חכם יוסף הכהן

- ט"ו אלול תש"ה      

1 9 4 5 - 0      

חכם יוסף הכהן

מקצת שבחו

חכם יוסף הכהן נולד לאימו ולאביו בעיר אלקלעא, צפון מזרחית לעיר מרכש במרוקו.
חכם יוסף הכהן תורתו למד בישיבות העיר מרכש, גדל והיה מחכמי העיר אלקלעא. היה חסיד, מקובל ומלומד בניסים. מופלא בנגלה ובנסתר. לאחר פטירתו, הגיע נכדו חכם יצחק הכהן לעיר קזבלנקה והוציא לאור את כתבי סבו, חכם יוסף הכהן, שהיו גנוזים עימו, בספר 'שופריה דיוסף' - על התורה, ביום ט"ו באלול תש"ה (1945).
אין אנו יודעים את יום פטירתו של חכם יוסף הכהן, אנו מציינים אותו ביום ט"ו באלול תש"ה (1945), יום ההוצאה לאור של ספרו 'שופריה דיוסף'.
מדברי הרב בעניין 'צדקה ומרפא' מלמד שצריך צלילות הדעת לעשות צדקה ומשפט.
'לעשות צדקה ומשפט למען' - ראשי תיבות 'צלול'. כי לעשות צדקה ומשפט צריך דעת צלול. להעלות שמועתם על פי ההלכה, כמו שנאמר שמועה מבקשת צלילות הדעת. וסופי תיבות: 'לעשות צדקה ומשפט' - 'תטה', רמז שאם עשית משפט בלא דעת צלול, סופך שתעבור על 'לא תטה משפט'.
שופריה דיוסף, פרשת וירא, דף י"א ע"ב, הוצאת בית דפוס רזון, קזבלנקה (מרוקו), תש"ה (1945)
מדברי הרב בעניין 'אהבת ישראל' מלמד שאפשר לקנות שלמות, בהיות הרבים באחדות גמור.
'ועבדתם את ה' א-להיכם, וברך את לחמך ואת מימיך' - וזה יהיה כוונת הכתוב הנזכר לעיל: 'ועבדתם את ה' א-לוהיכם' - עבודה תמה בלי חסרון ומגרעת. ... ויקשה איך אפשר להיות זה, שאי אפשר לשום אחד מישראל, לעבוד עבודתו עבודה שלמה, שכמה מצוות שלא שייכות בכל אחד ואחד, והתורה אינה נותנת שלמות רק בכללותה. לזה סיים: 'וברך את לחמך' - לומר שאפשר לקנות שלימות התורה, בהיות הרבים הנזכרים, באחדות גמור, בנפש אחת יחשבו, ועל ידי זה תתקיים כל התורה כולה בכללותה, כי מה שמקיים כל אחד ואחד, כאילו קיימו אותה כולם כאחד.
שופריה דיוסף, פרשת עקב, דף נ"ז, ע"א-ב', הוצאת בית דפוס רזון, קזבלנקה (מרוקו), תש"ה (1945)
מדברי הרב בעניין 'מסורת אבות' מלמד כיוון שגלה ולא כיבד הוריו, גלה ממנו יוסף, וגלו בין האומות.
'עם לבן גרתי ואחר עד עתה' - גרתי פעמיים, כאן והנוסף: 'אויה לי כי גרתי משך, שכנתי עם אהלי קידר' - לומר בשביל ש'עם לבן גרתי' כ"ב שנים, ולא קיימתי מצוות כיבוד אב ואם, גרם שגלה יוסף ממני, כנגד אותם שנים, והוכרחתי לירד אחריו, ויהיו בני גרים בין האומות. וזהו: 'אויה לי כי גרתי משך'.
שופריה דיוסף, פרשת וישלח, דף כ"ב ע"ב, הוצאת בית דפוס רזון, קזבלנקה (מרוקו), תש"ה (1945)
מדברי הרב בעניין 'לימוד התורה' מלמד שברדיפת התורה, קונה הארץ בירושה, שאין בה הפסק.
'צדק צדק תרדוף, למען תחיה' - 'צדק' - תורה שבכתב, 'צדק' - תורה שבעל פה ... ועל ידי התורה יכול לחיות חיים טובים דשנים ורעננים, וזהו 'למען תחיה'. שעל ידי ש'צדק צדק תרדוף' - תורה שבכתב ותורה שבעל פה תרדוף, 'למען תחיה' - בעולם הזה אף על פי שהוא חלקו של עשו. 'וירשת את הארץ' - נמשך למה שנאמר לעיל בפרשת ראה, שבהניח שארץ ישראל מוחזקת להם מאבותיהם, היו יכולים לומר שאפילו בארץ ישראל, יש להם גילוי דעת על התורה, אם לא שנאמר בתחילה הייתה בתורת מתנה, שיש לה הפסק, שיכול לומר ואחריך לפלוני ועכשיו לבטל מהם, טענת גילוי דעת, חזרה בלשון ירושה, שאין לה הפסק. וזהו: 'וירשת את הארץ' שעל ידי 'צדק צדק תרדוף' מוכרח ש'וירשת את הארץ' - בתורת ירושה שאין לה הפסק, שאלא עם כן אתה חוזר וניעור בטענת גילוי הדעת.
שופריה דיוסף, פרשת שופטים, דף סב', עמוד א', הוצאת בית דפוס רזון, קזבלנקה (מרוקו), תש"ה (1945)
מדברי הרב בעניין 'גאולת ישראל' מלמד שכר מצוות ביום שכולו טוב, שביומו יתן שכרו.
אמרו רבותינו זכרונם לברכה, ש'אין שכר מצוות בעולם הזה'. והקשו, שהרי כתוב: 'ביומו תתן שכרו', וכתוב: 'לא תלין'. ועם האמור עולה יפה שישראל בעולם הזה הם שכירי לילה, כידוע שהעולם הזה דומה ללילה, ואם כן פירעון שכרם הוא ביום. דהיינו לעולם הבא שנקרא יום.
שופריה דיוסף, פרשת כי תצא, דף ס"ו ע"א, הוצאת בית דפוס רזון, קזבלנקה (מרוקו), תש"ה (1945)
מדברי הרב בעניין 'בין ישראל לעמים' מלמד שחשש שיאמרו שהארץ גזולה בידם, וה' שונא גזל.
האומות מונים את ישראל לומר: לסטים אתם שכבשתם ארץ שבעת העממים. והתשובה על זה, שהקדוש ברוך הוא ברא את העולם, ברצונו נתנה להם, וברצונו נטלה מהם ונתנה לנו. והנה ידוע שה' שונא גזל בעולה, והנה כשרצה השם יתברך ליתנה לישראל נחלה, חשש פן יאמרו: והרי הארץ גזולה היא בידינו, וכתוב 'אני ה' שונא גזל בעולה', לזה הקדים 'אשר אני מביא אתכם שמה', כלומר: 'אשר אני' - בורא שמים ורוקע הארץ, 'מביא אתכם שמה' - וברצוני נתתיה להם וברצוני נטלתיה מהם.
שופריה דיוסף, פרשת שלח לך, דף מ"ו ע"ב, הוצאת בית דפוס רזון, קזבלנקה (מרוקו), תש"ה (1945)
מדברי הרב בעניין 'מנהג ישראל' מלמד שלא יכנס בין איש לאשתו בלשון הרע להיות מטיל ארס.
שאלו לנחש: מהיכן אתה מטיל ארס? אמר להם: מבין השניים. והוא תמוה. וכבר דשו בו ראשונים ואחרונים. ואענה אף אני חלקי. ששאלוהו: מהיכן באת לידי מידה זו, להיות מטיל ארס בלי שום הנאה. ואמר להם: מבין הַשִׁנַיִם. - קרי בין הַשְׁנָיִם, כלומר ממי שנכנס בין הַשְׁנָיִם, דהיינו איש ואשתו או אדם וחברו בלשון הרע. שמה הנאה יש לו?! ואפילו כך מדבר לשון הרע. נגד זה אני מטיל ארס, הגם שאין לי הנאה מזה. וכמו שאמרו חכמינו זכרונם לברכה בפסוק: 'אם ישוך הנחש בלא לחש'.
שופריה דיוסף, פרשת בראשית, דף ב', עמוד א'-ב', הוצאת בית דפוס רזון, קזבלנקה (מרוקו), תש"ה (1945)
מדברי הרב בעניין 'צדקה ומרפא' מלמד שלא יצטרכו לכסף רב בבית הדין, שאין זה משפט צדק.
'שופטים ושוטרים תיתן לך בכל שעריך, ושפטו את העם משפט צדק'. - הפסוק הזה לא ראשו כסופו ולא סופו כתחילתו, שפתח בגוף נוכח וסיים בגוף נסתר. והיה ראוי לומר: 'ושפטו אותך משפט צדק', ונראה שכיוון באזהרה זו, להזהיר לבית הדין הגדול, שבכל דור ודור, בכל זמן וזמן, שימנו שופטים תחת ידם בכל כפר והסמוך לו. והנראה עמו כדי שישפטו את העם שבכפר ההוא, ולא יצטרכו ללכת לבית הדין הגדול על כל דבר פשע, על שור וכדומה. שאז יהיה משפט צדק, שלא יצטרכו להוציא מאתיים על מנה, שהלא אם כך, יצטרכו להוציא מאתים על מנה, ואין זה משפט צדק.
שופריה דיוסף, פרשת שופטים, דף ס"א ע"ב, הוצאת בית דפוס רזון, קזבלנקה (מרוקו), תש"ה (1945)
מדברי הרב בעניין 'צדקה ומרפא' מלמד טעם שביעית, שאינו שליט בנכסיו, ולא ירום לבבו מאחיו.
'כל המתהלך בקומה זקופה אפילו שכינה אינה חשובה כנגדו' - נשמע מזה שהעניו, שמהלך בכפיפות קומה הוא משום שרואה כאילו השכינה למעלה מראשו, שכל העולם ומלואו של הקדוש ברוך הוא, כמו שנאמר: 'לה' הארץ ומלואה'. וזהו טעם השביעית, שבראותו שאין לו רשות בנכסיו ואינו שליט, אז יכיר וידע שהעולם ומלואו של הקדוש ברוך הוא, ואז ייכנע ליבו הערל. מה שאין כן, כשלא יקיים את מצוות השמיטה, שכיוון שרואה עצמו בהשקט ובבטחה, 'תחת גפנו ותחת תאנתו' ואין לזרים איתו, אז יבוא לרום לבבו, וכמו שנאמר: ובתים טובים תבנה וישבת וכו' ורם לבבך'. והווי כעובד עבודה זרה.
שופריה דיוסף, פרשת בהר סיני, דף מ' ע"א, הוצאת בית דפוס רזון, קזבלנקה (מרוקו), תש"ה (1945)