מקצת שבחו
חכם מאיר חי בן אלישע נולד לאמו רחל ולאביו חכם מכלוף בשנת תרס"ה (1905) בעיר קְסַר א-סוק במרוקו.
בילדותו, עברו הוריו לעיר פאס, שם גדל על ברכי חכמי העיר, ובראשם רבותיו, חכם יוסף הכהן, וחכם רפאל אבן צור, רב בית הכנסת הגדול בפאס, בו נהג להתפלל.
חכם מאיר חי בן אלישע נשא לאישה את מרת מרים ונולדו להם שלושה ילדים: אליהו, דוד ורחל.
חכם מאיר חי בן אלישע שימש מורה בבית הספר 'אם הבנים' בעיר פאס במשך שנים רבות. זכה ועלה לארץ ישראל, והתיישב בירושלים בשכונת גילה. בגילה שימש מורה, רב וראש בית המדרש לאברכים 'יד אשר', בנשיאות חכם משה בן עבו, רב שכונת גילה. חכם מאיר חי בן אלישע העמיד תלמידים הרבה, מתוך מאור פנים, אהבת הבריות וסבלנות אין קץ. שימש רב וחזן בית הכנסת בגילה, ומסר שיעורי ערב למבוגרים.
חכם מאיר חי בן אלישע העמיק בלימודיו גם בתורת הסוד, ותיאר בכתביו חלומות שחלם על רבותיו ואביו. הוא כתב גם תחינות ופיוטים, ולאחר פטירת אשתו, כתב עליה קינה מיוחדת, ובה ביטא את כאבו העמוק.
חכם מאיר בן אלישע נפטר ביום י"ב בשבט תשמ"ו (1986), ומנוחתו כבוד בהר הזיתים בירושלים.
חיבורו 'לב אבות', נערך והובא לדפוס בידי חכם משה בן עבו, בשיתוף בניו, בירושלים בשנת תשמ"ט (1989).
מדברי הרב בעניין 'לימוד התורה' מלמד זוכה לדברים הרבה, שאפילו אינו יכול להשיגם מצד עצמו.
'רבי מאיר אומר: כל העוסק בתורה לשמה, זוכה לדברים הרבה' - שאי אפשר לאדם שיקנה שלמותו בלתי שיקיים כל התרי"ג מצוות בכללות, ובהעדר אחת מהן, יהיה האדם חסר השלמות. וזה דבר הנמנע, שהרי כמה מצוות שהם נעדרים ממנו, כגון מצוות כהונה, מעשה הקורבנות, מצוות התלויות בארץ. ... והיאך יוכל האדם להיות קונה שלמותו?! - אבל מצאנו תיקון לשלמותנו, על ידי עסק התורה לשמה, כי על ידי שיעסוק בתורה, פרטי המצווה כהלכתה, וידאג וישתוקק על המצווה ההיא שנעדרה ממנו, יחשב לו כאלו קיימה בשלמותה, כמו שאמר הכתוב: 'ונשלמה פרים שפתינו'.
ובזה נבין מאמר רבותינו שאמרו, בפסוק: 'עקב אשר שמע אברהם בקולי, וישמור משמרתי מצוותיי חוקותיי ותורותיי' - ללמדך שקיים אברהם אבינו כל התורה כולה, ואפילו עירובי תבשילים'. וכיצד יעלה על הדעת, שאבותינו קיימו התורה כולה: יעשו פסח - קודם שיהיו בעולם, יעשו סוכות - ועדיין לא הוקפו בענן, יעשו שמיטה ויובל, - עדיין לא נכנסו לארץ, יעשו קרבנות - ועדיין לא נולדו הכהנים?! זה מן הנמנע, אבל העניין כך הוא, אבותינו הקדושים היו לומדים תורה, שקבלו מן הראשונים, אדם שת, חנוך, מתושלח, נוח, שם, עבר, וכשהיו לומדים כפי הקבלה שהייתה בידם, היו מצטערים על קיום המצוות, והיו מוכנים לקיים כל מה שיצווה אותם השם יתברך, חשב עליהם כאילו קיימו כל התרי"ג מצוות, ואפילו מצוות דרבנן. ובזה יבוא על נכון, מאמר התנא: 'כל הלומד תורה לשמה זוכה לדברים הרבה' - דהיינו על ידי עסק התורה ומצוותיה, יחשב לו כאילו קיים המצוות בפועל, אפילו המצוות שאינו יכול להשיגם מצד עצמם, ובזה תבוא תיבת 'ולא עוד'.
חכם מאיר חי בן אלישע , "פרקי אבות - לב אבות", פרק ו', עמ' קנ"ז-ק"ס. מוסדות יד אשר, ירושלים תשמ"ט (1989). מתוך 'החכם היומי'
מדברי הרב בעניין 'מסורת אבות' מלמד שהתברך בחלומו בברכת כוהנים, והקיץ בתיבת שלום
ואני בחלומי הנני חוזר התפילה בבית הכנסת הגדולה של הרב רפאל אבן צור, זכרונו לחיי העולם הבא, כנהוג, והנה הרב הגדול מורי רבי יוסף הכהן, זכרונו לברכה, וכהן אחר, נעלם ממני שמו, עומדים על הדוכן ומברכים ברכת כוהנים. ואני הייתי מקרא אותם מילה במילה עד גמר. וגמרתי בתיבת 'שלום' – ואיקץ. ושמחתי שמחה גדולה על המראה הגדול הזה, שזכיתי להתברך מפי קדוש.
חכם מאיר חי בן אלישע , "פרקי אבות - לב אבות", סוף הספר, "חלום שחלם" [חסר עמוד]. מוסדות יד אשר, ירושלים תשמ"ט (1989). מתוך 'החכם היומי'
מדברי הרב בעניין 'מנהג ישראל' מלמד מכירת חמץ בקניין גמור, כאדם העושה בשלו.
מודים אנחנו החותמים מטה על עניין הודאה גמורה, וחתימת ידינו תעיד עלינו כשני עדים, שהשכרנו להרב מאיר בן אלישע, השם ישמרהו ויחיהו, כל החנויות והמרתפים וחדרים, שיתבארו לקמן בדף ב', למשך 10 ימים, מיום י"ד בניסן תשל"ו, ולהלן, וקיבלנו דמי השכירות. ואגב שכירות הקרקעות הנזכרים, מכרנו לו כל הסחורות הנמצאים במקומות הנזכרים, קמח וסלתות וכולי, והשקים והתיבות והחביות וכל מיני חמץ, הנמצא במקומות הנזכרים, מכירה גמורה וחלוטה, כדת וכהלכה.
ולקחנו עירבון על הסחורות שיתבארו לקמן, ודמי הסחורות כשער השוק, והמשקל והשומא - הכל לאחר חג הפסח תשל"ו, ומסרנו לו המפתחות של המקומות הנזכרים, והקנינו לו הכל קניין גמור, ויש לו רשות ליקח הכל, ולעשות בו כחפצו ורצונו, כאדם העושה בשלו, בלי שום ערעור או כפייה כלל ועיקר, והקנינו לו דריסת הרגל להיכנס בכל המקומות הנזכרים, בכל עת שירצה להכניס קונים אחרים, ואין מוחה בידו. ומעתה ומעכשיו יש לו רשות לעשות בכל הסחורות הנזכרות כחפצו ורצונו, למכור ולתת במתנה ולהפקיר, באופן שהכל נכנס ברשות הרב הנזכר.
והכל נעשה באופן המועיל כדין תורתנו הקדושה, וכתקנת חכמינו זיכרונם לברכה, שלא כאסמכתא וטופסי שטרות, שלא, חס ושלום, כצחוק ולעג, אלא הכל נקנה בקניין גמור ובשבועה חמורה, כדת משה וישראל, והיה זה ביום י"ד ניסן בשעה תשע, שנת 'והיה כעץ שתול' לפרק ראשון, וקיים מרתף מס' 10, רחוב התושבים 8. מנחם הכהן. חנות מס' 120, רחוב אדאלייא, משה בן חמו.
חכם מאיר חי בן אלישע , "פרקי אבות - לב אבות", סוף הספר, "שטר מכירת חמץ כפי שנהג בחו"ל" [חסר עמוד]. מוסדות יד אשר, ירושלים תשמ"ט (1989). מתוך 'החכם היומי'
מדברי הרב בעניין 'אהבת ישראל' מלמד שבעה תועליות במיתתו של הצדיק.
'בן עזאי אומר: שתי חטאות. אמר רבי יהושע זה הוא שאמרו, כשהוא חי - קולו אחד, וכשהוא מת - קולו שבעה'. - יתבאר על עניין פטירת הצדיק. 'כשהוא חי, קולו אחד' - עושה רק פעולה אחת, דהיינו יאחז צדיק דרכו. אבל 'כשהוא מת' - יוצאים ממנו שבע תועליות, ואלו הן: א) מכפר על הדור במיתתו. ב) על ידו מתעוררים לתשובה. ג) אחרי מותו בני ישראל פרים ורבים. ד) מעלה נשמות בני ישראל מגיהינום. ה) בא צדיק חדש לעולם. ו) הקדוש ברוך הוא שמח בביאתו. ז) מעורר את הרחמים.
חכם מאיר חי בן אלישע , "פרקי אבות - לב אבות", סוף הספר, "ביאור מאמר בן עזאי" [חסר עמוד]. מוסדות יד אשר, ירושלים תשמ"ט (1989). מתוך 'החכם היומי'
מדברי הרב בעניין 'צדקה ומרפא' מלמד שפרקי אבות נקראים כך כיוון שהם מיוסדים באופן עמוק.
'רבי אומר: איזוהי דרך ישרה שיבור לו האדם, כל שהיא תפארת לעושיה ותפארת לו מן האדם' - מקורה מן התורה: 'ועשית הישר והטוב' - ירצה לומר, שיהיה תמיד הולך בדרך הממוצעת בכל מידותיו, ולא יטה לאחת הקצוות, כמו שכתב הרמב"ם בהלכות דעות. ומצאנו, לא חייבה התורה לתת יותר ממעשר, שנאמר 'עשר תעשר את כל תבואת זרעך' - אחד מעשרה, לפי שאם ייתן כל ממונו לצדקה ויצטרך לבריות, אין זו דרך ישרה, ואם יהיה כיליי, ולא ייתן כלל, אין זו דרך ישרה, אלא צריך לאחוז במידת המיצוע, שהיא מדה בינונית, וכן בכל המידות, וזוהי דרך ישרה, שתהיה 'תפארת לעושיה ותפארת לו מן האדם'. והווי זהיר במצווה קלה כבחמורה, שהרי התורה השוותה מצוות כיבוד אב ואם למצוות שילוח הקן, לעניין השכר.
חכם מאיר חי בן אלישע , "פרקי אבות - לב אבות", פרק ב', עמ' כ"ה-כ"ו. מוסדות יד אשר, ירושלים תשמ"ט (1989). מתוך 'החכם היומי'