מקצת שבחו
חכם יוסף אלמאליח נולד לאמו ולאביו חכם עיוש אלמאליח בעיר רבאט שבמארוקו.
סבו אבי אמו היה הגאון המקובל חכם שמואל קארו, החתום על הסכמת ספר חפץ ה' לאור החיים הקדוש.
אביו מילא את מקום סבו כחבר בית הדין של רבאט, וחכם יוסף אלמאליח מילא מקום אביו, ולימים, אף מונה כאב בית הדין של רבאט-סאלי. שמעו של חכם יוסף אלמאליח יצא למרחוק כגאון בתורה ובחסידות, וענוותו המופלגת. נשא ונתן עם נר המערב המלאך רפאל בירדוגו בשו"ת משפטים ישרים. לבית המדרש, שהקים ברבאט-סאלי נהרו תלמידים רבים מכל רחבי מרוקו.
חכם יוסף אלמאליח נשא לאשה את נכדת החכם הגאון אליעזר דיאבילה (בת ביתו), ונולדו להם בן ובת.
בתו נישאה לתלמידו הקרוב חכם אהרון אלמאליח, שהגיע ללמוד אצלו מהעיר דמנת, ולבסוף מילא מקומו בראש בית המדרש וכאב בית הדין. בנו עמרם אלמאליח עשה חיל בעסקיו במוגאדור ובליסבון, ונתמנה לקונסול איטליה במוגאדור. נכדו, בנו של חכם עמרם אלמאליח, הוא החכם הגאון יוסף אלמאליח המכונה 'באבא סידי', שההדיר את חלק א' של ספרו 'תוקפו של יוסף'.
לימים חכם יוסף אלמאליח גלה לגיברלטר. בחסות השלטון הבריטי, התקבל באהבה וכבוד והיה לראש חכמי המקום. בהשפעתו, הקהילה היהודית האמידה בגיברלטר פתחה ליבה ותמכה ביד רחבה בחכמי מרוקו וענייה.
חכם יוסף אלמאליח נאסף אל בית עולמו ביום י"א אלול תקפ"ג (1823). הממשלה הקצתה מקום לקבורתו בראש ההר ע"י המבצר האנגלי, השומר על מעברות הים.
חכם יוסף אלמאליח חיבר ספר שו"ת בשני חלקים: 'תקפו של יוסף'. הספר נדפס בשנת חייו האחרונה - שנת תקפ"ג (1823), אך אפשר שנפטר קודם שיצא הספר לאור, לפי שאין הקדמה לספר.
מדברי הרב בעניין 'צדקה ומרפא' פוסק שלא להעלות את דמי שכירות הבית כיוון שנתייקרו ושתק.
אודות חזקת בית אחת, ששכר ממנו מוסא, זה כמה בשער הזול, ועתה שנתייקרו הבתים רצה להוסיף עליו בשכירות ...
פסקתי להם שאינו יכול להוסיף עליו עתה בשכירות, כיוון שנתייקרו הבתים קודם לכן ושתק, ולא הוסיף עליו, ואדרבא היה נפרע ממנו בכל חודש בשער הזול, לכן אינו יכול להוסיף עליו כלום.
חכם יוסף אלמאליח , תקפו של יוסף, חלק א, סימן לד, עמ' קנח. הוצ' הספריה הספרדית בני יששכר ירושלים, תשס"ד (2004). מתוך 'החכם היומי'
מדברי הרב בעניין 'לימוד התורה' פוטר תלמידי חכמים, שאינם מתבטלים, מכל מיני מסים.
תלמידי חכמים שיש להם חשק בתורה, ונוהגים כשורה, ואינם מתבטלים אלא לצורך מזונותיהם, אף על פי שהיו עשירים גדולים, פטורים הם מכל מיני מסים כמו שכתב הרמב"ם בפירוש למסכת אבות, ושכן הורה רבי יהוסף הלוי, וכן כתב הר"ן בשם הרמ"ה וסיים: שלא מפני עניותם נפטרו, אלא מפני תורתם, ואם כך כל הנוגע בהם כנוגע בבת עינו.
חכם יוסף אלמאליח , תקפו של יוסף, חלק א, סימן ו, דף נ"א, הוצ' הספריה הספרדית בני יששכר ירושלים, תשס"ד (2004). מתוך 'החכם היומי'
מדברי הרב בעניין 'גאולת ישראל' חותם דבריו בחנייתו עד יחוננו ה', ובחמלתו ישיב שבות גלותו.
חונה פה, בהיותי מתגורר בעיר ג'יברלטר, יגן עליה א-לוהים, עד ישקיף וירא ה' משמים, לשוב שבות גלותי, בחמלת אב הרחמן, יחכה ה' לחננכם.
חכם יוסף אלמאליח , תקפו של יוסף, חלק ב, סימן קט"ו, הוצ' אליהו בן אמוזג וחבריו, ליוורנו, תקצ"ה (1835). מתוך 'החכם היומי'
מדברי הרב בעניין 'מנהג ישראל' פוסק שכיוון שהמנהג לעשותו בזיוף לא מקרי מקח טעות.
ראובן מכר לשמעון נזמים של זהב, ושמעון מכר אותם ללוי, ונתקבלו מעות זה מזה. ואחר-כך תבע לוי לשמעון כדי להחזיר לו הנזמים. מחמת הדבק שדבקו בו הנזמים, נעשה בזיוף, שלא היה אלא מכסף לחוד ולא נעשה מתערובת זהב וכסף כמנהג הראשונים. ושמעון השיב שאין בזה מקח טעות. יען שכל הנזמים, הנעשים עתה בזמננו, כך הם נעשים בדבק של כסף לחוד ואין כאן שום זיוף. ...
בנזמים הנעשים עתה בזמנינו, שמתקנים אותם על דעת למוכרם בשוק, פשוט וידוע בן היהודים, שכולם בדבק של כסף לבד נעשים, וכל הקונה על דעת המנהג הוא קונה. ודבר הניכר, ונגלה לעיניים הוא במה שפוחתים שומתם במכירתם משומת הזהב שיעור גדול, וכיוון שהדבר פשוט וידוע בכל המדינה, מהיכן הרגליים לקרותו מקח טעות אף על פי שנעשה בדרך זיוף. ...
נמצינו למדים: שאפילו בזיוף גמור כנידון שלנו - שהוא זהב ונמצא בו כסף, אף על פי כן, לא מיקרי מקח טעות כיוון שהמנהג לעשותו בזיוף. ובמום גמור שאין המנהג לעשותו, שהוא מבטל המקח, צריך לישבע הלוקח שלא ידע במום ונתרצה. ואז יחזיר לו המוכר הדמים, שלקח ממנו, וינכה מהם מה שהרוויח במקח כדין הפרה והקרקע.
חכם יוסף אלמאליח , תקפו של יוסף, חלק א, סימן ט"ז, דף צ"ד, הוצ' הספריה הספרדית בני יששכר ירושלים, תשס"ד (2004). מתוך 'החכם היומי'
מדברי הרב בעניין 'בין ישראל לעמים' פוסק נגד ההסכמה הבאה בעלילות דברים להדליק האש.
ההסכמה שעשו קצת מהקהל לומר לסגור החנות שפתח ... מטעם שנראה להם, שיש היזק לבני רשות הרבים, מפני שהמקום ההוא שבו פתח החנות מעבר לארבע רוחות העולם, ומתקבצים שם בני ברית, ושאינם בני ברית, וכשהחנות קבועה שם למכור ולקנות, מתקבצים שם יותר, ונמשך להם היזק יותר. וגם הנשים העוברות לבית הטבילה, מוכרחים לעבור דרך שם, ועוברות על הגויים הקונים מבעל החנות, וצריכים לחזור ולטבול, ולפעמים תימנע טבילתם מחמת הגויים, שיהיו שם. ...
עמדנו על ההסכמה והטעמים הנאמרים בה ... וראינו שהיא בנויה על קו תהו ואבני בהו, ואין להם שום טעם ברי ... לסגור חנותו, שעשה ברשות הרבים, מקום עוברים ושבים, שאם לא יעשה החנות שם, היכן יעשה אותה?! - ואדרבא הוא מקום מוכשר להחנות, כיוון שהוא רשות הרבים, ומקום עוברים ושבים, ולמנוע ממנו מחייתו כדי לקפח פרנסתו, על מגן ודאי הוא, שאין להם רשות לקפח פרנסת בן אדם כדי להפיק רצונם, שזה לא אמרה אדם מעולם.
וההיזק שנראה להם שנמשך מהחנות לבני רשות הרבים, לא ראינו שום תוספת היזק נמשך אפילו לדבריהם, כיוון שהמקום הוא מעבר לארבע רוחות העולם, ויש בו עוברים ושבים, בני ברית ושאינם בני ברית, אם כך מה יתן ומה יוסיף, עשיית החנות למכור שמן זית וחמאה ודבש במקום ההוא, אחר שהוא כבר מקום מוכן לעוברים ולשבים, והוא שוק גדול. ...
ואין זה כי אם תואנה היא מבקשים, ועלילות דברים כדי להגדיל המדורה ולהדליק האש להרבות קטטות ומריבות עם בעל החנות, אם יש להם איזה ניגוד עמו אם לא, מצאו לו עילה ושתיתה כדי לעשות מחלוקת כמנהגם - כי לא מצינו שבני העיר יכולים לעכב על היחיד, שהוא מהם, שלא לקבוע חנותו ברשות הרבים כדי להתפרנס. ... וגם לא מצינו שמפני בית הטבילה, נמנע החנות מהעיר, מפני שעוברים הנשים על דרך החנות, ומעשים בכל יום בכל המקומות.
חכם יוסף אלמאליח , תקפו של יוסף, חלק ראשון, סימן כ, עמ' כ"ג, הוצ' אליהו בן אמוזג וחבריו, ליוורנו, תקפ"ג (1823). מתוך 'החכם היומי'
