'בכל צרתם לא [לו] צר, ומלאך פניו הושיעם'. - כאשר בא עליהם צער גלות, שלא יכלו לסבול, אפשר יהיו סבורים כי ה' עזב אותם ביד האויב, חס ושלום, על כן הוצרך להודיעם על ידי נבואת יחזקאל, ואראה את ה', שעדיין בחביבותו אלינו, כמו שכתוב בזוהר הקדוש בתחילת פרשת שמות, עיין שם.
וזהו אצלי מה שאמר הכתוב: 'בכל צרותם לו צר', שיש לומר מה בא לרמוז הקריאה והכתיבה, שהקריאה 'לו' בואו, והכתיבה 'לא' באלף? ... כי 'בכל צרתם' - אפילו צרת גלות בבל, שבאה אחר גרם המעלות, שאינם יכולים לסבול, עם כל זה 'לא צר', אינה נקראת צרה, בהיות כי הוא יתברך, לא עזב אותם ומשתתף בצרתם, וזהו: 'לו צר'. ודבר זה לא העלימו מהם אלא הודיעו להם על ידי נביא, וזהו: 'ומלאך פניו הושיעם' - כלומר הנביא שעומד ומתנבא לפניו יתברך, כמלאכי מרום העומדים לפניו, 'הושיעם' - במה שהודיעם: 'ואראה את ה'', שלא עזב אותם.