מקצת שבחו
חכם כליפא בן מלכה נולד לאימו ולאביו בשנת ת"ל (1670) בעיר אספי שבמרוקו. בן יחיד היה להוריו, שנפטרו בילדותו, והוא נותר יחידי בעולם. ראשית לימודו היה לפני חכם יוסף בואינו דה מיסקיטא בעיר הולדתו, ומשם נדד מעיר לעיר עד הגיעו לעיר פאס, שם למד בישיבותיהם של
חכם יהודה בן עטר וחכם שמואל הצרפתי.
בספרו הוא כותב: 'מיום היותי עד עת עמדי, במקלי עברתי יחידי. יחיד ועני אני, כי אבי ואמי עזבוני. גם דוד ואח אין לי, והשם היה חלקי וחבלי, ואבי יתומים נתנני לחן ולחסד רב, לפני כל אדון ורב, בכל ערי המערב'.
עם חזרתו לעירו אספי, חזר ללמוד בישיבתו של חכם יוסף בואינו דה מיסקיטה, שגידלו כאב על ברכי חכמתו וספריו, וכל שהיה לו - נתן בידו.
כשגדל ועמד ברשות עצמו, עבר לעיר אגאדיר. שם, בעזרת חכם שלמה בן ישורון, אחיינו של רבו, החל לעסוק במסחר, וראה ברכה בעמלו. בד בבד עם פעילותו העסקית הענפה ויחד עם חברו חכם יעקב גדליה, הפך את בית הכנסת בו התפלל למרכז רוחני ולבית מדרש. חכם כליפא בן מלכה הרביץ תורה ברבים, ושמר על קביעות לימודו והשתתפותו עם הציבור בכל עת.
חכם כליפא בן מלכה נשא אישה ונולדו לו ילדים, אך בנו בכורו דוד נתבקש לישיבה של מעלה והוא בן 11 שנים.
חכם כליפא בן מלכה נאסף לבית עולמו, זקן ושבע ימים, ביום ג' אלול בשנת תק''ך (1760). הוא הותיר אחריו שלושה חיבורים: 'כף נקי' - על סידור התפילה ופרפראות לחכמה. 'רך וטוב' ו'קול רינה'.
מדברי הרב בעניין 'מנהג ישראל' מסמיך המנהג להאריך בניגון אותיות ה' כשיש שמחה בקהל.
נהגו לנגן בשבת, כשיש שמחה בקהל - חתן או בעל ברית, וכן ביום טוב, ב'כתר יתנו לך', וגם ב'נקדישך' ו'ברכת כוהנים'. ויש חסידים שחששו להאריך בניגון אותיות השם, שלא יחלקו האותיות ויראו כשתי מלות או עניין אחר חס ושלום. ושמעתי מפי תלמיד חכם אחד זקן מעיר אופראן, שפעם אחת נחלקו חכמי עירו על דבר זה, וחסיד אחד התענה ועשה שאלת חלום, והשיבו לו, והקריאו לו בחלומו - 'רננו צדיקים בה', ומאז לא פסקו מלנגן.
חכם כליפא בן מלכה, כף ונקי, עמ' 85, אורות יהדות המגרב, לוד, תשע''ד (2014). מתוך 'החכם היומי'
מדברי הרב בעניין 'מסורת אבות' נותן לב למה שעושים רעש גדול בפורים - לספר לבניהם הקטנים.
ראוי לכל בר ישראל לתת לב 'מה זה ועל מה זה' - שבכל גלילות ישראל, שראינו ושמענו, עושים רעש גדול ביום פורים, ובפרט בבתי כנסיות. הנערים הקטנים וגם גדולים, מכים באבנים ובעצים - להמן. כאילו הוא חי, עומד לפניהם בכל שנה ושנה - וכל רואינו ילעגו לנו.
אבל העניין הזה יסוד גדול לעדת ישראל, יען שראו רבנינו, זיכרונם לברכה, אורך הגלות המר הזה, ושמא יקום עוד שום מלך מאומות העולם, וירצה חס ושלום לעשות גזירת המן, לכן בכל שנה עושים רעש גדול, השומע ישמע ויקח מוסר, ויספרו לבניהם הקטנים שמעו ולמדו. וכבר אירע מעין דבר זה בימינו, ואמרו היועצים הלא ידעת מה שאירע לפרעה והמן, ובטלה הגזירה.
חכם כליפא בן מלכה, כף ונקי, עמוד 97-96, הוצ' אורות יהדות המגרב, לוד, תשע''ד (2014). מתוך 'החכם היומי'
מדברי הרב בעניין 'בין ישראל לעמים' לומד חידת שמשון מאיש נוצרי חכם, חריף ובקי במקרא.
'ויאמר להם מהאוכל יצא מאכל, ומעז יצא מתוק, ולא יכלו להגיד לי החידה שלושת ימים'. - כל ימי תמהתי על חידה זו ...עד שפגעתי באיש נוצרי חכם מעיר ג'ונידרה, חריף ובקי במקרא, ושאלתי דעתו בזה. ואמר לי: כי גם לו גם לחבריו, פשוט שמגוויית האריה נעשו הדבורים והדבש, כי מתחילה הותלעה הגווייה והתולעים עצמם נעשו דבורים והולידו הדבש - לא שבאו במקרה.
חכם כליפא בן מלכה, כף ונקי, עמוד 317, הוצ' אורות יהדות המגרב, לוד, תשע''ד (2014). מתוך 'החכם היומי'
מדברי הרב בעניין 'לימוד התורה' חושש לביטול התורה משום מנהג ותיקין, שאינו נעשה כתקנו.
הנוהגים ללמוד ליל חג השבועות הסדר הנתקן בתיקונים, שנעשו לקרות בלילה הזה, מה טוב חלקם - אם כוח בהם לעמוד בהיכל המלך ה' צבאות, להתפלל למחר, בלי מתנמנם או כמעט נרדם, בקריאת שמע וזמירות ותפילה וקריאת ספר תורה, ביום מתן תורתנו. ...
ולדעתי, מי שלא יוכל לעמוד על עצמו בלי שינה, וכל שכן מי שמבלה הזמן בשיחה בטלה ותענוגים - טוב לו ללמוד מעט לזכר - ולישון, כדי שלא יתבטל מקריאת שמע ותפילה - שהם מצוות התורה, בשביל מנהג ותיקין, שנתחדש אצל כל בעל בית, ואינו נעשה כתקנו.
חכם כליפא בן מלכה, כף ונקי, עמוד 96, הוצ' אורות יהדות המגרב, לוד, תשע''ד (2014). מתוך 'החכם היומי'
מדברי הרב בעניין 'אהבת ישראל' מורה שלא יטריחו בהוספת כוונות בתפילת שמונה-עשרה.
ראיתי דבריך נכוחים וטובים - ליודע להתפלל בכוונות הרשב"י והאר"י זיכרונם לברכה, אבל אנחנו לא נדע מה נעשה - הלוואי נתפלל הי''ח כפשוטו בלב נכון ...
ומי שיודע לכוון ונשאו לבו, החוב מוטל עליו - להחמיר על עצמו.
ומה שכתב מורינו ורבינו, שאין בו טורח ציבור - שהוא קצר, כבר יש לנו בסדר תפילה, כמה דברים נוספים קצרים. ואם תוסיף קצר על קצר - יהיה ארוך.
חכם כליפא בן מלכה, כף ונקי, עמ' 95, אורות יהדות המגרב, לוד, תשע''ד (2014). מתוך 'החכם היומי'
מדברי הרב בעניין 'צדקה ומרפא' מביא שיר מוסר על עוול במשפט העני.
המשפט בזמן הזה, כעכביש בחלון - שהציפור והעוף נכנס ויוצא, ואינו יודע אם ישנו, והזבוב מיד ייתפס ברסנו. אשר על זה אמר אסף בחרוזו ושירו, לשמור דבר זה ולהזכירו: מסך מעכביש על פי חלון / ציפור עובר וזבוב בו ייתפס. כך המשפט לחסון כאלון / ולאיש דל ואביון ומר נפש.
חכם כליפא בן מלכה, כף ונקי, עמוד 73-72, הוצ' אורות יהדות המגרב, לוד, תשע''ד (2014). מתוך 'החכם היומי'
מדברי הרב בעניין 'גאולת ישראל' מביא בשם רבו, שלו נהגו בזמנם כמעשינו היום - לא היינו גולים.
החכם הגדול כבוד מורנו החכם רבי שלמה עמאר זיכרונו לברכה, איש מראכש, יגן עליה א-לוהים, היה אומר: כי מעשינו אלו בעסק התורה והתפילה והמצוות, על דרך שאנו מתנהגים היום, היה מספיק לנו, אלו נהגנו כן בזמן שבית המקדש קיים - ולא היינו גולים.
חכם כליפא בן מלכה, כף ונקי, עמ' 338, אורות יהדות המגרב, לוד, תשע''ד (2014). מתוך 'החכם היומי'
