חכם שושן דוד יום טוב הכהן

תרס"ז - ה' אדר ב' תשל"ו      

1 9 7 6 - 1 9 0 7      

חכם שושן דוד יום טוב הכהן

מקצת שבחו

חכם שושן דוד יום טוב הכהן נולד לאביו חכם כלפון משה ולאמו מסעודה בשנת תרס"ז (1907) בג'רבה. 
ראשית תורתו למד מפי אביו, חכם כלפון משה הכהן, רבה של ג'רבה. גדל בתורה וביראה, והוציא לאור בג'רבה את ירחון 'אוצר התורה'. לפרנסתו עסק במסחר של ספרי קודש ותשמישי קדושה. הוא נשא לאישה את מרת שבירצה, ונולדו להם שלושה ילדים: זהרה, בן ציון, וחכם שלום הכהן, לימים רב המועצה האזורית שפיר.
בשנת תרצ"ה (1935) הוציא לאור בג'רבה את ספרו 'פלאי צדיקים' - סיפורים ומעשיות מחכמי תוניס. בשנת תש"ב (1942) הוציא לאור בג'רה את ספרו 'טוב וחסד' - ליקוטי מוסרים ודינים. בשנת תש"י (1950) נפטר אביו, חכם כלפון משה הכהן, והוא מונה אחריו לאב בית הדין ולרבה של ג'רבה. בשנת תשט"ו (1955) זכה ועלה לארץ ישראל. היה ממקימי מושב איתן ליד קריית גת, ושימש רב היישוב. בשנת 1955 עלה ארצה ולאחר זמן קצר נתמנה לרבו של מושב איתן שבחבל לכיש ושימש ברבנות זו עד פטירתו. חכם שושן דוד יום טוב הכהן נפטר ביום ה' באדר ב' תשל"ו (1976), ומנוחתו כבוד בהר הזיתים בירושלים. 
בשנת תשל"ז (1977) יצא לאור לאחר מותו, ספרו 'פרח שושן' - חידושים על התנ"ך, יחד עם ספרו 'בית אבות' וספר 'ממלכת כוהנים' - תולדות היהודים בג'רבה ומנהגיהם. וכן ספרו 'מעשה שושן' - דרושים. בשנת תשמ"ח (1988) יצא לאור ספרו 'שער שושן' - חידושים על הש"ס יחד עם הספר 'שפתי שושן' - שו"ת ופסקים.

מדברי הרב בעניין 'לימוד התורה' מלמד גם הצדיק והחסיד צריך לבטל תורתו בשעת עבודתו.
'וגם מקננו ילך עמנו, לא תשאר פרסה, כי ממנו ניקח לעבוד את ה'' - האדם בעולם הזה, גם הצדיק והחסיד, צריך הוא לבטל לימוד תורה בשעת עבודתו ועסקיו כי 'אם אין דרך ארץ אין תורה'. והרבה עשו כרבי שמעון בר יוחאי, ולא עלתה בידם. וכתבו ספרי המוסר, שהאדם העוסק בששת ימי השבוע בעבודתו, ובשבתות וימים טובים הוא עוסק בלימוד התורה, מעלה עליו הכתוב כאילו הוא עוסק בתורה תמיד, כי גילה על עצמו, שאילו היה סיפק בידו להתפרנס, היה שוקד תמיד על התורה, ואם כן גם אותו הזמן של העבודה, נחשב לו כאילו עסק בתורה, שאי אפשר להתקיים זה בלא זה.
וזהו שאומר הכתוב: 'וגם מקננו' - המשא והמתן וקנייננו, גם הוא 'ילך עמנו' - לעולם הבא, שניקח עליו שכר מאת ה', אפילו שהוא חול, ולא יישאר ממנו כלום. והטעם לזה: 'כי ממנו ניקח לעבוד את ה' - כי בלא זה אי אפשר לנו להתקיים.
פרח שושן, עמ' ע' דפוס י.ע. איתאח, ירושלים, תשל"ז (1977)
מדברי הרב בעניין 'גאולת ישראל' מלמד שיציאת מצרים היא יסוד להאמין בגאולה בכל הגלויות.
'מי חכם וישמור אלה, ויתבוננו חסדי ה'' - הנה כל החגים וכמה מהמצוות של התורה כתוב: 'זכר ליציאת מצרים' כי נס יציאת מצרים הוא יסוד להאמין, שתמיד ה' עומד לימין ישראל בכל הגלויות, ואם, חס ושלום, ה' לא רוצה בסוף לגאלנו, לא יהיה טעם לגאול אותנו, ואחר כך להגלות אותנו, גלות בלי גאולה. והנה אנחנו עם ישראל, שכתוב בנו: 'רק עם חכם ונבון הגוי הגדול הזה', צריכים לשמור ולזכור יציאת מצרים תמיד נגד עינינו, שהוא יסוד לאמונת קיומנו בגלות, וכמו שגאלנו וגאל אבותינו, כן יוסיף לגאלנו בכל הגלויות. וזהו: 'מי חכם' - כמו עם ישראל שצריך ש'ישמור אלה' הנסים והנפלאות של יציאת מצרים, וגם צריך לצרף בזה לדעת הסיבה, שעזרה לעם ישראל לצאת ממצרים, כדי לשמור על אותו זכות, שיעמוד לנו גם בימי גלויותינו, וזהו שאומר: 'ויתבוננו חסדי ה'' - נתבונן איזה זכות גרם, להיות לנו חסדי ה', להיגאל ממצרים, ונלך בו כדי לזכות להיגאל גם מהגלות הזה.
פרח שושן, עמ' ר' דפוס י.ע. איתאח, ירושלים, תשל"ז (1977)
מדברי הרב בעניין 'צדקה ומרפא' מלמד שלא ימנע מלרחם על אנשים שאינם מהוגנים.
'ויזרע יצחק בארץ ההיא וימצא בשנה ההיא מאה שערים - אין זריעה אלא צדקה, שנאמר: 'זרעו לכם לצדקה' - כמו שהזריעה, אדם זורע גרעינים רבים, ולא כולם יצליחו, ובכל זאת אדם זורע, כי מה שיצליח, יעשה פרי למכביר. כן בענייני הצדקה. אמנם, ישנם הרבה אנשים בלתי מהוגנים, אבל בכל זאת לא ימנע האדם מלתת צדקה, כי הגרעין של הצדקה, יעשה פרי כפלי כפליים.
עוד יש להזכיר מאמר חכמינו זיכרונם לברכה, בדברי הנביא ירמיה שאמר: 'בשעת אפך עשה בהם' - שאפילו בשעה שנותנים צדקה, הכשילם בבני אדם שאינם מהוגנים, שעל ידי זה יהיה סנגוריה, שהלא ישראל ריחמו על אנשים שאינם מהוגנים, וככה צריך הקדוש ברוך הוא לנהוג אתנו.
פרח שושן, עמ' כ"ז. דפוס י.ע. איתאח, ירושלים, תשל"ז (1977)
מדברי הרב בעניין 'אהבת ישראל' מלמד לדון אחיו לכף זכות, ולהסיר השנאה מלבו.
'וישלח יעקב מלאכים לפניו, אל עשָׂו אחיו' - יש לדקדק, שהדבר ידוע שהוא אחיו, ולמה צריך לציין זה? - ואפשר לומר: כי יעקב אבינו, עליו השלום, למרות שהיה אחיו מתנכל עליו להורגו, והיה כדאי להרחיק אחוותו, בכל זאת דן אותו לכף זכות, והשתדל להסיר השנאה מלבו, למען גם אחיו יסיר שנאתו מן לבו, כדברי הכתוב: 'כמים פנים אל פנים כן לב האדם לאדם' ...
ומזה ילמד האדם מוסר, להסיר השנאה מלבו, ולקיים מצוות עשה של 'ואהבת לרעך כמוך'. ורמזו חכמינו זיכרונם לברכה, שמספר אותיות 'ואהבת לרעך כמוך' הם י"ג ועוד של חברו - י"ג יחד יהיו: כ"ו, כמספר שם הוי"ה ברוך הוא, לקיים מה שנאמר: 'ויקרא לו ה' שלום'.
פרח שושן, עמ' ל"ה-ל"ו דפוס י.ע. איתאח, ירושלים, תשל"ז (1977)
מדברי הרב בעניין 'מנהג ישראל' מלמד הפטרת שמות 'הודע את ירושלים', שקדם מושבם לחורבן.
בפרשת שמות, שבו מפטירים בפרק 'הודע את ירושלים', המנהג הזה מיוחד ליהודי ג'רבה, וגם לבית כנסת אחד, נקרא בשם ישיבה בטריפולי, מקהילת מסלאתה על גבול הר הגאדיאז, שהיא אחת הקהילות הקדומות בכל אפריקה. שח לי חכם אחד, כי השאלה הזאת בנוגע לשינוים נתעוררה בדורו של הרב יוסף קארו, ואז באה תשובה מחכמי צפת על שאלה שנשאלה מג'רבה, ובה התירו להם לאנשי האי, לעשות כמנהגם, אחרי שהאי ג'רבה היא קדמה לחרבן.
'ממלכת כוהנים' בתוך: פרח שושן, עמ' שמ"ב דפוס י.ע. איתאח, ירושלים, תשל"ז (1977)
מדברי הרב בעניין 'בין ישראל לעמים' מורה כי הסימן להורים צדיקים הוא חינוך הבנים.
'ויקרבו ימי דוד למות, ויצו את שלמה בנו לאמור: אנכי הולך בדרך כל הארץ, וחזקת והיית לאיש' -הצדיק במותו אינו מתעלה עוד, לעלות ממדרגה למדרגה, כמו שהיה בחייו, אך אם בניו צדיקים שנאמר עליהם: 'אשרי', אז גם הוא מתעלה. ובזה פירשו המפרשים זיכרונם לברכה הכתוב: 'מתהלך בתומו צדיק, אשרי בניו אחריו' - אל תקרי בתומו אלא במותו'. מתי הצדיק יהיה מתהלך ועולה ממדרגה למדרגה, אפילו במותו? - בזמן שהשאיר בניו אחריו צדיקים, שאומרים עליהם 'אשרי'. ...
וזהו: 'מתהלך בתומו צדיק' - שמעשיו נראים שהם תמימים וכשרים, בכל זאת לא יכולים להוכיח צדקותו, רק אם 'אשרי בניו אחריו' - שחינך בניו בחינוך מאושר, שאומרים עליהם: 'אשרי שזה ילד, אשרי שזה גידל'. ולזה דוד אומר לבנו שלמה: 'אנכי הולך'. רצוני שאפילו אחרי המיתה, אהיה נקרא 'הולך' וזה בזכות כשאתה 'וחזקת והיית לאיש' צדיק, על דרך שנאמר: 'אשרי איש ירא את ה'.'
פרח שושן, עמ' נ"ז. דפוס י.ע. איתאח, ירושלים, תשל"ז (1977)