חכם אלישע דנגור

- כ"ז אדר תרנ"ה      

1 8 9 5 - 0      

חכם אלישע דנגור

מקצת שבחו

חכם אלישע דנגור נולד לאמו ולאביו ניסים בבגדאד שבעיראק. 
חכם אלישע דנגור היה תלמידו המובהק של חכם עבדאללה סומך, ולאחר פטירת רבו בשנת תרמ"ט (1889) סייע בהבאתו לקבורה.
בשנים תר"מ-תרמ"ו (1886-1880), ולאחר מכן בשנים תרמ"ט-תרנ"ג (1893-1889) חכם אלישע דנגור שימש כחכם באשי של בגדאד. 
חכם אלישע דנגור נפטר בכ"ז אדר תרנ"ה ונקבר בבגדאד.
ההלכות שכתב נקבצו בספר 'גדולות אלישע', ותשובות הלכתיות, כמו גם החלטות בית הדין שעמד בראשו - בספר 'פנקס בית דין'.
מדברי הרב בעניין 'צדקה ומרפא' מלמד התקנה להשכים לאפות החלה כדי שתהא פת מצויה לעני.
'הגה: נוהגים ללוש כדי שיעור חלה לעשות מהם לחמים לבצוע עליהם בשבת ויום טוב, והוא מכבוד שבת ויום טוב ואין לשנות.' - כתב זה לפי גרסתו שגרס ב'בבא קמא': 'שתהא משכמת ואופה בערב שבת' כמו שכתב בד"מ. אבל מדברי הראשונים, והם הרמב"ם והרי"ף והרא"ש זיכרונם לברכה, נראה, שלא גרסו בגמרא: 'ערב שבת'.
ומוכח בגמרא שם שאמרו: 'שתהא פת מצויה לעני', ואם כן, לפי דבריהם, לא יש הפרש בין 'ערב שבת' לימים אחרים, אלא התקנה היא: כל יום שאופה, תהי אופה בהשכמה, כדי שתהא פת מצויה לעני. ומכל מקום, מי שאפשר לו לאפות בערב שבת לאכול פת חמה, תבוא עליו ברכה.
ומה גם, שיש טעם אחר: כדי ליטול האישה חלה בערב שבת, שבערב שבת נברא אדם הראשון שהיה חלתו של עולם וכמו שכתב הרב 'מגן אברהם'. עיין שם.
גדולות אלישע, הלכות שבת, סימן רמ"ב, אות ט"ו, עמ' י"ג, הוצאת חברת אהבת שלום, ירושלים, תשל"ו (1976)
מדברי הרב בעניין 'גאולת ישראל' מכריע לנו שאחרי מרן הולכים - מצוות ישוב הארץ גם בזמן הזה.
הנה בזמן הזה אם יש מצווה לדור בארץ ישראל או לאו? - הוא מחלוקת בין הפוסקים זיכרונם לברכה, שסברת התוספות בשם מורנו החכם רבנו חיים הכהן: שעכשיו בזמן הזה אין מצווה לדור בארץ ישראל, כי יש כמה מצוות התלויות בארץ, שאין יכולים לעמוד עליהם ולהיזהר מהם. ויש כמה פוסקים שסבור להם כך. ויש שחולקים עליו, וסבור להם: שגם בזמן הזה מצווה לדור בארץ ישראל, וכן נראה מסתמיות דברי הפוסקים זיכרונם לברכה והם: הרי"ף והרא"ש והטור. ...
והיה נראה לכאורה, כיוון שדין זה הוא מחלוקת, מי יוכל לכפות מי שאינו רוצה לעלות. ...
אבל אחר העיון נראה - דהיינו דווקא לדידם שאין להם סברת מרן זיכרונו לברכה, אבל אנו שאחרי מרן הולכים, ולא אומרים קיים לי כנגד מרן זיכרונו לברכה.
מעשה בית דין, סימן ח', עמ' ל"ה, הוצאת אהבת שלום, ירושלים, תשמ"ח (1988)
מדברי הרב בעניין 'בין ישראל לעמים' מברר ברכת חכמי האומות, שמברכים על חכמות העולם.
'הרואה חכמי אומות העולם, שחכמים בחוכמות העולם אומר: ברוך אתה ה' א-להינו מלך העולם שנתן מחכמתו לבשר ודם.' - ואם אינם חכמים אלא בדתם, אינו מברך עליהם. ...
נראה שאם הוא ישראל, וחכם בשאר חכמות העולם, ואינו חכם בתורה, שמברך עליו: שנתן מחכמתו לבשר ודם, וכן נראה מדברי הרב 'חיי אדם'.
גדולות אלישע, הלכות ברכות, סימן רכ"ד, אות ו'-ח', עמ' ב', הוצאת חברת אהבת שלום, ירושלים, תשל"ו (1976)
מדברי הרב בעניין 'מנהג ישראל' מלמד שלא לטפח בשבת, אך נהגו בעירם לטפח בסעודת המילה.
דעת מרן זיכרונו לברכה שאסור לטפח ולספק ולרקד וכו', אבל לכבוד שמחת התורה - מותר, ודווקא לכבוד שמחת התורה – מותר, משום כבוד התורה, אבל לכבוד חתן וכלה אסור. ...
וזה שכתב מרן זיכרונו לברכה לעיל וזו לשונו: 'ויש מתירין לומר לגוי לנגן בכלי שיר בחופות', עד כאן. שם שונה - שהוא 'שבות', ובמקום מצווה, שהניגון בעצמו הוא 'שבות', ואמירה לגוי 'שבות', הווי 'שבות דשבות' במקום מצווה. אבל כאן בטיפוח וסיפוק וריקוד שחד שבות הוא - לא התרנו אלא לכבוד שמחת התורה. ומכל שכן, לכבוד סעודת מילה, שאסור לדעת מרן ז"ל.
אבל דעת מורנו הרב שלמה לוריא ב'ים של שלמה' - לכבוד התורה ולכבוד החתן שווים, שמותר בשניהם. על כן יש להיזהר האדם שלא לטפח ולרקד בסעודת מילה בשבת, ואפילו בסעודת חתן וכלה גם יש להיזהר כדעת מרן זיכרונו לברכה. ומה שנהגו בעירנו לטפח ולספק בליל שבת כשחל המילה ביום השבת יש להם על מה שיסמוכו.
גדולות אלישע, הלכות שבת, סימן של"ט, אות ג', עמ' רי"ג, הוצאת חברת אהבת שלום, ירושלים, תשל"ו (1976)
מדברי הרב בעניין 'מסורת אבות' מלמד שאב העושה נר יפה יותר מחיובו זוכה לבנים חכמים.
במקום שמצוי שמן זית צריך ליזהר בו, שהרגיל בנר - הווין לו בנים רבנן, וכן צריך ליזהר בנר לעשותו בשלם בפנים, כדי לזכות לבנים המאירים בתורה, שנמשלה לשמן זית. ...
זה שזוכה לבנים רבנן - היינו אם עושה יותר מחיובו לעשותו נר יפה. ...
ומטעם זה צריך ליזהר בשמן זית, לזכות לבנים מאירים בתורה, שנוחים בהלכה כשמן זית כמו שאמר בפרק 'זה בורר': שתלמידי חכמים שבארץ ישראל נמשלו לשמן זית שנוחין זה לזה בהלכה.
גדולות אלישע, הלכות שבת, סימן רס"ד, אות ז', עמ' ל"ז, הוצאת חברת אהבת שלום, ירושלים, תשל"ו (1976)
מדברי הרב בעניין 'אהבת ישראל' מביא אזהרת ה'מורה באצבע' מפני המחלוקת בערב שבת.
בהעלות המנחה בערב שבת קודש הוא עת מסוכן למחלוקת בין איש לאשתו, ובין המשרתים. והרבה טורח היצר הרע בזה לחרחר ריב. ואיש הירא יכוף יצרו, ולא יעורר שום מחלוקת והקפדה.
ואדרבה, יבקש שלום, וילך לשלום, ויתפלל מנחת ערב שבת קודש כהוגן בישוב כי הוא זמן גילוי אורות שבת קודש בשמים ממעל, 'מורה באצבע'.
גדולות אלישע, הלכות שבת, סימן רמ"ב, אות י', עמ' י"ב, הוצאת חברת אהבת שלום, ירושלים, תשל"ו (1976)