מקצת שבחו

'כשעלה משה למרום בקשו מלאכי השרת לפגוע בו, מה עשה הקדוש ברוך הוא, צר קלסתר פניו דומות לאברהם אבינו, עליו השלום, ואמר להם: לא זה האיש שאכלתם אצלו בשר בחלב' - ותמוה, וכך אמר מר: כי בהכרח התורה תינתן לארץ, לסיבת כי בחטא אדם הראשון נתקללה האדמה, וכמו שאמר הכתוב: 'ארורה האדמה', ועל ידי התורה, וקיום מצוות התלויות בארץ, תצא מכלל ארור. ומלאכי השרת ביודעם מזה, חשבו להידמות לבני אדם, וכערבים נדמו לאברהם אבינו, עליו השלום, ולאכול אצלו, וקיים לנו: 'אורח מברך', ועל ידי ברכתם, ברכת המזון על הארץ, הבל שאין בו חטא, תבורך האדמה ... נמצינו למדים, כי בדעת מלאכי השרת, כי בהבל פיהם עדיף לתיקון הארץ, אלא כי לא הסתייע הדבר. דבר הלמד כי בנתינת התורה לארץ, יש טורח לתיקון הארץ, שתצא מכלל ארור ... הט אזנך להבין דברי חכמים: 'אמר ר' יהושע בן לוי: בשעה שעלה משה למרום, אמרו מלאכי השרת מה לילוד אשה' הידועה - על עיקר עומד. שהביאה קלקול לעולמות 'בינינו'. השיבם הקדוש ברוך הוא: היא הנותנת לקבל התורה - בא לתקן, כי כך עלה במחשבה, כי התורה תינתן לארץ לבני אדם לתקן.

'ויאמר שמע ה' קול יהודה ואל עמו תביאנו' - על ידי ביטול תורה נחרב הבית, וכמו שאמר הכתוב: 'על עזבם את תורתי', ועל ידי עסק התורה, הגנה מגנה לקרב גאולתנו וכמו שכתוב בזוהר הקדוש: וזה הדבר: 'שמע ה' קול יהודה' - קול תורה, ועל ידי זה 'ואל עמו תביאנו' - בביאת משיח צדקנו.

מה צורך לג' דפנות דווקא, לא פחות ולא יותר. ועוד לנו לדעת, שצריך ב' כהלכתן וג' אפילו טפח. ונראה לעניות דעתי, אם יוכשר בעיני ה' רמז הרומז, למה שאומרים אנו במנחות דף כ"ט עמוד ב', וזה לשונו: 'מכל מקום נברא העולם הזה "בהא", שדומה לאכסדרה, שכל הרוצה לצאת יצא. ומה טעם תלויה רגל של "הא", שאם חזר בתשובה מעלים לו'. עד כאן. - נמצינו למדים, שמרגל של "הא" נלמד שמועילה תשובה, אף שחטא כל ימיו, הקדוש ברוך הוא ברחמיו, מעריף בטובו ומקבלו בתשובה. ומשום כך באה יפה, מצוות עשיית סוכה אחר יום הכיפורים, להורות נתן מצורת דפני הסוכה העשויים כצורת "הא" - ב' כהלכתן וג' טפח, ומשם יצייר בדעתו ויבין שתשובה מועילה. ועל פי האמור יובן אצלי דרך הלצה, מאמרם זיכרונם לברכה וזה לשונם: חייב אדם לטהר עצמו ברגל'. עד כאן. - שהכוונה לטהר עצמו בתשובה שמועילה, והיינו מרגל "ההא" שתלויה רגלה, לומר שאם חזר וכולי מעלים לו. או כפשוטו, מרגל שהוא חג הסוכות, מדפנות הסוכה שמשם נלמד התשובה כנזכר.

בערלת הגוף, מצד היותו ממקורו המיוחד, אשר הוא גוף האילן, עומד במקום חזק ואליו ישפכו כל עורקי הגוף, כדי שיהיה ראוי למלאכת ההולדה, כי הטיפה הנזרעת נקבצת ממיטב הגוף כל נתח טוב, ועל כן בשומרו ברית קודשו, מובטח לו שלא יראה פני גיהנם, כי הוא שורש כל הגוף, וזה רצונם אברהם אבינו, עליו השלום, יושב בפתח גהינם, ואינו מניח אדם מישראל מהול לירד בתוכה.

והוא היה ממש כדמיון האב, המסב על השולחן עם בניו, ונשא להם משאות מאת פניו, לכל אחד ואחד די מחסורו, ומלמד להם דרך הישרה וההנהגה הטובה, וכמו שאמר הכתוב: 'כי מציון תצא תורה'. ועליהם נאמר: 'וילכו לאהליהם שמחים וטובי לב' - שמחים בעולם הזה וטובי לב לעולם הבא, כי זכו בשתיים - שפע ותורה. לא כן עתה, בעוונותינו הרבים, מיום שנחרב בית המקדש נפסקה חומת ברזל, והקדוש ברוך הוא 'משגיח מן החלונות' להחיותינו, כיום הזה מתמצית ההשפעה. וזה הדבר 'דודי שלח ידו מן החור' – דהיינו: תמצית, ואף גם זאת 'עבדים משלו' כי באה בעקיפין, ו'על כן מעי המו' - כי לו זכינו לאורו, וגם כי נחסר הדור.

'כל הנותן פרוטה לעני זוכה ורואה פני שכינה, שנאמר: אני בצדק אחזה פניך' - והיינו: ודאי צדקה הגונה ומעולה: נותנה ואינו יודע למי נתן, נוטלה ואינו יודע ממי נטל, והיינו כגון גבאי צדקה. ואפילו ע"י גבאי, יש לחוש לשאינו ראוי. וכמו שכתוב במדרש איכה על פי 'כי אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב' - אלו גבאי צדקה, שנוטלים ומחלקים לראוי ולשאינו ראוי. 'ולא יחטא' - איך מה זאת אמר: קולע אל השערה - 'ולא יחטיא'. עד כאן. הרי שאפילו על ידי גבאי צדקה, חוששים לשאינו ראוי. ועל כך אנו אומרים כי זה הדבר טוב, אשר קיימו וקבלו אבותינו, לכונן את ארץ ישראל, כי ביושבי הארץ, ודאי מהוגנים וראויים המה.