חכם ד"ר דוד פראטו

תרמ"ב - ל' אדר תשי"א      

1 9 5 1 - 1 8 8 2      

חכם ד"ר דוד פראטו

מקצת שבחו

חכם ד"ר דוד פראטו נולד לאמו לאורה ולאביו חכם אהרן יהונתן בשנת תרמ"ב (1882), בליבורנו שבאיטליה.
עיקר תורתו למד מפי רבו, חכם אליהו בן אמוזג, עת למד בבית מדרשו בליבורנו.
בשנת תרס"ד (1904), עבר לפירנצה, ושימש מורה בבית הספר היהודי. לאחר כמה שנים מונה למנהלו.
בשנת תרס"ה (1905), נשא לאישה את רחל סרבי, ונולדו להם שני ילדים - אסתר לאורה, שנספתה בשואה, ויהונתן.
תוך כדי עבודתו כמורה, למד בבית המדרש לרבנים בפירנצה, בראשות הרב ד"ר שמואל צבי מרגוליס, רבה של פירנצה והרב ד"ר צבי פרץ חיות, והוסמך לרבנות. במקביל התמחה באוניברסיטת פירנצה, בפילוסופיה וספרות לטינית, וקיבל תואר דוקטור על עבודתו בנושא 'אדריאנוס קיסר בתלמוד ובמדרש'. 
חכם ד"ר דוד פראטו נתמנה למורה לספרות והיסטוריה בבית-ספר תיכון ממשלתי, וכונה בתואר פרופסור, כמקובל באיטליה. לצד ההוראה הוא עסק בעיתונאות ציונית, וערך את השבועון לנוער של העיתון 'ישראל'.
בשנת תר"פ (1920) נשלח לטריפולי כדי לארגן את הקהילות היהודיות בלוב, במסגרת החוק האיטלקי. בשנת תרפ"ב (1922), נתמנה למזכיר הכללי של האגודות הציוניות באיטליה, והשתתף בקונגרסים הציוניים.
בשנת תרפ"ז (1927), נקרא לשמש כרב ראשי באלכסנדריה שבמצריים. הוא הקים את 'ישיבת דוד פראטו', הנהיג לימודי עברית בבתי הספר היהודיים, וייסד תנועת נוער ציונית, בשם 'אגודת הצעירים היהודים'. 
בשנת תרצ"ו (1936), נתבקש לשמש הרב הראשי לרומא ולכל קהילות איטליה, ועמד בראש בית המדרש לרבנים ברומא. בעקבות החלת חוקי הגזע הנאציים באיטליה, עלה לארץ בשנת תרצ"ט (1939)., ונתמנה למנהל לשכת הרבנות הראשית בתל-אביב, והפך לידידו של הרב משה אביגדור עמיאל, הרב הראשי לתל-אביב. 
בשנת תש"ה (1945), עם תום מלחמת העולם השנייה, חזר לאיטליה כדי לסייע בשיקום הקהילה היהודית באיטליה. הוא חזר לשמש הרב הראשי של יהודי רומא, ושימש בתפקיד על פטירתו. 
ביום כ"ט בנובמבר, י"ז כסליו תש"ח (1947), עם החלטת עצרת האומות המאוחדות על הקמת מדינת ישראל, עמד בראש מצעד של יהודי רומא תחת שער טיטוס, לכיוון ההפוך של גולי יהודה החקוקים בו.
מרבית חיבוריו נכתבו באיטלקית, והדברים המעטים שכתב בעברית, פזורים בכתבים שונים של בני תקופתו. ספרו המפורסם ביותר 'חמש שנות רבנות' (במקור באיטלקית: Cinque anni di rabbinato), נדפס באלכסנדריה בשנת תרצ"ג (1933) בשני כרכים. סידור התפילה, שתיקן כמנהג הספרדים, 'תפילה לדוד', נדפס באלכסנדריה בשנת תרצ"ה (1935), יחד עם תרגום לאיטלקית של התפילות. בשנת ת"ש (1940) הודפס בתל אביב ספר לכבודו בהוצאת ועד היובל, ובו תולדות חייו, ודברי ההערכה לפועלו. 
חכם דוד פראטו נפטר ביום ל' באדר א' תשי"א (1951), ומנוחתו כבוד בעיר רומא. 
מדברי הרב בעניין 'לימוד התורה' מלמד טעויות מבקרי המקרא, לבלרים עמי הארצות, שבארץ ישראל.
הרבה הייתי יכול לכתוב כדי לצדק את התחבאי אל הכלים ודומייתי כל הימים, אולם הטעם העיקרי הוא אבלי וצערי על כל הנעשה בארצנו, ועל אי יכולתי לעשות מאומה, מפני שמחריבינו ומהרסנו, בתוכנו ובראשנו יושבים. עתה, הנני שולח לו את מאמרי נגד שפיגלברג, שיצא בראש הלוחמים נגדי, כדי לחפות על כל טעויות מבקרי המקרא, ולטהר את מסקנותיהם, ומאה שרצים בידו כיאות למשומד, שמשתמשים בו כדי להכות את היהודי. ואולם, אני הכיתי אותו שוק על ירך ולא יוסיף קום, כי רק בשקר ובתרמית יוכל לשים מבטחו, אם ישוב לכסלה, ופער פיו עוד הפעם. אמנם, מצטער אני כי רק אחד או שניים נמצאו בין חכמינו שטיפלו בספרי כהוגן, ואולם כל הנותרים, או שבחרו בשתיקה, או מעלים הם גירת הגויים, לחרפתם ולחרפת ספרותינו, ועליהם נמנו אלה הלבלרים עמי הארצות שבארץ ישראל, שרוצים ללמד קודם שלמדו, ושכל חכמתם היא לחזור על מה שאמרו הגויים שקדמו להם, ולוקחים הכל מן המוכן, ומסמאים עיני הבריות בחוצפה ויהירות, המקדרת את כל תקוות עמנו.
חכם ד"ר דוד פראטו, מכתבו מתאריך י"ב בסיוון התר"ץ-1930. המכתב הינו מאוסף הספרייה הלאומית בירושלים, ובאדיבותה. מתוך 'החכם היומי'
מדברי הרב בעניין 'בין ישראל לעמים' מלמד החינוך לקדושת הנפש, מאפשר חיי יושר וצדק.
לא ייתכן להפריד בין שני האלמנטים מהם מורכב האדם, כפי שנוהגים הדיוטות בשעה שמדברים על גוף ונשמה. בלשוננו, כלול מושג זה במילה אחת: 'נפש', הנפש הוא האדם. ... אין שום הבדל בין האלמנטים האלה, ואין שתי מילים בשבילם, כי אם מילה אחת: 'נפש', הכוללת את הגוף והנשמה גם יחד, ושאין לתרגמה לשפות אחרות, לא לעתיקות ולא לחדישות. יען, כי למושג זה לא הגיעו עד היום האומות האחרות, כשם שלא הגיעו למושג העברי המקורי של 'צדקה' ושל 'קדושה', שגם הם לא ניתנים לתרגום לשפות לועזיות. ומי שבא לחלק את שני החלקים האלה, ולייחס לכל אחד חשיבות עצמית, הרי זה כמי שבא להפריד בין האלמנטים של המים, המחיים את העולם, שיהיה בידו חמצן מצד אחד ומימן מצד שני, אבל לא יהיה מים. וכך יצא מחלוקה זו: גוף מצד אחד ונשמה מצד שני, אבל לא 'נפש', היינו: האדם.
אנו נאלצים, איפוא, לבסס את החיים ואת החינוך שלנו, לפי המושג המקורי של ה'נפש', ולא לפי הפתגם הלטיני, ואף לא לפי תפיסת הנצרות, המזלזלת בגוף ומנשאה את הנשמה, בו בזמן שתורתנו מושתתת על היסוד של 'בצלם א-להים, עשה את האדם'. רק על-ידי חינוך, שירגיל את האדם לשאוף אל קדושת הנפש, ולא רק לגוף בריא ושכל בריא, רק אז אפשר לנו לחיות חיי יושר וצדק, חיים שיש בהם טהרה וקדושה, ולא להתייאש מפורענות שבאה לעולם, ולכפור בשלטון הרע והרשע בעולם. רק על יסוד חינוך כזה, נהיה ראויים להציל את כבודנו, כבוד העם, ואפילו להקריב את עצמנו בעד קדושת החיים.
חכם ד"ר דוד פראטו, לזכר 93 מאחיותינו בפולין שבחרו במות קדושים לבלתי המסר לקלון, הנפש, עמ' ה'-ו'. הוועד להגנה על כבוד בת ישראל, תל-אביב תש"ג (1943). מתוך 'החכם היומי'
מדברי הרב בעניין 'גאולת ישראל' מלמד חובת כל יהודי להשתתף בבניין הארץ.
חובת כל יהודי להשתתף בבניין הארץ. אמנם, יהודי איטליה אינם סובלים בגלל האנטישמיות, אינם יכולים להישאר רחוקים מפעולה זו. ידעו נא, כי היהודים הנרדפים בכמה ארצות העולם, אינם רק בני אדם, אלא גם אחים הם לנו, שגורלם וצרותיהם הם גורלו וצרותיו של כל יהודי ויהודי. אחינו בארץ ישראל, בונים לא נגד מישהו, אלא למען השלום. על אדמתם הם עובדים, למען התחייה, אשר לה אנו מתפללים.
חכם ד"ר דוד פראטו, הרב דוד פראטו, "הציוני הרב", עמ' כ"ד, ל"ב. הוצאת ועד היובל, תל-אביב ת"ש (1940). מתוך 'החכם היומי'
מדברי הרב בעניין 'מנהג ישראל' מלמד שהיו קוראים מגילת איכה וקינות ליד שער טיטוס.
במרכזה של רומא, בקצה הפורום, מול הקולוסאום, ניצב השער שהקימו הרומאים, להנציח את זכר נצחונו של טיטוס על יהודה המורדת. ליהודים היה שער זה זיכרון חרפה וצער, במשך כל הדורות. ובליל תשעה באב היו נאספים לידו לאמירת 'איכה' וקינות ... על מנהג זה, שהיה קיים עד מלחמת העולם השנייה, סיפר לי הרב דוד פראטו המנוח, מי שהיה רבה הראשי של רומא, כאשר ביקרתי אצלו בשנת 1949.
חכם ד"ר דוד פראטו, החוקר טוביה פרשל, "מאמרי טוביה: רשימות ומאמרים", כרך א', מנהג יהודי רומא, עמ' שי"ז. מוסד הרב קוק, ירושלים תשע"ו (2016). מתוך 'החכם היומי'
מדברי הרב בעניין 'מסורת אבות' מלמד לענות על הצרכים המודרניים בעיצוב הרבנים לעתיד.
כאשר הועלה בפניי הרעיון לייסד בית מדרש לרבנים ברודוס, קיבלתיו במידה מסוימת של ספקנות ... היה צורך שאבוא לכאן כדי שאשתכנע בטעותי, כדי להיווכח כי הדבר אפשרי ... כאן מתחוללת היסטוריה ... לא קיים בכל רחבי אגן הים התיכון, פרט לארץ ישראל ולאיטליה, מוסד מסוגו של בית המדרש לרבנים ברודוס. די בכך כדי שאתם, אחים, תשתכנעו בחשיבות היוזמה, בפרט עתה, כאשר משבר הרבנות ניכר בכל קהילות ישראל במזרח. אוכל להבטיחכם, כי מפעל זה עונה על כל הצרכים המודרניים, ועבודתם ללא לאות של חבר המורים, יצרה את האווירה הנאותה ביותר, לעיצובם של הרבנים לעתיד.
חכם ד"ר דוד פראטו, צוטט במאמרו של החוקר סימונטה דלה סטה, "בית המדרש לרבנים ברודוס 1926-1938", פעמים, גיליון 37 (תשמ"ט-1989), עמ' 94-95. מתוך 'החכם היומי'