הנה ידוע ומפורסם שכל מה שהוצרכו חכמינו זיכרונם לברכה, כת הקודמים להזהיר על החזקת היושבים בארץ ישראל, כמבואר למעלה, הוא רק בזמניהם, שאז לא היה ישוב נכון, ומתי מעט היו היושבים באיזהו מקומן של שבחים ארבע ארצות הקודש הידועים, ומסיבת מעוט הישוב ותקיפות הערבים, שהיו בימיהם, היה להם צער גדול בישיבת הארץ, מכל צד ומכל פינה כאשר שמענו ונדעם.
אמנם כאשר קרב זמן והותר הנדר מלמעלה, נתן ה' רגש והתעוררות גדולה, בלב חכמי וגדולי ישראל שרים ופרתמים, עשירי עם, ובקשו ממלכי חסד האדירים והרחמנים העות'מנים, ירום הודם, לתת לישראל החופש להתיישב ישוב טוב בארץ ישראל, בל תהיה עוד הארץ שממה. ולב מלך ביד ה', נתן בלב כל מלך שעמד, מזמן המלך החסיד הרחמן סולימאן סלים זיכרונו לברכה ועד עתה, חן וחסד לישראל, ופתח להם הדרך להתיישב בארץ הנשמה, וגילה את יסודות בית המקדש וכותל המערבי, והרשה את היהודים שהיו דרים בירושתו בזמנו, לבנות את הבית לתלפיות כשהיה ... ומאותו זמן והלאה התחיל הישוב לאט לאט, ואז נתרבה הישוב הלוך וגדל, באין מפגיע מהמציקים יושבי הארץ כמקדם, ותמיד אנו מתפללים בשלומה של מלכות כמו שצוונו חז"ל כי בשלומה יהיה לנו שלום.