מקצת שבחו
חכם משה מלכה נולד לאמו ולאביו חכם יחיאל (יחיא) מלכה בשנת תרע"א (1911) בהרי האטלס במרוקו. בילדותו למד אצל אביו ואחיו. בשנת תרפ"ט (1929) כשהוא בן 18, עבר לעיר רבאט, בירת מרוקו לאחר שמת עליו אביו.
ברבאט לימד בתלמוד התורה של ועד הקהילה, מסר שיעורי ערב בש"ס ופוסקים, וניהל את הלימודים בחברת 'פתח תקווה', שמנתה כ-200 בחורים ובחורות. באותה תקופה נסמך חכם משה מלכה לשוחט ובודק מומחה על ידי רבה הראשי של יהדות מרוקו, חכם יהושע ברדוגו.
בשנת תש"ז (1947), על פי בקשתו של חכם יהודה ליאון כלפון, רבה של טיטואן, ובאישור ממשלת ספרד, שימש חכם משה מלכה כרב שלוש ערים - לעראיש, אלקסאר-אלכביר וארזילא, שבמרוקו הספרדית.
בשנת תשי"א (1951) שימש כמורה בבית המדרש לרבנים ברבאט, תחת הנהלתו של הרב הראשי ליהדות מרוקו,
חכם שאול אבן דנאן, והוסמך לדיינות. בשנת תשי"ג (1953) מונה לרב ודיין בעיר בני מלאלל.
בשנת תשט"ו (1956) שימש כחבר בית הדין בקזבלנקה, שפעל בראשותו של רבה הראשי של קזבלנקה,
חכם שלום משאש, ובשנת תשכ"א (1961) מונה כסגן נשיא בית דין זה.
בשנת תשכ"ז (1967) עלה לארץ ישראל, והתמנה כחבר לשכת הרבנות לעדה הספרדית. לאחר מכן כחבר מועצת הרבנות הראשית, וכרבה של העיר פתח תקוה עד פטירתו.
חכם משה מלכה נלקח לבית עולמו בי"ג אדר ב' תשנ"ז (1997), ומנוחתו בבית העלמין סגולה בפתח תקווה.
חכם משה מלכה חיבר ספרים רבים והם: ספרי השו"ת: 'מקווה המים'- ו' חלקים, 'והשיב משה', ספרי דרשות, נאומים ופרשנות על התורה: 'נטפי המים' - ב' כרכים, 'באר משה', 'דרש משה', והספר 'למען השבת' - ברור הלכתי מקיף בעניין הפגנות השבת.
מדברי הרב בעניין 'צדקה ומרפא' מלמד שהשלמות אינה רק בבעלי התורה, אלא גם באנשי מעשה.
ישנם אנשים הרואים את השלימות רק בבעלי תורה ולא באנשי מעשה, וטועים הם. וכבר אמרו חז"ל 'לא המדרש הוא עיקר אלא המעשה'. אומרים חז"ל 'עתיד הקב"ה לעשות צל וחופה לבעלי המצוות אצל בעלי תורה בגן עדן' - הרי שגם בעל מעשים טובים שווה הוא לבעל תורה. ...
'אשרי מי שגדל בתורה, ועמלו בתורה, ועושה נחת רוח ליוצרו, גדל בשם טוב ונפטר בשם טוב' - רבי יוחנן בעל המימרה גילה לנו, שלאו דווקא מי שגדל בתורה - היינו מי שהיה גדול בתורה, אלא אפילו מי שהיה עמלו בתורה - כלומר שכל מעשיו, כל העמל שלו, העסק שלו, הוא על פי התורה.
כי על ידי מעשיו הטובים והנהגתו הישרה, עושה נחת רוח ליוצרו ...חזקה עליו שגדל בשם טוב, שלא פגע בזולתו, וכל שרוח הבריות נוחה הימנו, כן גם רוח הבורא נוחה הימנו, ועד יום לפני פטירתו הולך שם טוב לפניו, במיוחד אם הוא בעל צדקות.
חכם משה מלכה , דרש משה- דרשות והרצאות, הספד על ירא שמיים ובעל צדקות, עמוד 311. הוצאת אורות יהדות המגרב, לוד, תשנ"ד, מתוך 'החכם היומי'
מדברי הרב בעניין 'לימוד התורה' משיב שמנהיגם על פי התורה והמוסר, אף שאינו רב הוא רבם.
באשר לקהילה שאתה מנהיג, ומכנים אותך בשם רב, ואתה לא רב. דע לך חבר יקר, שאין השם קובע. ויש רב - ואינו עושה מעשה רב, ויש שאינו רב - ועושה מעשה רב. ואולי על זה אמרו חז"ל 'לא המדרש הוא עיקר אלא המעשה'.
אם אתה מנהיג קהילה על פי התורה והמוסר, אם אתה יודע לענות על שאלותיהם, ומה שאתה לא יודע אתה שואל מי שגדול ממך להדריך אותך, הרי אתה רב בכל מובן המילה, ואף על פי כן השתדל ללמוד השולחן ערוך כדי שלא תבוא חלילה לאסור את המותר ולהתיר את האסור, והשם בוודאי יעזור לך, כי המזכה את הרבים, עוזרים על ידו מן השמיים.
חכם משה מלכה , והשיב משה- שו"ת, סימן ד', עמוד 58. הוצאת אורות יהדות המגרב, לוד, תשנ"ד (1994) מתוך 'החכם היומי'
מדברי הרב בעניין 'מסורת אבות' פוסק שאסור לשנות את שם השם יתברך ולבטאו אלוקים.
מעולם לא שמענו דבר כזה לשנות את השם, ולבטא אותו ביטוי כזה 'קיל' או 'אלוקים', שאינם אלא הקלה בכבודו של מקום חלילה, וכל המרשה לעצמו לבטא כך יצא שכרו בהפסדו, כי הוראת המלות האלה היא הקלה ומלקות. ...באשר לביטוי 'אלוקים', כי כידוע האל"ף היא מאותיות אהו"י, שאינה נרגשת במבטא, והרבה בולעים אותה לגמרי, באופן שהמבטא יכול לומר 'לוקים' במקום אלוקים, וגם השומע ייתכן שישמע כן, וזה לפי עניות דעתי אסור בהחלט.
חכם משה מלכה , שו"ת מקווה המים א', יורה דעה, סימן ג', ע' ע"א. דפוס המערב, האחים אליהו ויצחק אביקסיס, ירושלים, תשכ"ח (1968) מתוך 'החכם היומי'
מדברי הרב בעניין 'מנהג ישראל' מלמד שכוונת התפילה היא גם בלחן ובצלילים המוכרים.
עיקר התפילה היא הכוונה, ותפילה בלי כוונה היא כגוף בלי נשמה. ...
והנה כידוע לכל קהילה ישנו נוסח מיוחד, וניגון מסוים, וכשהסדר או הניגון משתנה, הכוונה נעלמת, והמתפלל מתבלבל, כי לא רק המילים מכוונים את הכוונה, אלא גם הלחן והצלילים, המוכרים המורגלים מאז, מדריכים אותה בדרך הנכונה.
שינוי הביטוי בחלוף הנגינה, מאבד את הכוונה, ולא עוד אלא שהמתפלל תועה ותוהה, ואינו יודע מה הם אומרים, ואיפה הם עומדים. ...מאבד את הכוונה ומאבד את חנו בעיני השומע והמתפלל.
חכם משה מלכה , והשיב משה- שו"ת, סימן סח', עמוד 151. הוצאת אורות יהדות המגרב, לוד, תשנ"ד (1994 מתוך 'החכם היומי'
מדברי הרב בעניין 'אהבת ישראל' משיב שלא למנות רב אחד לעיר, אלא ימנו רב לכל שבט ושבט.
אשר לשאלתך השנייה - שכדאי למנות רב עיר אחד ולא שני רבנים.
לפי דעתי אין במינוי שני רבנים שום פגם ולא שום דופי, אדרבא זוהי מצוות התורה: 'שופטים תתן לך... לשבטיך', ופירש רש"י זכרו לברכה: 'לשבטיך - לכל שבט ושבט'. ...
וכל זה מבואר בדברי הכתוב עצמו: 'ושפטו את העם משפט צדק' - זאת אומרת, כאשר יהיו שופטים מכל שבט ושבט, שכל שבט ידון את שבטו, אז יהיו משפט צדק בהחלט.
כי השופט יודע ומבין היטב את אנשי שבטו, את אופיים ואת תכונותיהם ומנהגם, ואת מסורת אבותיהם וישפוט אותם לפיהם, וגם הנשפטים עצמם יהיו משוכנעים שנשפטו בצדק, ולא יהיה שום חשש ולא שום חשד של שום נטייה שבטית או מגמתית
חכם משה מלכה , והשיב משה- שו"ת, סימן מ"ב, עמוד 118-121. הוצאת אורות יהדות המגרב, לוד, תשנ"ד (1994 מתוך 'החכם היומי'
מדברי הרב בעניין 'גאולת ישראל' משבח חג האמונה בארץ האבות, שמעורר געגועים.
עם קום מדינת ישראל, יהדות מפוארת זו עזבה את מרוקו, הביאה איתה את מנהגיה, ואת מסורת אבותיה ואותם מקיימת פה בארץ, בדחילו ורחימו, מתוך מסירות ודביקות.
אחד המנהגים החביבים עליה הוא מנהג 'חגיגת המימונה' - השמחות והחגיגות המקובלות והמפורשות בתורה, אין בהם שום חידוש, ואין שום רבותא לכבדם ולשמוח בהם, כי הם חגי האומה כולה ומועדיה, וכל העם משותף בהם ומחויב לשמור עליהם, אך חג זה של 'יום האמונה' המיוחד ליהדות זו בלבד, ואשר אותו אמצה מדור דור, נתחבב עליה מאוד, והיא שומרת עליו כבבת עינה באשר הוא מעשה ידיה. וכאן בארץ האבות קבלה חגיגה זו משמעות מיוחדת ...ולא עוד שהוא מעורר געגועים לעבר המפואר של יהדות זו.
חכם משה מלכה , נטיפי המים- כרך ג', דרשה לפסח, עמוד כ"א. נדפס בדפוס המערב, האחים אליהו ויצחק אביקסיס, ירושלים, תשמ"ט (1989) מתוך 'החכם היומי'
