חכם ברוך קאלומיטי

- ח' אב תקפ"ה      

1 8 2 5 - 0      

חכם ברוך קאלומיטי

מקצת שבחו

חכם ברוך קאלומיטי נולד לאמו ולאביו באיזמיר, תורכיה.
נינו של חכם אהרון בן יצחק לאפפה, מחבר הספר 'בני אהרון'. גדל בתורה וביראה על ברכי חכמי איזמיר.
תלמידו של חכם יצחק בן משה נוניש בילמונטי, מחבר הספר 'שער המלך'. שימש רב העיר מניסה ליד העיר איזמיר.
נודע כתלמיד חכם מובהק. עמד בראש ישיבת בית הלוי באיזמיר והעמיד תלמידים הרבה. בין תלמידיו, חכם בכור יצחק נאבארו מחבר הספר 'לב מבין', וחכם חיים פראג'י, המזכירו בספר 'גנזי חיים', ובספר 'נפש חיים'.
בשנת תקע"ד (1814) יצא לאור בשאלוניקי, ספרו 'אבק דרכים' - דרשות, תשובת וחידושים.
חכם ברוך קאלומיטי נפטר, מדוכא בייסורים, ביום ח' באב שנת תקפ"ה (1825). 
 

מדברי הרב בעניין 'לימוד התורה' מלמד נשים צדקניות יודעות, שבאים מבית המדרש ואין בידם כלום.
מתחייב הבעל במזונות וכסות, דהיינו 'תנאי כתובה ומזונותיך וכסויותיך וסיפוקיך', והנה הנשים הצדקניות מוחלות תנאי כתובה, שאם ירצה לקיים תנאי כתובה, אם כן תורתו מתי נעשית?! שרחיים בצווארו, ויעסוק בתורה?! אך הנשים הצדקניות מוחלות תנאי כתובה כדי לזכות את בניהם ובעליהם לתורה, ואף על פי שיודעות שיבואו ריקם מבית המדרש, שלא מקום זרע הוא בית המדרש, היא רוצה שילמדו בעלה ובנה, כדי לזכות לתורה, כדי להיות זוכה וגומלת חסד עם בעלה להביא טרף לביתה ...
'אמר לו רב לרבי חייא: אותם נשים במה זוכות?' - כלומר, מה זכותן הגדולה כל כך, שמה יוצא מכך שעושות חסד עם בעליהן ובניהן, אחר שאין שום תכלית יוצאה מהן. ולזה תירץ, בכך ש'שולחות בניהם ללמוד מקרא בבית הכנסת, ושולחות בעליהן לשנות בבית המדרש, ומחכות לבעליהם עד שיבואו מבית המדרש' - כלומר שהן מתנים למחול על תנאי כתובה, 'ומחכות לבעליהם עד שיבואו מבית המדרש' - כלומר שהן יודעות, שמה שבאים הוא מבית המדרש ואין כל בידם, ומואסות תענוגי העולם הזה.
אבק דרכים, דף כב עמ' ב, דפוס יוסף מולכו, שאלוניקי, תקע"ד (1814)
מדברי הרב בעניין 'צדקה ומרפא' מלמד כשרואים שאינו מרוויח, צריך ליתן לו לפני שבא לשאול
'אשרי משכיל אל דל' - דהיינו שהצדקה המעולה היא קודם שיבוא העני בביזוי לשאול על הפתחים, שכיוון שרואים ומשכילים שאינו מרוויח, צריך ליתן לו. וזהו הצדקה המעולה, כדי שלא יתבייש העני. ומתוך כך ה' ימלטהו ביום רעה. וזהו שאמרו: 'שהקדימה פת' - דהיינו שייתן קודם שיבוא העני לשאול על הפתחים.
וזהו שאמרו: אם בקשת לעשות צדקה - דהיינו שאתה מבקש לעשות צדקה למי שאינו מוחזק לעני, עשה עם עמלי תורה, שוודאי עמלי תורה לומדים, אינם מחזרים על הפתחים וריווח אין להם, כי הם עמלי תורה ואינם עמלים בסחורה. ועל פי זה שמעתי שיובן מקרא קודש בפרשת יתרו: 'ויאמר אל בנותיו, ואיו למה זה עזבתן את האיש, קראנה לו ויאכל לחם' - כלומר: 'למה זה עזבתן את האיש' עד שיוכרח לבוא לשאול לחם, 'קראנה לו' - קודם שיבוא תקראו לו 'ויאכל לחם'.
אבק דרכים, דף יט עמ' ב, דפוס יוסף מולכו, שאלוניקי, תקע"ד (1814)
מדברי הרב בעניין 'אהבת ישראל' מלמד שאם נוקם ונוטר חברו, פוגע בצלם ה'
'לא תקום ולא תטור את בני עמך, ואהבת לרעך כמוך אני ה'' - שלא יאמר אדם אקום ואטור שנאה לחברי, כי מה איסור יש בזה, כיוון שהוא עשה שלא כהוגן, אף אני אעשה לו שלא כהוגן, בדומה ל'הבא להורגך השכם להורגו'. לזה אמר ... שאם אין אתה אוהב לחברך כמותך, ואתה נוטר ונוקם, אם כן, אתה פוגע בצלם שלי, וזהו שאמר: 'ואהבת לרעך כמוך אני ה'' - שחברך הינו כמו 'אני ה'' שהוא צלם שלי
אבק דרכים, דף ע עמ' ב - עא עמ' א, דפוס יוסף מולכו, שאלוניקי, תקע"ד (1814)
מדברי הרב בעניין 'מנהג ישראל' מלמד שנפטר הצדיק מתבטל הגיון התורה, וגורם ביטול קיום העולם.
'כל המתעצל בהספדו של תלמיד חכם, ראוי לקוברו בחייו' - שיש לדקדק איך תלוי מידה כנגד מידה. אך על פי האמור הנה נכון, שהנה בהגיון התורה העולם עומד, ואם כן כשנפטר הצדיק נתבטל הגיון התורה, וגורם, חס ושלום, ביטול קיום העולם. ובזה שמתעצל, מורה באצבע כי אין הגיון התורה קיום העולם, שאומר שעולם כמנהגו הולך, ולזה ראוי לקוברו בחייו, שלא ייהנה מן העולם המתקיים מהגיון התורה.
אבק דרכים, דף יג עמ' א, דפוס יוסף מולכו, שאלוניקי, תקע"ד (1814)
מדברי הרב בעניין 'מסורת אבות' מלמד שלא די שישיא בתו לתלמיד חכם, אלא ייהנהו מנכסיו.
'כל הנביאים כולם לא נתנבאו, אלא למשיא בתו לתלמיד חכם, ולעושה סחורה לתלמיד חכם, ולמהנה תלמיד חכם מנכסיו, אבל תלמיד חכם עצמו, עין לא ראתה' - שיש לדקדק למה הקדים 'משיא בתו' ל'עושה סחורה', שהרי 'מהנה תלמיד חכם' 'ועושה סחורה' יכול לעשותם בימי בחרותו, אבל 'משיא בתו' צריך שיהיה גדול עד שתהיה לו בת גדולה, שהגיעה לפרק הנושא, ולמה הקדים 'משיא בתו'?
ולכן נראה לעניות דעתי שכוונת רבותינו זיכרונם לברכה, היינו על פי מה שכתב הרמב"ם, זיכרונו לברכה,
במצווה ד': להידבק בחכמים ... ולהשיא בתו לתלמיד חכם ... ובו תדבק וכו'. מעתה נוכל לומה שזה שהקדים 'משיא בתו', למדנו דבר בדרך אגב, שלא די בנתינת בתו לתלמיד חכם, כי אם גם להחזיק בידו ולתומכו ולהאכילו די סיפוקו, כדי שלא יטרח בפרנסה, על דרך 'רחיים בצווארו ויעסוק בתורה?!', ולזה הקדים משיא בתו, דהיינו שישיא את בתו, ויעשה פרקמטיא, ומהנה תלמיד חכם מנכסיו.
אבק דרכים, דף ט עמ' א, דפוס יוסף מולכו, שאלוניקי, תקע"ד (1814)
מדברי הרב בעניין 'גאולת ישראל' מלמד שיהיו כל עם ה' נביאים, קדושים בני קדושים.
'ואכלו אותם אשר כופר בהם, למלא את ידם לקדש אותם' - שם רמז לביאת משיחנו, שאמרו רבותינו זיכרונם לברכה: 'אין בן דוד בא עד שיכלו כל הנשמות שבגוף'. - והיינו, שבגוף של אדם הראשון תלויים כל הנשמות, ועל ידי הנישואין באים הנשמות לעולם, ובא בן דוד. וידוע הוא ש'כפרה' - הוא לשון קינוח, כמובא במסכת גיטין: 'רוצה לכפר ידיו באותו אדם', וכן רבים. וידוע ש'יד' מתכנה לנבואה, ככתוב 'היתה עלי יד ה''. וכבר ידוע שמה, שאנו מקווים ומצפים לביאת משיחנו, אינו אלא שנהיה שקטים ושאננים, ונהיה פנויים בתורה ונשיג דעת בוראנו, כמו שכתוב 'כי מלאה הארץ דעה את ה'', כמו שכתב הרמב"ם זיכרונו לברכה בסוף הלכות מלכים. וזה אומרו: 'אשר כופר בהם' - דהיינו שאדם הראשון יהיה מנוקה מכל הנשמות בהם, רצונו לומר על ידי הזיווג הזה 'למלא את ידם' - שיבואו הנביאים, ואז 'לקדש אתם' - שיהיו כל עם ה' נביאים, קדושים בני קדושים, במהרה ובזמן קרוב.
אבק דרכים, דף ד עמ' א, דפוס יוסף מולכו, שאלוניקי, תקע"ד (1814)
מדברי הרב בעניין 'לימוד התורה' מלמד לגמול חסד עימה בעת הספדה, בשער בית הכנסת.
'תנו לה מפרי ידיה ויהללוה בשערים מעשיה' - שהאישה אשר היא טורחת בבעלה ובניה, על התורה ועל העבודה, יש לה דין של מי שקורא ושונה, וצריכים בעת הספדה לגמול חסד עמה, בדומה לשרה.
וזהו שאמר: 'רבות בנות עשו חיל ואת עלית על כולנה' - ויש לך חיל הרבה. וזהו שאמר: 'שקר החן והבל היופי, אשה יראת ה' היא תתהלל' - כלומר שהיא יראה ה' יותר מכל הנשים. ולזה אמר: 'ויהללוה בשערים מעשיה' - דהיינו בשערים המצוינים בבתי כנסיות ובבתי מדרשות. והנה הנשים צדקניות גדולה מעלתם, בהיותן מספקות ביד בעליהן ובניהן על התורה ועל העבודה.
אבק דרכים, דף יח עמ' ב, דפוס יוסף מולכו, שאלוניקי, תקע"ד (1814)