מקצת שבחו

'יזל מים מדליו' - אפשר לומר על פי מה שאמרו בגמרא: 'היזהרו בבני עמי הארץ, שמהם תצא תורה'. ולזה רמז 'יזל מים' - כמו שאמרו רבותינו זיכרונם לברכה: 'אין מים אלא תורה'. 'מדליו' - כלומר הם עמי הארץ, שהם דלים מתורה. 'וזרעו במים רבים' - רצונו לומר שמהם תצא תורה.

'אלה מסעי בני ישראל אשר' - סופי תיבות גימטרייה: 'רנה'. על פי מה שאמרו זיכרונם לברכה על 'מזמור לאסף א-לוהים באו גוים בנחלתך' - היה ראוי לומר קינה, אלא לפי ששפך חמתו על עצים ואבנים, ולא על ישראל'. ולכאן כיוון שנרמזו ארבע גלויות בפרק זה, שראשי תיבות: 'אלה מסעי בני ישראל' - כראשי תיבות 'אדום, מדי, בבל, יוון', שעתידים ישראל להתמרק מחטאם שם, ולא תהיה בהם כליה, חס ושלום. לכן נרמז בסופי תיבות גימטרייה: 'רנה', כעניין מזמור לאסף וכנזכר.

'וכי ימוך אחיך ומטה ידו' - 'וכי' גימטרייה: שלושים ושש, לרמוז למה שראיתי כתוב כי אמצע אותיות 'עשיר' - כזה: 'עין, שין, יוד, ריש' – גימטרייה: ל"ו. אבל אמצע 'עני' - כזה: 'עין, נון יוד' - גימטרייה: כ"ב, חסר י"ד.
וזה רמז: 'וכי' - שהיא גימטרייה: שלושים ושש, 'ימוך אחיך ומטה ידו' - שחסר לו 'יד', אז 'והחזקת בו'.
ובזה יובן מדרש: 'וכי ימוך אחיך' - זהו שכתוב: 'אשרי משכיל אל דל' - רצונו לומר, שישכיל להשלים מה שחסר לעני מל"ו, כי מילת 'דל' עם האותיות, גימטרייה: ל"ו.

אפשר לפרש המדרש: 'כשיצאו ישראל ממצרים כרתו ברית לעשות חסד זה עם זה' על פי מה שאמרו זיכרונם לברכה בפסוק: 'ולקחתם לכם אגודת אזוב' - שרמז אל האחדות, להיות אגודה אחת, שבזכות האחדות יצאו ממצרים. וכיוון שידעו שהאחדות דבר טוב ומועיל כרתו ברית לעשות חסד זה עם זה ולהצטער בצער חבריהם, שכל זה מכוח האחדות. ובזה יובן גם כן כוונת המדרש: עמדה להם בימי המן ככתוב: 'ואכלו את הבשר בלילה הזה', וכתוב 'בלילה ההוא נדדה שנת המלך'. וזוהי כוונתם שאכילת הפסח, שממנה למדנו מידת האחדות, היא שעמדה בימי המן, כשהיו ישראל גם כן באגודה אחת בעניין הצום, כמו שאמרו זיכרונם לברכה על פסוק: 'לך כנוס את כל היהודים'.

כרפס - לרמוז מה שאמרו זיכרונם לברכה: ריבוי הבנים השלים המניין, ולזה בא הרמז בתיבת 'כרפס' נוטריקון: ס' פרך, לרמוז כי שישים ריבוא ישראל עבדו עבודת פרך. ועיין ב'לבוש' סימן תע"ג. גם כן שעל ידי הענווה נגאלו ישראל, כמו שאמרו זיכרונם לברכה, ובא הרמז בתיבת 'כרפס' - להורות נתן שעשו עצמם כרפש וטיט, כי השין שמאלית קרובה לסמך. וגם לרמוז שעל ידי הענווה נעשה מרכבה לשכינה, וכתבו רבותינו זיכרונם לברכה שהשכינה השלימה המניין.

'ונתתי לך ולזרעך' - אמר לו הקדוש ברוך הוא לאברהם אבינו, עליו השלום: אם מקיימים בניך את השבת אז נכנסים לארץ' - כן מופיע במאמרם זיכרונם לברכה. אפשר לומר, על פי מה שאמרו בזוהר הקדוש: 'מי ששומר שבת, כאילו שומר את כל התורה'. ומקרא מלא דבר: 'ויתן להם ארצות גוים ... בעבור ישמרו חוקיו ותורותיו ינצורו'. והרי הוא כמבואר. גם כן שעל ידי שמירת השבת, אנו מורים על חידוש העולם, כנודע, והולכת לה טענת האומרים: 'לסטים אתם', וכמו שכתב רש"י זיכרונו לברכה בראש התורה.

'והוא אשה בבתוליה יקח' - רבותינו זיכרונם לברכה רמזו: 'והוא' - גימטרייה י"ח, לרמוז שבן י"ח לחופה. ובזה אפשר לרמוז מאמרם זיכרונם לברכה: 'חות דרגא וסב אתתא' [רד דרגה ושא אשה], שראשי התיבות של מאמרם זה הוא גימטרייה י"ח.
ועוד בא לרמוז שהעניו מרכבה לשכינה, ו'אשה' כינוי לשכינה, כמו שאמר הרב 'ערכי הכינויים', זיכרונו לברכה, וזהו: 'רד דרגה', להיות שפל רוח, ועל ידי זה: 'שא אשה', שהיא השכינה.

'את עניי ואת יגיע כפי ראה א-לוהים ויוכח אמש' - הנה שתי תיבות 'ויוכח אמש' זולתי ואו השימוש, גימטרייה: 'דוד בן ישי' עם הכולל. ובא הרמז על פי מה שאמר מורינו ורבינו, הרב רבי 'כף הכהן', זכותו יגן עלינו אמן, כי סופי תיבות: 'כפי ראה א-לוהים ויוכח אמש' - 'המשיח' - שיראה עניי ויבוא משיח, ולזה בא בסופי תיבות. עד כאן לשונו. ובא הרמז: כי המשיח הוא דוד בן ישי. גם כן תיבת 'אמש' עם האותיות והכולל גימטרייה 'משה'. ובא הרמז לאחר שראה את עניי במצרים, יגאלנו על ידי משה. או יתכן על הגאולה העתידה להיות במהרה בימינו אמן, וכמו מה שדרשו שגם הגואל האחרון הוא משה רבינו.

'ויכלא העם מהביא', 'ויכלא הגשם'. עיין מה כתב הרב 'בעל הטורים'. ואפשר לומר על פי מה שאמרו רבותינו זיכרונם לברכה: 'אין הגשמים נעצרים אלא ממניעת הצדקה'. והרי הוא כמבואר. ונרמז נתינת צדקה בפסוק: 'ויכלא העם' - ראשי תיבות: 'וה', והוא ייחוד הקדוש ברוך הוא ושכינתו על ידי הצדקה כנודע.