חכם רפאל זרוק

תרצ"ה - ט"ו אדר תש"ע      

2 0 1 0 - 1 9 3 5      

חכם רפאל זרוק

מקצת שבחו

חכם רפאל זרוק נולד לאמו נסריה ולאביו יוסף בשנת תרצ"ה (1935) בעיר טריפולי שבלוב. 
ראשית תורתו למד מפי רבו, החכם בכור צבאן, ובמקביל למד בבית הספר היהודי-האיטלקי שבטריפולי. בשנת תש"ד (1944) נפטר אביו יוסף, והוא ואמו עברו להתגורר בבית סבו, רפאל זרוק.
בשנת תשי"א (1951) זכה ועלה לארץ לישראל, יחד עם אמו, והם התיישבו בעיר בת-ים. 
חכם רפאל זרוק נשא לאישה את מרת נילי, ונולדו להם בנים ובנות, ובראשם, יד ימינו, שסייע בהוצאת ספריו לאור, בנו יוסף. לפרנסתו, שימש מורה ומחנך בבית הספר הממלכתי-דתי "עקיבא" בבת-ים. 
בשנת תשל"ה (1975) נסע בשליחות חינוכית לעיר פירנצה שבאיטליה לכמה שנים. כשחזר לארץ, ייסד יחד עם כמה מחבריו את בית הכנסת 'בית אל' ליהודי לוב, במרכז העיר בת-ים, שם שימש חזן וגבאי של בית הכנסת במשך עשרות שנים. במהלך השנים, אסף חומרים הקשורים לתולדותיהם ומנהגיהם המיוחדים של יהודי לוב, סייע בהבאה לדפוס של כתבי חכמיה, ועמד בקשרים עם חכמיה בארץ ישראל.
בשנותיו המאוחרות, הקים בבת-ים את מכון 'גנזי רפאל' - להפצת מורשת יהודי לוב, שבמסגרתו הוציא לאור סידורים, דיסקים של תפילות ופיוטים וכן ספר מנהגים, למען שימור מנהגי הקהילה. 
חכם רפאל זרוק ערך את הספר 'לוח דינים ומנהגים לקהילות יוצאי לוב' - דינים ומנהגים לפי סדר לוח השנה, שנדפס בשלוש מהדורות, בשנים תשס"ז-תשס"ט (2009-2007). בשנת תשס"ח (2008) הפיק דיסקים של תפילות ופיוטים כמנהג יהודי לוב, לפסח, לתשעה באב, להושענא רבה ולחג הפורים. ובשנים תשס"ט-תשע"א (2011-2009) ערך את סדרת סידורי התפילה 'זכור לרפאל' לפי מנהגי הקהילה, שנדפסה בהוצאת מכון 'גנזי רפאל': סידור לראש השנה ויום הכיפורים, סידור לפסח, סדר סליחות 'מרפא לנפש', וספר הפיוטים 'שפתי רננות'. בראשית הסידורים, הובאו הקדמות על תולדות יהודי לוב ומנהגיהם, בהתאם לנושא הסידור. 
חכם רפאל זרוק נפטר ביום ט"ו באדר תש"ע (2010).
מדברי הרב בעניין 'לימוד התורה' מלמד המנהג לקרוא בשבת יתרו את הפיוט יום מעמד סיני.
שבת פרשת יתרו. לפני קריאת עשרת הדברות, עומדים וקוראים את הפיוט 'יום מעמד סיני', ולאחר מכן אומר שליח הציבור לבדו: מי האמין לשמועתנו, וזרוע ה' על מי נגלתה, מגיד דבריו ליעקב חוקיו ומשפטיו לישראל, לא עשה כן לכל גוי ומשפטים בל ידעום הללויה, כל עם בית ישראל הסכיתו ושמעו את קול עשרת הדברות, שנאמרו למשה רבינו בהר סיני, ברעם וברעש ברתת ובזיע, רכב א-לוהים ריבותיים, אלפי שנאן ה' בם סיני בקודש, הכל הבו גודל לא-לוהינו, ותנו כבוד לתורה'. וקוראים עשרת הדברות בציבור בטעם עליון.
לוח דינים ומנהגים לקהילות יוצאי לוב, עמ' 87. הוצאת מכון גנזי רפאל, בת-ים תשס"ח (2008).
מדברי הרב בעניין 'מנהג ישראל' מלמד מנהג סליחות בלכביר, וסליחות ליל שבת, ב'שפתי רננות'.
מתחילים להשכים לסליחות בתחילת חודש אלול, כמו אצל יתר בני עדות המזרח. מלבד הסליחות הרגילות הידועות לכל העדות, ישנם אצל יהודי לוב, וכן בקהילת ג'רבה שבתוניסיה, פרקי סליחות מיוחדים המקובצים בספר 'שפתי רננות'. סליחות אלה, המורכבות משירי קודש של משוררים קדמונים, נקראות בשמונה לילות של ימי שני וחמישי, וכן בארבעה לילות שבת ועשרת ימי תשובה, כולל ראש השנה ויום הכיפורים. מלבד פיוטים, שלכל אחד מהם לחן משלו, כוללות סליחות אלה גם י"ג מידות של רחמים, תחנון ונפילת אפיים, ואולם בלילי שבת קוראים רק שירי קודש ושירי געגועים לארץ הקודש. את הסליחות הרגילות, קוראים יהודי לוב בימים ראשון, שלישי, רביעי ושישי, ונקראות 'סליחות בצג'יר', ואילו של שאר הימים, נקראות סליחות בלכביר'.
לוח דינים ומנהגים לקהילות יוצאי לוב, עמ' 158. הוצאת מכון גנזי רפאל, בת-ים תשס"ח (2008).
מדברי הרב בעניין 'אהבת ישראל' מלמד מנהג 'יום שמחת כוהן', ביום אחר יום הכיפורים.
יום שמחת כהן - י"א תשרי ... קוראים ליום זה 'שמחת כהן', היות והכוהן הגדול, יצא ללא פגע מבית קודש הקודשים, והכוהנים מברכים את העם ביום זה, לפי מה שאמרו חכמינו זיכרונם לברכה על הכוהן הגדול: 'ויום טוב היה עושה בצאתו בשלום מן הקודש'. לזכר זה, נהגו כל הכוהנים שלא לעשות מלאכה ביום זה. לדידם, זהו כעין יום טוב, ועושים בו מסיבות לחברים עם סעודות ומשקאות, כל אחד כפי יכולתו. הרב פריג'א זוארץ זכר צדיק לברכה.
לוח דינים ומנהגים לקהילות יוצאי לוב, עמ' 43. הוצאת מכון גנזי רפאל, בת-ים תשס"ח (2008).
מדברי הרב בעניין 'מסורת אבות' מלמד שנהגו בקהילת יהודי לוב לעשות בראש חודש ניסן.
נהוג לערוך את הטכס של 'לילת אלבסיסה' בבית אבי המשפחה, בו מתאספים הילדים, הנכדים והנינים. בתחילה, יוצקים שמן, רצוי של זית, על אצבע כל אחד מן המסובים, כשהאב או האם מבוססים את התערובת. ... בשעה שמערבבים את כל התערובת בשמן, אומרים: הו הפותח, בלי מפתח, תן לנו מטובך וניתן גם אנו, אתה הנותן בלא תמורה. ... ומברכים איש את אחיו בעקבאל דאיר, שפירושו כה לחי. .... בלילה, שמים בשארית הבסיסה, תכשיטי זהב שונים, מטבעות כסף ומפתח הבית, לאיחולי הצלחה וברכה לבית ולמשפחה. יש אומרים, שהזהב הוא זכר למה שנתרם להקמת המשכן, וכנגד סירוב הנשים לתיתו למעשה העגל. המטבעות רומזים לתקווה, לפרנסה ולעושר, ומפתח הבית להצלחה בחיים, ובחיי המשפחה בפרט. ...
הצורפים בטריפולי, הכינו תליונים מיוחדים לחודש זה, עליהם חרטו את המילים 'ש-די ניסן', וראו בזה סגולה לשמירה ובריאות, כי ביום גדול זה הוקם המשכן, המקום הקדוש ביותר לעם ישראל. הקשר למשכן, מוכח גם ממנהג יהודי מסילאתה, לקרוא ללילה זה 'לילת אלמרקומה', או 'בסיסת אלמרקומה', המזכיר במעשה המשכן את מעשה הרוקם, שהנשים טוו ורקמו לצורך המשכן.
לוח דינים ומנהגים לקהילות יוצאי לוב, עמ' 106-108. הוצאת מכון גנזי רפאל, בת-ים תשס"ח (2008).
מדברי הרב בעניין 'גאולת ישראל' מלמד המנהג להוציא ספר תורה והקריאה בו ביום העצמאות.
יום העצמאות. על פי תקנת הרבנות הראשית לישראל, ... מוסיפים מזמורים של שבת וחג, ואומרים 'שירת הים' פסוק בפסוק. קוראים הלל - יש קוראים בברכה ויש בלא ברכה, מוציאים ספר תורה, וראוי לקרוא בפרשת 'כי תבוא' ... אומרים תפילה לשלום המדינה וחיילי צה"ל, אין אומרים תחנון ו'למנצח', חוגגים לציון ראשית צמיחת גאולתנו, בהלל והודיה לה' יתברך. ...
בלוב נהגו להוציא ספר תורה ולקרוא קריאה מיוחדת ליום העצמאות. מצורף בזאת התקנות שניתקנו בלוב: ה' באייר, שנת חמשת אלפים תש"ח, גאולת ישראל ושיבתם לארצם. אנו, הרבנות הראשית ובית דין הצדק לטריפוליטניה, יגן עליה א-להים, תקננו שביום העצמאות ה' באייר בכל שנה, להוציא ספר תורה ולקרוא שלושה עולים בשחרית בפרשת 'כי תבוא', מתחילת הפרשה עד 'כאשר דבר', ולהפטיר בישעיה סימן ס': 'קומי אורי כי בא אורך' עד סוף הפרק. ובתפילת מנחה, לקרוא בספר תורה בפרשת 'קדושים', שלושה עולים, מתחילת הפרשה עד שני, ולהפטיר בזכריה סימן ח': 'כה אמר ה' הנני מושיע את עמי מארץ מזרח' עד סוף הפרק. ואחר ההפטרה בשחרית ובמנחה כנזכר לעיל, תקננו לקרוא תפילה זו שחיברנו במיוחד ליום העצמאות בכל שנה, ובהחזרת ספר תורה למקומו אומרים כל הקהל ביחד, 'שיר המעלות בשוב ה' את שיבת ציון' וכולי, ותקנות אלו כיתד נטועים, לא ימוטו לעולם. הרבנות הראשית ובית דין הצדק לטריפוליטניה.
לוח דינים ומנהגים לקהילות יוצאי לוב, עמ' 134-135. הוצאת מכון גנזי רפאל, בת-ים תשס"ח (2008).