מקצת שבחו
חכם אליהו שרים נולד לאמו עדינה בת
החכם יצחק שרים, ולאביו חכם עזרא שרים בשנת תרצ"ב (1932) בירושלים.
ראשית תורתו למד מפי אביו, החכם עזרא שרים, מחכמי ישיבת 'פורת יוסף'. משנת תש"ד (1944) למד בישיבת 'פורת יוסף', מפי ראש הישיבה, החכם עזרא עטיה, והוסמך לרבנות ולשחיטה.
בשנת תשט"ז (1956) נשא לאישה את מרת רבקה בת החכם רפאל עבו, ראש אבות בתי הדין בתל אביב.
חכם אליהו שרים שימש ר"מ בישיבת 'פורת יוסף', ובשנת תש"ך (1960) מונה לרב שכונת מרכז מסחרי בתל אביב (באזור שוק העלייה ושוק לוינסקי), ולסופר בית הדין בפתח תקווה.
בשנת תשכ"א (1961) הקים יחד עם חכם שלמה בן שמעון סניף של ישיבת 'פורת יוסף' בתל אביב. בשנת תשכ"ח (1968) הקים את מוסדות 'תורה והוראה' בתל אביב. בשנת תשמ"ז (1987) הקים תלמוד תורה, ובשנת תשנ"ז (1997) ישיבה לצעירים. הוא זכה להעמיד אלפי תלמידים, ובהם תלמידי חכמים ומורי הוראה. מלבד גדולתו בתורה, עסק בסתר בלימוד חכמת הקבלה, והיה נאמן הקדשת הספרדים בציון רבי שמעון בר יוחאי.
חכם אליהו שרים ערך והוציא לאור את סדרת הספרים 'מוסר חכמים השלם', ובהם שמונה כרכים של ספרי
החכם יצחק שרים, מגדולי חכמים ארם צובא, ובשולי דבריו הוסיף ביאורים ופירושים, המאירים את דברי המחבר.
באחרית ימיו סבל ייסורים קשים ממחלת כליות, אך המשיך במסירות נפש באמירת שיעורים ובהדרכת תלמידיו.
חכם אליהו שרים נפטר ביום ד' בחשוון תשס"ב (2001).
בנו חכם מתתיהו שרים החליף אותו כראש ישיבת 'תורה והוראה'. בנו חכם דביר שרים אסף מחידושיו, דרשותיו ומכתביו של אביו, והוציאם לאור לאחר מותו, בספר 'דעת אליהו' בשנת תשס"ד (2004).
מדברי הרב בעניין 'אהבת ישראל' מלמד שבהפסק בלימוד אינו חוזר לברך, שהתורה וישראל אחד.
ברכת התורה אינה כשאר ברכות, שלפני מצווה מעשית. שבהם אם יש היסח דעת והפסק, כשחוזר לקיימה צריך לברך שנית. מה שאין כן בתורה, שאדם מברך בבוקר על לימוד, ושוב לא חוזר לברך על הברכה, גם כשמפסיק וחוזר ללמוד. וזאת משום שתורה וישראל אחד הם כל כך, וכל הזמן דעתו עליה, מתי תבוא לידו כשיפנה וישנה. אבל לו היה הקשר בין התורה לישראל רפוי קצת, עד שהיה שייך היסח הדעת לתורה כמו לשאר מצוות, אז באמת היו צריכים לברך כל פעם שיושבים לעסוק בה.
חכם אליהו שרים, דעת אליהו, עמ' פ-פא, הוצאת המכון שעל יד ישיבת 'תורה והוראה', תל אביב, תשס"ד (2004). מתוך 'החכם היומי'
מדברי הרב בעניין 'לימוד התורה' מלמד לסלול להם דרך בלימוד, שיהפכו בעצמם למפרשים.
בחורים כשמכינים שעור, מעיינים בספרים רבים מאוד, וזה למעשה יכול רק לבלבל אותם, שאין להם דרך סלולה בלימוד. ואדרבה, ישמעו טוב את השיעורים, ויחזרו עליהם, ויכתבו אותם, ויאמצו לעצמם דרך סלולה מרבם, שהקדוש ברוך הוא הועיד לו ללמדם. ואמרתי לר"מים פעם: אל תאמרו הרבה מפרשים, תעשו את הבחורים למפרשים בעצמם, על ידי שתסללו להם דרך בלימוד, יהפכו הם עצמם למפרשים ...
רבינו חיים פלאג'י בספרו 'תורה וחיים' כותב, שהדרך הישר הוא בשנות הבחרות הצעירות, לעסוק בעיקר בחילוקים ועיון התלמוד, כדי להרגיל את שכלו, לרדת לשורש הדינים, ולדעת לחלק ולשייך כל דין למקומו. ולאחר מכן להסיק שמועות על פי ההלכה, וסיים שם: 'וכל המשנה ידו על התחתונה'. וזה נסוב על עניין הפסק הלכה למעשה, שאי אפשר בגיל צעיר מידי לעסוק בזה, מגודל האחריות שעל כתפי הפוסק. וצריך להכשיר את עצמו לעתיד, להורות הוראות בישראל. ובצעירותו ללמוד צורת השמועה כראוי, ומה שורש ומסקנת כל דבר, ולהתרגל לראות את ביאוריהם של גדולי הפוסקים בסוגיה. ... ויסוד הדברים יש לראות ב'בית יוסף', איך בביאוריו המופלאים הוא הופך את כל פשט הסוגיה, ומונה אחת לאחת את שיטות הראשונים, ביסודם ושורשם, והמעיין יוצא עם קילורין לעיניים.
חכם אליהו שרים, דעת אליהו, עמ' קנד-קנו, הוצאת המכון שעל יד ישיבת 'תורה והוראה', תל אביב, תשס"ד (2004). מתוך 'החכם היומי'
מדברי הרב בעניין 'צדקה ומרפא' מלמד לתבוע שיהיה לנו רב בכל בית כנסת כאחינו האשכנזים.
מצבה הכספי של הישיבה הוא ללא נשוא, ועל כל אחד ואחד מאתנו, לתת מהונו ואונו לישיבה. יזכור כל אחד ואחד, בעת שמקבל את משכורתו בכל חודש, להפריש סכום לישיבה, וכל אחד ואחד כברכת ה' עליו. ובכך יחנך את עצמו ובני ביתו, כי צורכי התורה צריכים להיות בראש דאגותיו. ובכך ירגיש עצמו שותף בהקמת עולה של תורה בישראל. כי עלינו לזכור, אם לפני דור, היה קיים דור דעה במזרח ובמערב, הרי במזרח נפטרו גדולינו מבלי להשאיר יורש, ובמערב עלה עלינו הכורת זה עמלק הגרמני ואכל מאתנו כל חלקה טובה והעלה על המוקד שליש מעם ישראל, ובתוכו מאורות האומה מורינו ורבותינו, אשר מפיהם היינו חיים. ... נשתדל לתבוע עלבונה של תורה מעצמנו ולהשיב לה את הודה ותפארתה. ... עלינו לתבוע שיהיה לנו רב בכל בית כנסת, ולפחות בכל שכונה כאחינו האשכנזים, כן ירבו. ואם עזרני הקדוש ברוך הוא, וזכיתי להקים מספר שיעורי תורה כאן, הרי אני חייב לומר את האמת, כי אני הצעיר בכל בית אבי, ואלפי הדל בישיבת 'פורת יוסף'. בישיבה קדושה זו, עדיין ישנם רבנים גדולי תורה ויראה, אשר קוטנם עבה ממותנינו. עלינו להוציאם משם ולהביאם לכאן, כדי שנהנה לאורם.
חכם אליהו שרים, דעת אליהו, עמ' קד, הוצאת המכון שעל יד ישיבת 'תורה והוראה', תל אביב, תשס"ד (2004). מתוך 'החכם היומי'
מדברי הרב בעניין 'מנהג ישראל' מלמד שעיקר ששמירת התורה היא דרך חכם שחי כעת.
רק האמת, שעם כל מה שיש בידינו, מסורה מרבותינו, וכגון שזכינו לשמוע רבות, ולקבל דרך והנהגה מרבינו, ראש הישיבה, הסבא הקדוש רבי עזרא עטיה, זכר צדיק לברכה, וכל גדולי ירושלים שהתחממנו לאורם. מכל מקום, מוכרחים כל ימינו להדבק באדם גדול, מהשרידים אשר ה' קורא, לשאול אותו על כל צעד ושעל, ולנהוג על פי הוראותיו, כי עיקר שמירת התורה היא דרך חכם שחי, ויש לו סיוע מהשמיים, להורות את הדרך, ולומר לנו מה הקדוש ברוך הוא רוצה מאתנו כעת. ולכן 'ממשיך דרך אבותיו ורבותיו', אין הכוונה בדווקא, שעושה כל מה שאביו ורבו עשה.
ואנשים טועים, שמחפשים שהממשיך יהיה ממש בבואה של קודמו. זה גדר חיצוני שהעולם רגיל אליו. העיקר זה, ממשיך דרך הנהגת קודמו, להרביץ תורה, ולרבות פעלים לעבודת ה', ולהורות דרך כיצד לקדש שם שמים בעולם. וזה שאמרו חכמינו זיכרונם לברכה: 'אין מלכות אחת נוגעת בחבירתה כמלוא נימא' - כלומר אין קשר ונגיעה ממלכות אחת להבאה אחריה, ולכל אחת יש טכסיסי המלכות משלה. והעיקר שיהיה 'מלכות הארץ כעין מלכות הרקיע' כלשון חכמינו זיכרונם לברכה, כלומר לעשות כאן מלכות של עבודת ה' יתברך, על פי ציווי מלכות הרקיע בדרך התורה.
חכם אליהו שרים, דעת אליהו, עמ' קנט, הוצאת המכון שעל יד ישיבת 'תורה והוראה', תל אביב, תשס"ד (2004). מתוך 'החכם היומי'
