מקצת שבחו
חכם כמוס עגיב נולד לאמו זולה ולאביו חכם רחמים עגיב בשנת תרע"ג (1913) בעיר טריפולי שבלוב.
גדל בתורה וביראה על ברכי חכמי טריפולי, אך כדי לסייע בפרנסת המשפחה, עבד בבית דפוס בעיר.
בשנת תרפ"ו (1925) הגיע לטריפולי מהעיר גאבס בתוניסיה, חכם יצחק חי בוכבזה, שנבחר לשמש הרב הראשי של טריפולי, ואב בית הדין. חכם יצחק חי בוכבזה, הגיע בענייניו לבית הדפוס, וכשראה את חכם כמוס עגיב, הלך ושידל את אביו, שיקדיש את כל זמנו לתורה. כך היה, חכם כמוס עגיב היה תלמידו ומשמשו של חכם יצחק חי בוכבזה עד פטירתו בשנת תר"ץ (1930). על הנהגותיו של חכם יצחק חי בוכבזה כתב בספריו 'לב ימים' ו'מנחת עני'.
לאחר פטירת חכם יצחק חי בוכבזה, למד בישיבת 'דאר חזקיהו' מפי חכם ציון ביתאן, ראש הישיבה ואב בית הדין של טריפולי. בשנת תרצ"ג (1933), בהוראת השלטון האיטלקי הפשיסטי, חכם ציון ביתאן, נאלץ לעזוב את טריפולי, בשל נתינותו הצרפתית, וחזר לתוניס. אל טריפולי הגיע מאיטליה הרב גוסטבו קסטלבולונייזי, שהיה רבה של פאדובה, שעזב אף הוא בשנת תרצ"ז (1937), בשל הגזרה שהטיל מושל לוב, איטלו באלבו, על היהודים לפתוח את חנויותיהם בשבת, וחיוב עובדי הנמל היהודים לעבוד בשבת.
כל אותה עת, חכם כמוס עגיב, המשיך בלימודיו מפי חכם יעקב חי גביזון, אב בית הדין, שהיה למורו ולרבו, ונהג לשאת, מדי שבת, את הדרשה בבית הכנסת הגדול בטריפולי. בשליחות רבו, חכם יעקב חי גביזון, יצא לחזק את קהילות היהודים בערי השדה תחת השלטון האיטלקי-פאשיסטי והגרמני-נאצי. חכם כמוס עגיב שימש רב בערים זליתן, נאלות ובשנת תש"ח (1948) שימש רב בעיר הנמל דרנה בקירנאיקה.
בשנת תשי"א (1951), זכה ועלה לארץ ישראל. בתחילה התגורר במעברה ליד חדרה, אך לאחר מכן התיישב בשכונת 'רמת פנקס' באור יהודה', והיה לרב השכונה. בשנת תשי"ח (1958), נתמנה לרב העיר אור יהודה.
חכם כמוס עגיב נודע בענוותנותו, וביקש שלא לסמוך על דעתו להלכה. כדי שלא יהיה דן יחידי, היה שולח את פסקיו לראשון לציון,
חכם עובדיה יוסף, ולרב יהודה וולדנברג, מחבר 'הציץ אליעזר'. חכם כמוס עגיב היה בקי בתורת הסוד, ובלימוד ספר הזוהר. גם תמך וסייע להדפסת ספרים של חכמי ישראל, ובתוכם חכמי לוב.
בשנת תשל"ג (1973) יצא לאור בירושלים ספרו 'לב ימים' - כללי הש"ס. בשנת תשמ"ט (1989) יצא לאור באור יהודה, הכרך הראשון של ספרו 'כמוס עמדי' - דרושים.
חכם כמוס עגיב נפטר ביום י"ג בסיוון תשנ"א (1991), ומנוחתו כבוד בבית העלמין 'קריית שאול', בצפון תל אביב.
לאחר מותו, יצא לאור בשנת תשנ"ב (1992) באור יהודה הכרך השני של ספרו 'כמוס עמדי' - תשובות, ותולדות חכמי לוב. ספרו 'מנחת עני' - דרושים יצא לאור בשנת תשע"ה (2015) במושב חמד.
מדברי הרב בעניין 'גאולת ישראל' מלמד שהמוסרים עצמם על קדושת ה' העם והמולדת, נקראים חיים.
ראינו בימינו מסירות נפש של חללי צה"ל, שבתוכם המנוח יצחק כלפון, זכרונו לברכה. מבחינת עקידת יצחק, לעשות רצון יוצרם, לשחרר עיר הקודש ירושלים העתיקה, תבנה ותכונן במהרה בימינו אמן, להגן על מולדתם, להציל את עמם. הלכו מרצונם, בחינת יצחק שנעקד לדעתו, עמדו על המשמר להרחיק את הסכנה מההורים ומכל עם ישראל, בחינת יצחק שאמר לאביו כפתני יפה שלא אצערך.
יצחק נקרא חי, וזכותו יגן לדור דורים, ובזה יבוא על נכון הרמז הידוע, כמו שאמר החכם כי מהראוי שיצחק יקרא צחוק, כפי מה שאמרה שרה אמנו: 'צחוק עשה לי'. ולמה נקרא שמו יצחק? ... כי לא נעלם מה שכתבו המקובלים, שאות היו"ד רמוז בחכמה בסוד, והחכמה תחיה. גם יצחק זכה לאות זה, במקום צחוק נקרא יצחק, שהוא פשט צווארו על גבי המזבח, ומסר את עצמו למיתה. כך כל אלה שמוסרים את נפשם למיתה על קדושת ה', על עמם ומולדתם, נקראים חיים, כמו שנאמר: 'ואתם הדבקים בה' א-לוהיכם, חיים כולכם היום'. ויהי רצון מלפני א-לוהי השמיים, שתהיה נשמת המנוח יצחק, ונשמות כל חללי צה"ל, צרורה בצרור החיים, בגן עדן, עם כל נשמות הצדיקים, אמן ואמן.
חכם כמוס עגיב, כמוס עמדי, כרך א', פרשת תולדות, עמ' מ"ב-מ"ג. הוצאה לא ידועה, אור יהודה תשמ"ט (1989). מתוך 'החכם היומי'
מדברי הרב בעניין 'בין ישראל לעמים' מלמד אם יש חשש איבה, שנמנעים בבת אחת מקפה של גויים.
שאול נשאלתי בעניין הקפה, שהיהודים הולכים ביום השבת לבתי קפה של הגויים, שעושים הקפה ושותים מהם, אם יש חשש בזה, מפני שידוע שהיהודי הרוצה קפה, בוודאי שהגוי עושה אותה בשבילו, שכל דבר שאסור לישראל לעשותו בשבת, אסור לומר לנוכרי לעשותו, ואפילו ברמז ...
ורציתי אני למנוע מהם את זה, אבל יש אחדים מן הקהל אמרו לי, אפשר שעניין כזה יגרום לנו שנאה, ובאמת אחר כן ראו ראיתי להרב 'פתח הדבר' חלק ב' סימן רנ"ג אות ב', שהתיר בעניין כזה, וזה לשונו: 'ובקפה שיש חשש שנתבשל בשבת בשביל גוי, שאפילו שבישלו על ידי ישראל, אין איסורו מן התורה אלא מדברי חכמים, מותר לאכול אותו תבשיל ולשתות הקפה משום איבה'. עיין שם. משמע מדבריו, שעניין כזה מותר גמור, ובפרט בימים אלה. על כל פנים, אני לא רציתי, לא להתיר ולא לאסור, מפני שאני הולך וחסור, וליבי אינו מסור, מפני שכאן לא ספרים ולא סופרים ... אלא שיש לומר, שמה שכתב הרב 'פתח הדבר': משום איבה - מדובר במי שנמצא בבית הגוי וכיבד אותו בספל קפה, שאם יסרב לשתות יש בזה משום איבה, אבל אם ימנע מללכת לבית הקפה של הגוי, מסתבר שאין בזה משום איבה. ועדיין יש לדון בדבר, שאם יפסיקו כל היהודים בבת אחת מללכת, יש משום איבה, יהא צריך עיון.
חכם כמוס עגיב, כמוס עמדי, כרך ב', שאלות ותשובות בהלכה, סימן כ"ו, עמ' ס"ב-ס"ה. הוצאת משפחת המחבר, אור יהודה תשנ"ב (1992). מתוך 'החכם היומי'
מדברי הרב בעניין 'מנהג ישראל' מלמד יום הילולת ספר התורה 'צגייר דרנה' בראש חודש אלול.
בני קהילת דרנה היו נוהגים לעשות הילולא בליל ראש חודש אלול, לכבוד הספר תורה 'צגייר דרנה', הוא הספר תורה הצעיר, הקדוש, המכובד, הנכתב על ידי השד"ר חכם זעירה, מלפני ארבע מאות שנה, ועל נסיו ונפלאותיו מתהלכות אגדות מרובות בין יהודי לוב כולה ... ה'זגייר דרנה', יש אומרים שזה כתיבת עזרא הסופר, ויש אומרים שהוא כתיבת רבי אברהם אבן עזרא, זכר צדיק לברכה, וזכותו יגן עלינו אמן.
מן המפורסמות של ה'זגייר דרנה' הוא כי הספר תורה המקודש הזה, אין בו שום פגם, פעמים רבות בדקו אותו סופרים בשבעה עיניים, ושום פגם ושום פיסול לא נמצא בו, בחסר ויתר ודיבוק ופירוד ובאותיותיו המאירות עיניים, ומעולם לא גילו בו שום טעות ושגיאה. והיהודים מכל קצות לוב ומחוצה לה, היו באים לדרנה, בעיקר כדי להתפלל, ולבקש שבזכותו ישלח ה' רפואה שלמה, לאיזה חולה ממשפחתם, או איזה בקשות אחרות שהם סובלים מהם. איך וכיצד הם יודעים את גורלו של החולה? - שאם מצלצלים פעמוני העטרה שעליו בשעת תפילה הוא כי החולה לא יקום מחוליו, אך אם שותקים הפעמונים סימן הוא כי החולה יבריא ויחלים ... היום נמצא ספר תורה ה'זגייר' בנתניה, הובא על ידי יצחק זוארץ.
חכם כמוס עגיב, כמוס עמדי, כרך ב', תולדות רבני לוב, עמ' קע"א-קע"ד. הוצאת משפחת המחבר, אור יהודה תשנ"ב (1992). מתוך 'החכם היומי'
מדברי הרב בעניין 'מסורת אבות' מלמד לקטן להיות חזן ולקרוא בתורה, שיגרום להורים להתפלל עמו.
לבית ספר ממלכתי-דתי באור יהודה יש בית הכנסת, ושם מתפללים ילדים, ועמהם מתפללים גם כן המלמדים וההורים, וכל פעם קם אחד מהתלמידים להתפלל ולקרוא ספר תורה כדי להתלמד להיות חזנים, האם מותר לתלמיד שהוא פחות מבן י"ג שנה, להיות חזן ולקרות בתורה ...
ועוד נראה לעניות דעתי שבזמננו זה שמרובה הפרוץ על העומד, כדאי לקרב הקטנים לענייני קדושה, שעל זה יהיה להם חשק להתפלל ולקרוא בתורה, ואז יתרגל בזה תמיד וגם כי יזקין לא יסור ממנה. ...
ואלו הֶטעמים הנזכרים לעיל: א) שהילדים יתחנכו מקטנותם להתפלל ולהיות חזנים. ב) שיגרמו לילדים אחרים להתפלל ולהיות חזנים, כי 'קנאת סופרים תרבה חכמה'. ג) שיגרמו שגם ההורים שלהם יבואו להתפלל עם ילדיהם.
חכם כמוס עגיב, כמוס עמדי, כרך ב', שאלות ותשובות בהלכה, סימן ה', עמ' ל"ז-מ'. הוצאת משפחת המחבר, אור יהודה תשנ"ב (1992). מתוך 'החכם היומי'
