מקצת שבחו
חכם אליהו רפאל טואף, נולד לאמו שרה ולאביו חכם שבתאי אלפרדו בשנת תרע"ה (1915), בליבורנו איטליה.
גדל בתורה וביראה על ברכי אביו, חכם שבתאי אלפרדו טואף, רבה של ליבורנו, וראש בית המדרש לרבנים.
חכם אליהו רפאל טואף למד משפטים באוניברסיטת פיזה, ובשנת תרצ"ט (1939) סיים תואר שני. בשנת ת"ש (1940) הוסמך לרבנות בבית המדרש לרבנים, ובשנת תש"א (1941), נתמנה לרב הקהילה היהודית הקטנה בעיר אנקונה. בשנת תש"ג (1943), עם כיבוש איטליה ע"י הגרמנים, עסק בהסתרת בני קהילתו בסיוע שכניו האיטלקים, ובראשם הכומר של אנקונה. הוא עצמו מצא מקלט באזור וורסיליה אצל הכומר המקומי. בהמשך הצטרף אל המחתרת האיטלקית אך נתפס ע"י הגרמנים, ובחסדי ה', ניצל ברגע האחרון, מהוצאה להורג.
חכם אליהו רפאל טואף נשא לאישה את מרת לליה לופריני, ונולדו ארבעה ילדים. המוכרים בהם: בנו הבכור, פרופ' אריאל טואף, שימש היסטוריון באוניברסיטת בר-אילן; ובתו, מרים דלה-פרגולה, המשמשת עורכת הביטאון המרכזי של יהודי איטליה בישראל - 'קול האיטלקים'.
בשנת תש"ז (1947), נתמנה לרב העיר ונציה, שם לימד גם באוניברסיטת 'קה פוסקארי', לימודי שפה וספרות עברית. בשנת תשי"א (1951), לאחר פטירת החכם פרופ' דוד פראטו, נתמנה לרב הראשי של רומא וכל קהילות איטליה. משנת תשי"ז (1957) החל לשמש גם כחבר נשיאות איגוד רבני אירופה.
בשנת תשמ"ו (1986) חכם אליהו רפאל טואף כסמל לפיוס בין הדתות, קיבל את פני האפיפיור יוחנן פאולוס השני, בבית הכנסת הגדול של רומא. זהו הביקור הראשון בתולדות הכנסייה, של אפיפיור מכהן בבית כנסת. בנאומו בבית הכנסת, כינה האפיפיור את היהודים: 'אחינו הבכורים והאהובים'.
בשנת תשמ"ז (1987) יצא לאור במילאנו, ספרו האוטוביוגרפי: 'יהודים אדישים, אחים בכורים'. בשנת תשס"ב (2002) יצא לאור במילאנו ספרו 'להיות יהודי', ובשנת תשס"ה (2005) ספרו 'המשיח והיהודים' על פי סדרת ראיונות שערך עמו העיתונאי היהודי-האיטלקי אלן אלקן.
חכם אליהו טואף נפטר ביום ל' בניסן תשע"ה (2015), ומנוחתו כבוד ברומא. עיריית רומא קראה על שמו את הרחוב המרכזי שעל יד בית הכנסת הגדול של רומא.
מדברי הרב בעניין 'צדקה ומרפא' מלמד מימוש הזכות לחיים באמצעות חלוקה הוגנת של ההון.
האדם נולד חופשי, חופשי מטבעו. לכן כל האנשים, לא משנה לאיזה עם הם שייכים, חייבים להיות חופשיים באותה מידה. מכיוון שלכולם יש אותו כבוד ומשתתפים באותן זכויות, אין אנשים שיכולים לראות את עצמם כנעלים ואת אחרים כנחותים, מכיוון שיש בכל אחד ניצוץ א-לוהי, שגורם להם להיות שווים ... יש להבין את הזכות לחיים, לא רק כזכות קיום, אלא לראות את חייו של האדם מובטחים מלידתו, לראות את קיומו של האדם מובטח כנגד כל איום, כל אלימות. פירושו, ערובה לאמצעי קיום, באמצעות חלוקה הוגנת יותר של הון, כך שלא יהיו עוד אנשים שמתים מרעב בעולם. המשמעות היא, שזכותו של כל אדם לראות את כבודו, את שמו הטוב, מוגן מפני פגיעות ודעות קדומות, כולל אלה בעלות אופי דתי. פירושו, גינוי של כל התקפה על כבודו העצמי של האדם, שנחשבת בעיני היהדות כשווה לשפיכות דמים. פירושו, להילחם נגד השקר, בגלל ההשלכות הרות האסון שיכולות להיות לכך על החברה, וכנגד השנאה, שמעוררת אלימות ונחשבת בעיני היהדות כשנאת ה', שהאדם הוא צלמו. חופש המחשבה, כולל גם חופש מצפון וחופש דת. עלינו לשאוף בכל כוחנו, על מנת למנוע מאדם גם היום, להיות נרדף או מגונה בגלל הרעיונות שהוא דוגל בהם, או בגלל עבירותיו הדתיות. ...
זהו אידיאל בפני עצמו, אחד מהאובייקטים של שלטון הצדק האוניברסאלי שהובא בתנ"ך, שמכוחו יש לאנשים ולעמים את הזכות שאינה ניתנת להפקעה, להיות אדונים של עצמם.
חכם אליהו רפאל טואף, גשרים: מסמכים מהדיאלוג הנוצרי-יהודי - בעריכת פרנקלין שרמן (באנגלית), כרך ב 'הוצאת פאוליסט, ניו-יורק תשע"ד (2014). מתוך 'החכם היומי'
מדברי הרב בעניין 'אהבת ישראל' מלמד הרעיון הרוחני של ישראל הוא להפגיש את היקום באהבה.
איננו יכולים לשכוח את העבר, אך כיום אנו מבקשים להתחיל, באמונה ובתקווה, את השלב ההיסטורי החדש הזה, אשר מצביע באופן פורה על הדרך להתחייבויות משותפות, שמתבצעות סוף סוף במישור של שוויון והערכה הדדית, לטובת האנושות כולה. אנו מציעים להפיץ את רעיון המונותאיזם הרוחני והמוסרי של ישראל, על מנת להפגיש את האנושות ואת היקום באהבה, בכוחו ובצדקתו של א-לוהים, שהוא א-לוהים של כולם, ולהביא אור לתודעתם ולליבם של כל האנשים, בכדי לגרום לסדר, מוסר, טוב, הרמוניה ושלום לפרוח בעולם. במקביל, אנו מאשרים מחדש את אבהותו האוניברסלית של א-לוהים על כל האנשים, לוקחים את השראתנו מהנביאים, שלימדו אותה כאותה אהבה הורית, שמצרפת את כל היצורים החיים לרחם האימהי של האינסוף, כסביבת הגידול הטבעית שלהם.
לפיכך, האדם צריך לקחת זאת בחשבון. האדם, שנוצר על ידי א-לוהים בצלמו ובדמותו, במטרה להעניק לו כבוד ואצולה, שיכולים להתקיים רק אם ירצה ללכת אחר הוראת האב. נאמר בספר דברים: 'בנים אתם לה' א-לוהיכם', בכדי להצביע על מערכת היחסים של האב והילד, על אהבה וסובלנות נדיבה, אך גם על יחסי אחווה אשר חייבים לשלוט בין כל בני האדם.
חכם אליהו רפאל טואף, גשרים: מסמכים מהדיאלוג הנוצרי-יהודי - בעריכת פרנקלין שרמן (באנגלית), כרך ב', עמ' 486-487. הוצאת פאוליסט, ניו-יורק תשע"ד (2014). מתוך 'החכם היומי'
מדברי הרב בעניין 'גאולת ישראל' מלמד שחזרתו של העם היהודי לארצו הוא הישג עבור העולם.
'אני ה' אשר הוצאתיך מאור כשדים, לתת לך את הארץ הזאת לרשתה'. - הבעלות על הארץ המובטחת, מתקבלת כגמול על הליכה בדרכי ה', ואחרית הימים תגיע, כשהעם ישוב לשם. חזרה זו מתממשת - אלה שנמלטו ממחנות ההשמדה הנאציים, מצאו בארץ ישראל מקלט וחיים חדשים, בשיבה לחירות וכבוד. מסיבה זו, נקראת שיבתם על ידי מורינו, תחילת בוא הגאולה הסופית – 'ראשית צמיחת גאולתנו'. יש להכיר בחזרתו של העם היהודי לארצו כדבר טוב, וכהישג שאין להפקיעו עבור העולם, מכיוון שהיא מהווה את ההקדמה, על פי תורת הנביאים, לאותה תקופה של אחווה אוניברסלית שאליה אנו שואפים, אותו שלום פודה שמוצא את הבטחתו הבטוחה בתנ"ך.
חכם אליהו רפאל טואף, גשרים: מסמכים מהדיאלוג הנוצרי-יהודי - בעריכת פרנקלין שרמן (באנגלית), כרך ב', הוצאת פאוליסט, ניו-יורק תשע"ד (2014). מתוך 'החכם היומי'
מדברי הרב בעניין 'מסורת אבות' מלמד קנאתם מפני השפעת המסורות האשכנזיים והספרדיים.
חלפו יותר מחמש מאות שנה מהמועד, שנת 1486 למניינם, היא שנת ה'רמ"ד לבריאת העולם, בו הודפס לראשונה המחזור לפי מנהג 'בני רומי', בשני כרכים, בסונצ'ינו ובקאזאלמג'יורי. מאז, נדפסו עשרות מהדורות נוספות, בבתי דפוס רבים ברחבי חצי האי האיטלקי. עובדה זו מוכיחה בבירור, עד כמה חיים ועמוקים היו עניינם וחיבתם של יהודי איטליה, למנהג שלהם ולמסורותיהם, ועד כמה רבה הייתה דאגתם ואף קינאתם לשמירה עליהם, מפני ההשפעה העצומה של המנהגים והמסורות האשכנזיים והספרדיים. עבור יהודים אלה, המחזור סימל אישור מחדש של כוח החיים התרבותי והדתי שלהם. הם ראו באסופה זו של תפילות ומנהגים, יסוד מאחד של הקהילות השונות ממוצא איטלקי, ומעל לכל, יד היסטורית-תרבותית המאגדת את הרגעים הבולטים ביותר, בחיי אותה קהילה. ... יצירה זו היא עדות לחיוניותה ולקיומה של קהילה, אשר בתקופה הנראית לכאורה כתקופת חילוניות, רוצה לרכוש מחדש ולרומם את הערכים של המסורת שלה, שהיא בת שנות אלפיים.
חכם אליהו רפאל טואף, מחזור מנהג איטלייאני בעריכת הרב מנחם עמנואל הרטום, כרך א', הקדמה. Jerusalem Fine Art Prints, ירושלים תשס"ה (2005). מתוך 'החכם היומי'
