מקצת שבחו
חכם יוסף מטראני, המהרי"ט, נולד לאמו ולאביו
חכם משה מטראני בשנת שכ"ח (1568) בעיר צפת.
תורתו למד מפי אביו
חכם משה מטראני, המבי"ט, חברו של מרן חכם יוסף קארו, ששימש אחריו כאב בית הדין בעיר צפת. בשנת ש"מ (1580), בהיותו בן 12, נפטר אביו, והוא החל ללמוד בישיבתו של החכם המקובל שלמה סאגיס, חתנו של האר"י.
בשנת שמ"ו (1586) נשא אישה, אך באותה שנה פרצה מגיפה בעיר צפת, מגיפה בה נפטר רבו החכם שלמה סאגיס, והוא נאלץ לרדת מצרימה. הוא שהה שם כשנה וחצי, עד תום המגפה, ובתומה חזר לעירו צפת.
בשנת שנ"ד (1594) פרצה מגיפה נוספת, והוא עבר לעיר ירושלים. שם חיבר את ספר 'קונטרס צורת הבית' - על מידות בית המקדש. עם תום המגיפה בשנת שנ"ה (1595) חזר לעירו צפת.
בשנת שנ"ו (1596), בשל הרעב בארץ ישראל, יצא כשליח דרבנן יחד עם חכם אברהם שלום (השני) לקושטא. הם עשו בשליחותם כשנתיים, וחזרו לעיר צפת.
בשנת שנ"ט (1599) נפטר חכם יעקב בירב (השני), וחכם יוסף מטראני נתמנה לאב בית הדין בעיר צפת.
התקופה הקשה, שעברה על העיר צפת, הביאה להתרוקנותה מחכמיה, וכך גם חכם יוסף מטראני עזב לעיר קושטא, שם התקבל בכבוד גדול. הוא בנה בית מדרש גדול, אליו נהרו תלמידים מכל ערי האימפריה העות'מאנית, והעמיד תלמידים רבים וחשובים, ובתוכם
חכם חיים בנבנישתי, אחיו
חכם יהושע רפאל בנבנישתי, חכם חיים אלגאזי, חכם אברהם בן חנניה, חכם חיים אבולעפיה (הראשון), חכם חיים אלפנדרי, חכם יוסף חזן.
בשנת שפ"ה (1625), לאחר פטירתו של חכם יחיאל בסאן, נתמנה לרב העיר קושטא, ומתוקף כך, הוכר כחכם באשי, של כלל האימפריה העות'מאנית. הוא הקים בית דין לענייני איסור והיתר, והשיב לאלפי שאלות מכל רחבי האימפריה העות'מאנית.
חכם יוסף מטראני נפטר ביום י"ד בתמוז בשנת שצ"ט (1639), ונקבר בקושטא. בתאם לצוואתו, הוציאוהו בניו מקברו, והעלוהו לקבורה בעירו צפת. קברו נתגלה בשנת תשס"ח (2008) סמוך לקבר חכם משה אלשיך.
מכתבי ידו, יצאו לאור לאחר מותו, תשובותיו בספר 'שו"ת המהרי"ט' - בשלושה חלקים. החלק הראשון יצא בשנת ת"א (1641) בקושטא, וחלק שני בשנת ת"ה (1645) בוונציה. באותה שנה יצא בוונציה גם 'חידושי גמרא'. ספרו 'צפנת פענח' - דרשות על התורה, יצא בשנת תנ"ד (1684) בפרנקפורט.
מדברי הרב בעניין 'לימוד התורה' מלמד אל תקרי מאורסה, שנתקדשה ע"י שליח.
'תורה ציווה לנו משה מורשה - אל תקרי מורשה אלא מאורסה' - וצריכים אנו ליתן טעם לזה 'אל תקרי', שמה ראה התנא להוציא את המקרא מידי פשוטו אמנם לדרכנו יעלה יפה, ופירושו כך הוא: 'תורה ציווה לנו משה' - וקשה בזה, למה באמת ניתנה התורה על ידי משה, ולמה לא על ידי הקדוש ברוך הוא בעצמו? - ותירץ את זה הגמרא: 'אל תקרי מורשה אלא מאורסה' - שהתורה היה בדמיון קידושין. ובאה כזה תנא שיש שליחות לקידושין וכך שנינו: 'האיש מקדש בו ובשילוחו'.
חכם יוסף מטראני, צפנת פענח חדש, ערך גאולה ודוד בט"ו שיר המעלות, דף י"ז ע"א, פרנקפורט, תנ"ד (1694) מתוך 'החכם היומי'
מדברי הרב בעניין 'אהבת ישראל' מלמד שחייב הקב"ה לפדות את ישראל מדין גאולת קרובים.
הקדוש ברוך הוא חייב לפדות את ישראל מדין גאולת קרובים שכתוב בו 'דודו או בן דודו יגאלנו'. והקדוש ברוך הוא הוא 'דודי לי'. ובהם סברה נחלקו רבותינו זיכרונם לברכה: אם ישראל המה עבדים למקום, אם לא, והיינו מחלוקת רבי אליעזר ורבי עקיבא, אם גאולת קרובים לשעבוד. אם כן המה עבדים להקדוש ברוך הוא, מאחר שגאל לנו מדין גאולת קרובים שהוא לשעבוד, ומאידך תנא סובר שגאולת קרובים לשחרור לשיטתו אין לנו דין עבדים למקום.
חכם יוסף מטראני, צפנת פענח חדש, ערך גלות וגאולה בט"ו אופנים, דף י"א ע"ב , פרנקפורט, תנ"ד (1694) מתוך 'החכם היומי'
מדברי הרב בעניין 'מסורת אבות' מלמד אף אם תמה זכות אבות לא תמה זכות אימהות.
'וזכרתי את בריתי יעקב ואף את בריתי יצחק ואף את בריתי אברהם אזכור, והארץ אזכור' - שהוא ריבוי אחר ריבוי, ואין ריבוי אחר ריבוי, אלא למעט להורות שתמה זכות אבות. על כן מכל שכן, גבי זכות אימהות לא מצאנו הדרש מסוג זה, משום שעדיין לא תמה זכות אימהות, לכך זכתה אסתר לקכ"ז שנות שרה ולא לקע"ה שנות אברהם. לכך 'לא נגאלו ישראל אלא בזכות נשים צדקניות' - היינו זכות האימהות, ועדיין לא תמה זכותם.
חכם יוסף מטראני, צפנת פענח חדש, ערך זכות וחוב בד' אופנים, דף מ' ע"ב , פרנקפורט, תנ"ד (1694) מתוך 'החכם היומי'
מדברי הרב בעניין 'מנהג ישראל' מלמד לעמוד כשבא בעל הברית למול את בנו.
'אמר רב יוסי בר אבין בשם רב הונא בר חייא: בוא וראה כמה גדול כוחן של עושי מצווה, שמפני זקן אין עומדים, ומפני עושי מצווה עומדים' - וכתבו האחרונים: שלכך נהגו לעמוד כשבא בעל הברית למול את בנו, שהוא עושה מצווה בשעתה'. עד כאן. ... שאין לומר כן שהינם חייבים לבטל מלאכתן, שלא מחייבי קימה שיש בה חסרון כיס אבל מכל מקום למדנו שחולקים כבוד לעושה מצווה, והיכן שאין חסרון כיס, מכל מקום, צריך לקום מפניו.
חכם יוסף מטראני, חידושי מהרי"ט, מסכת קידושין, סימן דף ל"ג, דף י"ד ע"א, לבוב, תרכ"א (1861) מתוך 'החכם היומי'
מדברי הרב בעניין 'אהבת ישראל' מלמד שמפני ברית אהבה יפנה מעסקי הלימוד להשיב שאלותיו.
באהבת ה' את העדה, עם בחר ה' לשכנו, והנה אשר נטעה ימינו, מלאך א-לוהים למחיה לפניהם, להנחותם הדרך, והיית להם לעיניים. 'שמח לבי ויגל כבודי' בשבתך לכיסא כבוד על התורה ועבודה, והודעת להם את הדרך ילכו בה, אף אמנה כי נמצאו דבריך לי ואוהלם הגדלת השמחה כי ברית אהבתי אותך גם מתמול גם משלשום בכל, ושמורה מאז ידעתיך בשם, כרתי איתך ברית אהבה רבה, ומדבר אהבת עולם לא משתבש, ולי מה יקרו אמרי אמריך, ומה עצמו ראשיהם, ופניתי מכל עסקי לימוד, ופניתי להשיב לשאלותיך כאשר יסכים הפנאי איתי.
חכם יוסף מטראני, שאלות ותשובות, שאלה י"ח, דף כ"ב ע"א, ונציה, דפוס אנטונויאו קליאוני, ת"ה (1645) מתוך 'החכם היומי'
מדברי הרב בעניין 'צדקה ומרפא' מלמד תשובת המשקל לשופך דם, שיפרוש כפו, וישלח לאביון.
עבירה יש לה קרן, ויש לה פירות. והכתוב: 'פרי מחשבותם' - כאן בעבירה שיש לה פירות, צריך האדם הזה לעשות כנגדן, מצוות שעושים פירות, תמיד לרדוף פעולות החסד, ולכתת בגמילות חסדים, ובהבאת שלום בין אדם לחברו. ואומרו: 'עושה צדקה בכל עת' - זה המגדל יתום ויתומה בתוך ביתו, והקונה ספר תורה נביאים וכתובים ומשאילם לאחרים', ועכשיו שניתנה תורה שבעל פה להיכתב ספרי הגמרא וספרי הפוסקים, שכרן מרובה כשישאיל לאחרים. ולפי שאמרו הצדיקים: באותו דבר שחוטאים בו מתרצים, צריך לדקדק להתרצות בכל אבר ואבר שהכעיס בו: פה דובר נבלה - יתרצה בדברי תורה, ובהבאת שלום ופיוס לעני בדברים, ככתוב: 'ותפק לרעב נפשך'; ידיים שופכות דם נקי - יתרצו בזה שכף יפרוש לפני יד ישלח לאביון, וכן הוא אומר: 'וחטאך בצדקה פרוק, ועויתך במחן עניין'; רגליים ממהרות לרוץ לרעה – יכתת אותם לדבר מצווה, ולגמילות חסדים, ולדברי תורה מעיר לעיר, 'לשמוע שריקות עדרים', שכתוב: 'והם תוכו לרגלך'.
חכם יוסף מטראני, שאלות ותשובות, שאלה ח', דף ז' ע"א, ונציה, דפוס אנטונויאו קליאוני, ת"ה (1645) מתוך 'החכם היומי'
