך הוא ייחד שמו על החסד שנאמר 'לך ה' החסד' - אותיות נעלמות של חסד - 'תמך לת' - גימטרייה תק"ץ - משיצאו ישראל ממצרים עד החורבן תק"ץ שנים, נחרבו בעוון ביטול גמילות חסדים.